עו"ד יהודה וינשטיין: "מזוז לא רצה אותי כפרקליט המדינה"

הבית > אור צהבהב-אפרפר של בוקר סתווי אופף את הסלון המעוצב בווילה היוקרתית של יהודה ואבריל וינשטיין בהרצליה-פיתוח. קרן אור אחת מלטפת ברכות את ספות הבד הבהירות ואחרת מתנפצת לרסיסי אור קטנים על זכוכית שקופה של אח מודרנית, שגם בימי חורף קרים קשה להצדיק את קיומה. בכל פינה בבית הושקעה מחשבה, והוא מעוצב בטוב טעם ובאלגנטיות.

את הווילה מקיפה גינה קטנה עם עצי דקל גבוהי צמרת, צמחים מטפסים ופרחי נוי שונים. "מאז שאני זוכר את עצמי רציתי לגור בבית קטן עם גינה גדולה", אומר בעל הבית. "עכשיו יש לי בית גדול יחסית עם גינה קטנה. ובכל זאת, הגשמתי את חלומי לגור מחוץ לעיר, היכן שיש שקט ושלווה, שומעים את ציוץ הציפורים ואפשר לגדל כלב בחצר". עכשיו החצר מיותמת מכלב. "הכלב האחרון שלנו הלך לעולמו לפני כשלוש שנים, וזאת הפעם הראשונה בחיי שאין לי כלב בבית".

ביוגרפיה מקוצרת > "נולדתי בתל-אביב. הורי הגיעו מפולין לפני מלחמת העולם השנייה. אבי היה כנר בפולין. כשביקש לעלות ארצה אמרו לו שאין ביקוש לכנרים בישראל ושלחו אותו ללמוד נגרות. כשהפך לנגר מדופלם הוא עלה ארצה. הוא היה איש עמל, שיוצא ליום עבודתו בשש בבוקר וחוזר בשש בערב. בערב היה יושב על כורסה וקורא. הוא היה איש ספר מובהק. הוא קרא הכול, החל בספרות יפה וכלה באנציקלופדיות. החיידק הזה של קריאה עבר גם אליי ולאחותי. כולנו היינו תולעי ספרים. הוויכוחים הראשונים שאני זוכר שהייתי מעורב בהם היו עם הספרנית, שהתעקשה לא לתת לי שני ספרים, אלא רק ספר אחד ביום.

"אמי הייתה עקרת בית. אישה שלא היה לה בעולמה אלא את אבי, ילדיה ולימים נכדיה. היא הייתה אישה למופת, ואני מתגעגע אליה מאוד. היא נפטרה לפני 13 שנה, ואין יום שבו אני לא חושב עליה. לפעמים אני חושב שכל ההישגים שהשגתי היו לחינם, כי אין לי בפני מי להשוויץ.

"בילדותי חשבתי שאהיה זואולוג. גידלתי עכברים לבנים והייתה לי מחברת מסודרת שבה תיעדתי את ההתפתחות שלהם. תמיד אהבתי בעלי חיים והייתי משוכנע שיבוא יום ואשוטט ברחבי אפריקה, ואעקוב אחרי בבונים ושאר חיות יער. זה לא קרה, אבל עדיין יש לי אהבה עצומה לאפריקה, ובכל הזדמנות שנקרית בפני אני נוסע לשם. הייתי כבר מספר פעמים בדרום אפריקה, פעמיים בקניה, בטנזניה, בזימבבווה ועוד היד, כך אני מקווה, נטויה.

