פורום ישראל-אירופה: "ישראל היא המדינה המושפעת ביותר מהגיאופוליטיקה של משק האנרגיה"

בכנס שנערך בחסות מרכז מאקרו וקרן פרידריך אברט, התכנסו חוקרים מובילים מאירופה וישראל לדון בסוגיות משותפות בתחום האנרגיה והכלכלה.

אחת המגמות הברורות במדינות האיחוד האירופי היא המעבר משימוש בנפט ופחם לשימוש בגז טבעי. כתוצאה מכך, מדינות האיחוד האירופי הופכות לתלויות יותר במקורות אנרגיה חיצוניים. תלותה של מרכז אירופה בגז הטבעי מרוסיה רק תלך ותגדל, כמו גם תלותן של מדינות אירופה באגן הים התיכון בגז טבעי מצפון אפריקה.

"מגמה זו תביא לכך שבשנת 2030, כ-90% מאספקת הגז הטבעי לאיחוד האירופי תהיה מיובאת", כך על פי פרופ' גונזלס אסקריבנו, חוקר מאוניברסיטת UNED במדריד.

בכל הנוגע לישראל, הרי שעל פי ניתוח של אסקריבנו, אף שבמהלך השנים האחרונות הצליחה ישראל להפחית את תלותה במקורות אנרגיה חיצוניים, מידת תלותה בייבוא נותרה גבוהה מאוד. שיעור הייבוא מתוך סך אספקת האנרגיה של ישראל פחת מ-98% בשנת 2001 ל-93.5% ב-2005, וייבוא האנרגיה, אשר עמד על 20% מהתל"ג בשנת 2001, ירד ל-14% מהתל"ג בשנת 2005.

אחד ההסברים להפחתת התלות הזו הוא גילוי שדות הגז בחוף אשקלון. "ישראל היא אולי המדינה המושפעת ביותר מהגיאופוליטיקה של משק האנרגיה", אומר אסקריבנו.

בכל הנוגע למקורות גז טבעי, הרי שהמאגרים של ישראל מספיקים ל-15 שנים בלבד, כאשר מצרים היא כרגע ספקית הגז הטבעי היחידה של ישראל, והקשיים המתגלעים בייבוא הגז המצרי שבים ועולים במלוא מורכבותם הגיאופוליטית באופן קבוע.

גם בחזית ייבוא הנפט לא שפר מזלה של ישראל: למעט התקופה שבין שנות ה-50 לשנות ה-70, שבה ישראל ייבאה נפט דרך איראן ומצרים, לאורך השנים נזקקה ישראל לייבוא של נפט ממדינות רחוקות, כגון מקסיקו, נורבגיה, מדינות מערב אפריקה ומדינות מזרח אירופה ורוסיה, אשר כיום מספקת 80% מאספקת הנפט של ישראל.

"אף שמידת הקישוריות והרציפות במרחב אספקת האנרגיה משתנה רבות בקרב מדינות האיחוד האירופי ואגן הים התיכון, הרי שהדוגמא הטובה ביותר לאי של אנרגיה היא ישראל", כותב אסקריבנו בנייר המדיניות. "אין לישראל חיבורי חשמל עם מדינות שכנות והקשר החיצוני היחיד הוא לצינור הגז של EMG. אך גם כאן מדובר בתלות א-סימטרית, שכן מצרים יכולה לייצא את הגז הטבעי גם למדינות אחרות, וישראל אינה מדינת מעבר לגז זה, אלא רק תחנה סופית".

ביסוס מרחב גיאו-כלכלי

הפגיעוּת הדומה במימדי ביטחון האנרגיה של ישראל ומדינות האיחוד האירופי והתלות הגוברת באספקה חיצונית, מייצרים אינטרסים משותפים. "הנגישות לפרוזדור האנרגיה שבין מזרח למערב אירופה, כמו גם הרחבת פרוזדור האנרגיה אשר מחבר את המפרץ הפרסי והים התיכון, הם אינטרס משותף לאירופה ולישראל", קובע אסקריבנו. הוא מוסיף כי אף שמהיבט גיאו-כלכלי קשה ליישם שיתוף פעולה בתחום האנרגיה בין האיחוד האירופי וישראל, יש לבחון את המסגרות האפשריות לשיתוף פעולה מסוג זה.

ואכן, מדיניות האיחוד האירופי דוגלת בביסוסו של מרחב גיאו-כלכלי תחת מטרייה אחת ומשותפת של ביטחון אנרגיה. על-פי אסקריבנו, כדי ליהנות מכל היתרונות שיכולה ישראל להפיק משותפות אנרגיה אסטרטגית עם האיחוד האירופי, על ישראל להמשיך ולפתח את הרגולציה של משק האנרגיה ואת תחום האנרגיה המתחדשת.

תוכנית השכנות האירופית של האיחוד האירופי (ENP) מגדירה מסגרת של מדיניות לשיתוף פעולה בין האיחוד לישראל בתחום האנרגיה. בין השאר, נדרשת סטנדרטיזציה של משקי החשמל והגז הישראלים והתאמתם לרגולציה של האיחוד האירופי.

אחת ממטרות שיתוף הפעולה, כפי שהיא מוגדרת בתוכנית השכנות האירופית, היא להביא לכך ש-5% מהחשמל שייוצר בישראל בשנת 2016, יהיה ממקורות אנרגיה מתחדשת. אף שבאיחוד האירופי, במדינות כמו בספרד וגרמניה, 20% ממשק האנרגיה מסופק על-ידי אנרגיה מתחדשת, אסקריבנו טוען כי שיעור גבוה מסוג זה לאו דווקא יעיל עבור ישראל או מתאים לה. "יכול להיות ש-20% זה שיעור שלא מתאים למשק הישראלי, כי עדיין 80% מהאנרגיה תצטרך להיות מיוצרת באמצעים קונבנציונליים או מיובאת. זאת אומרת, שהבעיות הקיימות בביטחון האנרגיה של ישראל תמשכנה להיות רלוונטיות בטווח הארוך", קובע אסקריבנו.