שופט בית משפט השלום בת"א, צבי כספי, חייב באחרונה בהוצאות בסך 5,000 שקל לאוצר המדינה שני נתבעים, שהגישו לו "הודעה" הטוענת שנגרם להם עוול, ואף צירפו אליה מכתב מאחותם (שהגישה תצהיר מטעמם). כספי מתח ביקורת על עו"ד ברק קינן ממשרד הרטבי-בורנשטיין-בסון, שהגיש בשמם את ה"הודעה" בניגוד לסדרי הדין.
חברת גולן מלאכת מחשבת תבעה בסדר דין מקוצר 716 אלף שקל מהאחים ארז שורץ ועפרה קסטנבאום, בגין שכירות נכס. הנתבעים צירפו לבקשת הרשות להתגונן תצהירים של קסטנבאום ואחותה, אורית שפרכר. כספי ציין ש"לתצהירים צורפו נספחים רבים המכילים בעצמם עשרות, אם לא מאות, של עמודי חומר כתוב".
בדיון בבקשת הרשות להתגונן הודיעו פרקליטיה של גולן, עוה"ד גיא בוסי וגיא סיגורה ממשרד חיים צדוק, שהם מוותרים על זכותם לחקור את המצהירים על תצהיריהם. לכן הורה השופט שהצדדים יגישו סיכומי טענות בכתב ו"בכך מוצו הליכי הדיון ולכל אחד מהצדדים ניתן יומו בבית המשפט".
למרות זאת הוא איפשר לעו"ד קינן לטעון מחוץ לפרוטוקול, עד שהבין שבדבריו "לא היה כדי להוסיף מאום". כן איפשר לשפרכר "להוציא קיטור" (כלשונו) ולטעון בדיון, הגם שאין "הוספת דברים" זו כלולה בסדרי הדין. אולם ברגע שקינן הודיע ששפרכר אינה מתכוונת לבקש חסד או להביע את רגשותיה אלא לטעון טיעון עובדתי, כספי סיים את הדיון.
"חוסר צדק"
למחרת שיגר קינן "הודעה מטעם הנתבעים", שלדברי כספי מהווה "מסמך שאין לו אח ורע בתקנות סדר הדין האזרחי, והנחת המוצא שלו היא שניתן לקיים דו-שיח בין בית המשפט והצדדים, ככל שיעלה בדעתו של צד או בא-כוחו". כספי סירב "להניח למסמך זה לשקוע במעמקי הניירת שהוגשה לי עד כה", וזאת "לאור סגנונו, תוכנו, והנחות היסוד שלו".
קינן כתב בהודעה ששפרכר "יצאה מבית המשפט המומה ובתחושה קשה של חוסר צדק" והוסיף שגם לדעתו "היה ועדיין יש מקום" לאפשר טיעון בעל-פה כי "לא תמיד קריאת ניירת נותנת את מלוא התמונה". את אי-שמיעת טיעוניו בעל-פה הגדיר כ"חוסר צדק בהתגלמותו", וציין שהנתבעים שומרים על זכותם "להגיש בקשה לעניין זכות הטיעון בעל-פה ו/או על זכות המצהירה להיחקר על תצהירה".
"לא להיסחף"
כספי העביר לקינן שיעור בסדרי דין: "ראוי היה שלא ייסחף אחרי רגשותיו ורגשות לקוחותיו, ובמקום זה ישקוד יותר על תלמודו ויסביר ללקוחותיו שאין למצהירה 'זכות להיחקר על תצהירה'. החקירה על התצהיר היא זכותו של בעל הדין שכנגד; ירצה - יחקור, לא ירצה - לא יחקור".
השופט הוסיף שאם קינן סבר שיוכל לסמוך על כך שעובדות המקרה יובאו לידיעת השופט בחקירה הנגדית, "טעות חמורה היתה בידיו ומהראוי היה כי בטרם 'יודיע' לבית המשפט על עוול וחוסר צדק משווע שנגרם לנתבעים, יעיין בחוק ובפסיקה, אם אין הם מוכרים לו דיים, ויבין כיצד להציג נכונה את ראיותיו בבית המשפט".
בציניות אופיינית הוסיף כספי, ש"אם סבורים הנתבעים או בא-כוחם שיש להם 'זכות לשמור' כלשהי, ישמרו עליה כבבת עינם, אולם ספק בעיניי אם קיימת להם זכות כלשהי בסדרי הדין שלא נוצלה כבר, למעט כמובן, הליכי ערעור".
הנתבעים חויבו בהוצאות בגין "דיון סרק". את שפרכר, שכלל אינה צד בתיק, נמנע מלחייב בהוצאות "רק משום שאני מניח שקיבלה הדרכה בלתי ראויה מצד מי שהיה צריך לתת לה ייעוץ". (ת.א. 56571/06).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