"לא נולדתי עם המשפט ביד וגם לא חשבתי על כך עד גיוסי לצבא. בתקופת השירות הצבאי הזדמן לי לייצג חיילים, חבריי ביקשו שאייצג אותם, בפני מפקד הפלוגה במה שלמרבה הלעג נקרא משפט. הופעתי בפני מפקד הפלוגה וההצלחה האירה לי פנים. סברתי בסכלותי שזה אות וסימן להצלחה בעתיד. לימים אני עצמי הועמדתי לדין בפני קצין שיפוט זוטר, לאחר שנפקדתי כמה שעות מאחד הקורסים של חטיבת הצנחנים שבה שירתתי. השופט הזוטר הטיל עלי 14 ימי מאסר, ומיד אמרתי לו: 'אין לך סמכות להטיל עלי יותר מ-7 ימים, כיצד ואיך הגעת ל-14 ימים?'. הוא השיב: 'ערכנו שני מסדרי נוכחות, אתה לא נכחת בשניהם, לכן אני מטיל עליך 7 ימי מאסר על כל מסדר שנעדרת ממנו. אני התרעמתי ואמרתי לו: 'המפקד, על מעשה אחד ניתן להטיל עונש אחד, אם היית עושה 1,000 מסדרי נוכחות, היית גוזר עלי מאסר עולם'. הדברים היו דברי טעם, אך נפלו על אוזניים לא קשובות. בסופו של יום, רפול, שהיה מפקד החטיבה, התערב וקיצר את העונש לשלושה ימי מאסר.

"כשהשתחררתי מהצבא, נרשמתי ללימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בהמשך, התמחיתי אצל עו"ד צבי לידסקי, שהיה אז אחד מגדולי עורכי-הדין הפליליים. לאחר ההתמחות עבדתי בפרקליטות מחוז מרכז, ומאוד נהניתי מהתקופה הזאת. לאחר חמש וחצי שנים פרשתי מהפרקליטות, ופתחתי משרד פרטי, שאני עומד בראשו עד היום".

הדיון הראשון > "הופעתי בעניין מעצר בבית המשפט המחוזי בפני השופטת חנה אבן-אור. זה היה ביום שישי. על ספסל הסניגוריה ישבו טובי עורכי-הדין הפליליים של התקופה ההיא, ואני הקטן הייתי כעלה נידף ברוח. לא ייחלתי לרגע שיתנו לי לומר את דברי. בשלב מסוים ובלית ברירה, קמתי על רגליי, התחלתי לטעון בחשש ובמורא גדול, והשתדלתי לחזור על משנה סדורה, שהכינותי מבעוד מועד. לשמחתי, נתקלתי בסבר פנים יפות מהשופטת. היא הנידה בראשה בהסכמה לכל דבר שאמרתי, כביכול כל שיצא מפי היו דברי חוכמה וטעם, וחייכה מאוזן לאוזן. לאט-לאט קיבלתי יותר ביטחון, קומתי הפכה לזקופה יותר וקולי רם, ברור וצלול יותר, מאוחר יותר, חשבתי לעצמי מה היה קורה אילו הייתי נתקל בשופט מסוג אחר, קצר רוח וחסר סבלנות. לא בטוח שהייתי מתגבר בקלות על טראומה כזאת.

"מאוחר יותר, הופעתי בדיון בעניין מעצר בבית משפט השלום בתל-אביב וטענתי כבר בביטחון גדול יותר. כשיצאתי מחוץ לאולם בית המשפט ניגש אלי שוטר הליווי ואמר לי: 'אני נמצא פה כבר הרבה שנים ורואה את עורכי-הדין כולם, ואין לי ספק שאתה תהיה עורך-דין גדול'. אני סמכתי את שתי ידיי על הדברים הטובים האלה שיצאו מפיו. במשך שנים ליווה אותי אותו שוטר ליווי בדיונים והיה אחד מתומכיי הנלהבים".

הסניגור > "סניגור הוא אדם שמתייצב נגד מערכות. מערכת התביעה היא מערכת משומנת מאוד: יש לה את המשטרה, עם כוחות רבים, ויש את התביעה, שהסמכות והכוח שניתנים בידיה הם עצומים. השופט בדימוס מישאל חשין ציטט פעם שופט אמריקאי שאמר ש'אין אדם בעל עוצמה גדולה יותר מאשר תובע בחברה דמוקרטית'. יש הרבה טעם בדברים הללו. אני לא מכיר אדם בחברה דמוקרטית שיש לו יותר סמכויות וכוח מאשר לתובע. נגד כל המערך הזה מתייצב הסניגור. רבים נוטים לזהות אותו עם הנאשם שהוא מייצג. הם חושבים שהוא חבר לאנשים רעים כדי לפגוע בהליכי הצדק ולשבש אותם. אין דבר רחוק יותר מן האמת מן הדבר הזה, אבל מחשבה כזאת קיימת. זאת תפיסה מעוותת של תפקיד הסניגור.

