ביהמ"ש: יש לשים קץ לאפליית מבלים בתואנה של "הכניסה למוזמנים בלבד"

תמיר חזז ואולג מלך טענו בתביעה, כי הם התקשרו לפאב להזמין מקומות ונאמר להם כי אין צורך בהזמנת מקומות עמידה וישיבה ליד הבר. ואולם, כשהגיעו באותו לילה שאלה המארחת אם בידיהם הזמנות. הם השיבו בשלילה וסיפרו על שיחת הטלפון, אך כניסתם נמנעה. לדבריהם, בכל זמן השיחה עם המארחת נכנסו לפאב קבוצות שונות של אנשים, מבלי שהתבקשו להציג הזמנה ומבלי שנבדק אם הם ברשימת המוזמנים.

הם טענו לאפליה אסורה על-רקע מוצאם ומראם, בניגוד לחוק איסור אפליה במוצרים ובשירותים ("חוק הסלקציה"). הפאב טען כי מדיניותו היא לאפשר קודם למזמיני המקומות להיכנס, ואם נותרו מקומות פנויים - ניתנת עדיפות ללקוחות קבועים.

"עדות מדם ליבו"

השופט רפי ארניה ציין, כי החוק אינו אוסר לסרב להכניס אדם למסיבה/מועדון בנימוק שהאירוע סגור למוזמנים בלבד או לחברי מועדון. ואולם הוא האמין לעדותו של חזז, לפיה הסלקטורית השיבה לשאלתו מדוע אחרים נכנסים בלא הזמנות: "מה אתה לא מבין? ככה בא לי - הם כן ואתם לא".

ארניה התרשם כי "עדותו של התובע ניתנה מדם ליבו, מתוך כאב אמיתי ועלבון צורב שבאו מנבכי נפשו ועמקי נשמתו. פירוט השיחה (עם הסלקטורית) וחזותם של התובעים אינם מותירים מקום לכל ספק: התובעים לא הוכנסו לפאב עקב חזותם ומראם החיצוני". מבלה נוסף בפאב העיד שנכנס עם חברתו מבלי שהזמין מקום קודם לכן, וכי הפאב היה חצי ריק.

אפליה סמויה

הטענה שהכניסה הותרה "למוזמנים בלבד" הפכה לשגורה בפי בעלי העסקים, ציין השופט. "כנראה מתוך מודעות להוראות החוק, מקומות בילוי החליטו לאמץ מדיניות של 'אפליה סמויה', היינו הסוואת האפליה במעטה של 'מדיניות מועדון' או 'רשימת מוזמנים' או 'מסיבה פרטית' או 'עדיפות ללקוחות קבועים', ועוד כהנה וכהנה אמתלות למניעת כניסתם של בליינים שכניסתם אינה חביבה על בעלי ומנהלי מקום הבילוי, מסיבות בלתי רלוונטיות ובלתי ענייניות".

הוא הדגיש כי "בית המשפט לא יכשיר תופעה מעין זו. נתבע שטוען טענה כזו, עליו הנטל הראייתי להוכיחה. דהיינו, עליו להראות כי אכן קיימת רשימת מוזמנים לאותו ערב, או שקיים מועדון חברים, או שהמסיבה הינה פרטית, וכי נקבע מראש כי מדובר בערב סגור לאנשים מסוג זה, וכי בפועל הוכנסו רק אנשים מהקבוצה הרלוונטית". (ת"ק 1236/08).