* אין סניגורים ש"חוצים את הקווים" ומזוהים בצדק עם העבריין שהם מייצגים?

"בין הסניגורים ישנם כאלה שמרוויחים את הדימוי הזה ביושר. אני מסכים לכך, והייתי מתפלא אם לא היו כאלה. יש ציבור כל-כך גדול של עורכי דין, ולכן די ברור שיהיו מקרים בודדים שבהם הדימוי הזה יהלום מי מהם. לי גם קל להגיד את הדברים האלה. כי סוג הקליינטים שלי הוא שונה.

"בכל זאת, וחרף הכול אני חושב שהדימוי הזה גורם עוול לחלק נכבד מאוד מן הסניגורים שעושים מלאכה קשה מאוד וכפוית טובה. סניגור חייב להילחם גם בדעות הלא סימפטיות האלה וגם להתייצב מול חצי עולם. זו עבודה מאוד לא פשוטה להיות סניגור".

פרקליטות המדינה > "היועץ המשפטי לממשלה לא רצה אותי כפרקליט המדינה, ולסיבותיו, יש לשאול אותו. אני מעריך שהוא לא רצה לראות אותי כפוף לו".

* לא נפגעת מכך שפעם שנייה מבקשים ממך להתמודד, ובכל זאת לא בוחרים בך?

"לא. ממילא התמודדתי לתפקיד הזה בנפש חצויה. משרת פרקליט המדינה היא רבת עוצמה ואחריות, ועדיין נדרשו מאמצים גדולים כדי לשכנע אותי להגיש את מועמדותי. נדרשו לכך לא פחות משלושה חברי ועדת האיתור. היו לי היסוסים רבים, ורבים סברו שאני שוגה שגיאה חמורה שעה שאני מסכים להתמודד על התפקיד, לרבות רעייתי שתאריך ימים. בסוף, הלחץ הזה נתן את אותותיו והגשתי את המועמדות. בסופו של דבר זכה בתפקיד פרקליט אחר (משה לדור, א' ל') ואני לא חש כעס או עלבון. הסיפור הזה כבר מזמן מאחוריי, ואני מעודד מהידיעה שפרקליט ראוי מאוד נבחר לתפקיד".

שחיתות שלטונית > "שחיתות שלטונות היא דבר איום ונורא, וחברה מתוקנת לא יכולה לסבול את זה. צריך להכות בשחיתות האמיתית, גם בחרב, גם ברומח וגם בכידון. אבל לא צריך לברוא שחיתות במקום שזו אינה קיימת. ישנה תחושה, לפחות אצלי, שלפעמים יוצרים כאן שחיתות יש מאין. נתפסים לדברים שוליים, משקיעים בהם הרבה אנרגיה ומשאבים, ותוצאתם אפס. אין לנו כחברה צורך בכך. צריך להילחם בפשיעה האמיתית ולא בפשיעה המדומה.

"היו הרבה תיקים נגד אישי ציבור ובכירים במשק, שהוגשו בהם כתבי אישום לבתי משפט, וסופם היה מפח נפש גדול לתביעה הכללית. לא חסרים תיקים שהסתיימו בזיכוי, וכל זיכוי כזה השפעתו הייתה רעה. בזיכויים לא נלחמים בשחיתות. תוצאת הזיכוי לעיתים פגיעתה קשה יותר מאשר אי-הגשת כתב אישום בכלל. כשתובע מגיש כתב אישום הוא צריך להיות משוכנע שיש באמת ובתמים סיכוי סביר להרשעה. אם יש לך ספק בכך, אל תגיש את האישום. כך חד, חלק נקי ונהיר"

גדול עורכי-הדין > "ד"ר אמנון גולדנברג ז"ל. הופעתי איתו ב'פרשת בזל' (פרשת העלמת מס במסגרת מכירת דירות בפרויקט בזל בצפון ת"א, שבה היו מעורבים אנשי עסקים - בהם אריה ומרדכי ברנוביץ', איז'ו שני ויוסף דיאמנט, ועורכי דין בכירים - בהם שמואל ברזל, חיים שטריקס, אפרים גלעד וזאב סוקולובסקי. ברזל ושטריקס זוכו באופן מוחלט ושאר הנאשמים זוכו מעיקר האישומים נגדם - א' ל') ומאוד נהניתי מדרך הופעתו. לא חשוב מי היה השופט שישב בדין או מי היו עורכי-הדין שנטלו חלק בתיק, ברגע שהגיע אמנון גולדנברג נוצרה אווירה אחרת באולם בית המשפט, אווירה של כבוד, של אנדר-סטייטמנט, אווירה של משפט אנגלי בתפארתו.

"גם עו"ד אמנון עברון ז"ל היה עורך-דין גדול. הידע שלו חבק זרועות עולם. הוא היה איש תרבות ואיש ספר ואציל נפש. אהבתי אותו אהבה גדולה".

גדול השופטים > "בעיניי גדול השופטים היה שמעון אגרנט ז"ל. אני מעריך שופטים רבים ואיני מתייחס לעת הזו מסיבות מובנות, לשופטים מכהנים. אני רוחש כבוד גדול לתיאודור אור, לאליעזר גולדברג, לאליהו מצא וכן לחיים כהן ז"ל. אבל גדול השופטים בעיניי, בתחום הפלילי, היה שמעון אגרנט. הוא היה איש טוב שראה טוב. הוא לימד אותי קורס בתקופת לימודיי לתואר שני באוניברסיטת בר-אילן, והזדמן לי לשבת עמו מדי פעם במזנון. הוא היה איש כל-כך חיובי, אדם נהדר ושופט ענק, והוא הניח את אבני היסוד של המשפט הפלילי בישראל".

סוד ההצלחה > "כישרון, חריצות, אמינות וגם קצת מזל אף פעם לא הזיק. כישרון צריך בכל מקצוע. כך גם חריצות והתמדה. אבל אמינות זו תכונה שהיא מאוד חשובה וייחודית למקצוע עריכת-הדין. שופט חייב לדעת שהוא יכול לסמוך על הפרקליט המופיע בפניו. הוא לא צריך לחפש בספרים ולבדוק אם הפרקליט לא הטעה אותו. הפרקליט חייב לדאוג שציטוט מפסק-דין יהיה מדויק ודברים לא יוצאו מהקשרם.

"עורך-דין חייב להיות אמין. אמינות זו נבנית במהלך שנים, אבל נהרסת, כמו כל דבר טוב אחר בחיים, תוך שניות. לכן, אני מקפיד בנושא הזה קלה כבחמורה גם מול שופטים וגם ביחסים שלי עם הצד שכנגד. הצד שכנגד צריך לדעת שאם אני מצטט ממקום מסוים, לא ימצאו בדף השני דברים הפוכים. תמיד קוממה אותי התופעה שעורכי-דין מסוימים מרשים לעצמם בקלות בלתי נסבלת להוציא דברים מהקשרם. אותי זה תמיד קומם וכנראה ימשיך לקומם עד כלות ימיי".

סדר יום > "אני לא ממשכימי הקום, אלא אם כן ההופעה בבית המשפט מחייבת אותי לכך. מצד שני אני הולך לישון מאוחר מאוד, בין אחת לשתיים בלילה. שעות הלילה הן שעותיי היפות ביותר. אני יושב בחדרי, ביני לבין עצמי, עובד, קורא, ולפעמים אפילו נהנה.

"יום-יום אני קם בשעה שמונה בבוקר, מתארגן, קורא עיתונים ושם פעמיי למשרד. אני מגיע למשרד בשעה עשר, ואז מתחיל יום עמוס של ישיבות, טלפונים והנחיות לעורכי-הדין במשרד. כך עובר לו היום. כשאני חוזר הביתה אני אוכל ארוחת ערב, ומיד אחר-כך עולה לחדרי, שם נמצאים כל התיקים והספרים. ואני עובד עד אחת-שתיים בלילה.

"כל היום שלי מוקדש לעבודה, מבוקר עד לילה. הכול כמעט סובב סביב העבודה. גם כשאני הולך לישון אני מוצא את עצמי, לעיתים מזומנות מדי, מתעורר באמצע הלילה כדי לרשום רעיון מסוים שהטריד את מנוחתי".

איגרוף > "הדבר היחיד בעצם שאני עוסק בו חוץ מעבודה זה ספורט. בצעירותי הייתי מתאגרף. בגיל 17 זכיתי באליפות ישראל לנוער באגרוף. הוריי סלדו מהספורט הזה, לכן נאלצתי לעסוק בו במחתרת. יום אחד פורסם שזכיתי באליפות ישראל והסוד למרבה הבושה התגלה.

"גם היום אני עוסק באיגרוף. אני מאמן ומתאמן במועדון 'הגראז'' ברמת החייל בת"א, שבו יש זירת איגרוף יפה ומסודרת. אני מאוד רוצה להתאמן ארבע פעמים בשבוע, אבל אם אני מצליח להגיע למועדון פעמיים בשבוע, אני מרגיש בר-מזל".

טלוויזיה > "אני רואה רק דברים שאני אוהב. אהבתי את הסדרה 'הסופרנוס' ואני אוהב סדרות בריטיות על משפט וסרטי טבע. חוץ מזה אין כמעט שום דבר ששווה בעיני צפייה".

קריאה > "נוכח לוח הזמנים העמוס שלי, אני כבר לא קורא כבעבר. כשהייתי ילד הייתי תולעת ספרים. הייתי קורא שני ספרים ביום. היום אני קורא חומר משפטי, וכשאני נכנס כבר למיטה בלילה ורוצה לקרוא איזה ספר, אני מחזיק מעמד בקושי חצי שעה לפני שנופלת עלי שנת ישרים. הקריאה שלי היום מקורטעת ומקרטעת. אני מתקדם לאט-לאט בכל ספר שאני קורא. עכשיו אני קורא ספר של גיל חובב, 'סוכריות מהשמיים'. זה ספר משעשע ונחמד, שאני ממש נהנה ממנו".

לא יודעים עליי > "שאימצתי כלב מ'צער בעלי חיים'. לפני כשנה וחצי נסעתי עם חברי בן כספית, ל'צער בעלי חיים' בשדה עטרות בירושלים ואימצתי כלב שעמדו, באין ברירה, לשלוח לעולם שכולו טוב. העברתי אותו לפנסיון כלבים בבני ציון, על חשבוני, וכל שבת אני מגיע לביקור ומוציא אותו לטיול.

אם לא הייתי עורך דין > "הייתי זואולוג וחוקר חיות באפריקה. ליבי יוצא לשם. עדיין לא הייתי במזרח הרחוק בכלל, לא בתאילנד, לא ביפן ולא בסין, אבל אני מוצא את עצמי חוזר מדי פעם לאפריקה".

בעוד 10 שנים > "אני רואה את עצמי במקצוע. אני אוהב את המקצוע, אלמלא אהבתי אותו לא הייתי נמצא בו יום אחד. הוא מתיש, תובעני, לעיתים כפוי טובה, אבל הוא בדיוק מתאים לי".

רזומה > עו"ד יהודה וינשטיין (63) נולד בת"א ומתגורר בהרצליה-פיתוח. נשוי לאבריל ואב לשלושה: דיוויד, קארין ודן * מבכירי הסניגורים בתחום הצווארון הלבן * ייצג את נשיא המדינה לשעבר עזר ויצמן ז"ל, את ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, שר הפנים ויו"ר ש"ס לשעבר אריה דרעי * בשנת 2004 היה מועמד למשרת היועץ המשפטי לממשלה (והסיר את מועמדותו) ולמשרת פרקליט המדינה (והפסיד לערן שנדר). בנובמבר 2007 הפסיד, פעם שנייה, במרוץ לתפקיד פרקליט המדינה, לעו"ד משה לדור.