פליטה שווה כסף

בצל המשבר הכלכלי העולמי הסתיימה לפני לאחרונה בפוזנן שבפולין, ועידה נוספת של האו"ם בנושא שינוי האקלים. הוועידה אמורה הייתה להוות שלב מכין נוסף לקראת ועידה שתתכנס בקופנהגן בסוף 2009, במסגרתה אמורים הצדדים להגיע להסכם בינלאומי חדש בנושא הפחתת הפליטות של גזי החממה, אשר יחליף את פרוטוקול קיוטו וייכנס לתוקפו בראשית 2013.

במסגרת פרוטוקול קיוטו מ-1997, התחייבו רוב המדינות המפותחות להפחית את פליטות גזי החממה שלהן עד לשנת 2012 בשיעור ממוצע של 5.5% (ביחס לרמה שהייתה בשנת 1990), בעוד שמדינות מתפתחות, וישראל בכללן, אינן מחויבות בהפחתות כלשהן.

כאמצעי להקטנת העלויות הכרוכות בהפחתה כאמור, ולתמרוץ המדינות המתפתחות לאמץ כבר בשלב זה טכנולוגיות לא מזהמות, הוקם במסגרת פרוטוקול קיוטו מנגנון המאפשר מסחר בזכויות הפחתה. כך, חברות ממדינות מפותחות, החייבות להפחית את היקף הפליטות שלהן, יכולות (בתנאים מסוימים) לבחור שלא לשנות את אופן פעולתן והיקף הפליטות שלהן באופן ישיר, אלא לרכוש זכויות כאמור מחברות במדינות מתפתחות, אשר כן פעלו והפחיתו את היקף הפליטות שלהן עצמן.

המשמעות היא, שחברה ישראלית יכולה לבצע פרויקט שיפחית את היקף פליטות גזי החממה שלה (לדוגמה, החלפת דלקים לגז טבעי), לבקש לרשום אותו באו"ם, ולאחר מכן למכור את הזכויות הנובעות לחברות ממדינות מפותחות (אשר נמנעו מלפעול ישירות להפחתת הפליטות שלהן).

שוק זכויות זה גדל מדי שנה באופן משמעותי, ועל אף ירידה לא קטנה (כ-20%) במחירי הזכויות בחודשים האחרונים, כתוצאה מההאטה הגלובלית, צפוי היקף הסחר העולמי ב-2008 להסתכם ב-100 מיליארד דולר. מרבית הזכויות נרכשות אמנם מהודו וסין, אולם גם לחברות ישראליות יש מקום בשוק זה, ופרויקטים בארץ מעוררים עניין רב בקרב מוסדות פיננסיים וצרכני קצה בינלאומיים גדולים, הן בשל רצונם לגוון את פורטפוליו הרכישות שלהם והן בגלל אמינותם היחסית של הפרויקטים בארץ. ואכן, לאחרונה מכרו כמה גופים וחברות ישראליות גדולות את מצאי הזכויות שלהן עד לשנת 2012, לגופים בינלאומיים גדולים.

חלון ההזדמנויות הזה צפוי להסגר כליל בשנים הקרובות, שכן הנחת העבודה הרווחת היא שבמסגרת כל הסכם שיושג ביחס לשנת 2013 ואילך, גם ישראל תידרש להתחייב להפחית את היקף הפליטות. ומכאן, שחברות ישראליות יחויבו לפעול ולהפחית את היקף הפליטות שלהן עצמן, ולכן לא יוכלו עוד למכור את הזכויות הנובעות מפרויקטים להפחתת הפליטות.

יתר על כן, אחד התנאים לרישומו של פרויקט באו"ם ולמכירת הזכויות הנובעות ממנו, הוא כי הפרויקט יהיה וולונטרי. פרויקט אשר חברה ביצעה כיוון שנדרשה לכך על פי חוק, לא יהיה ככל הנראה בר רישום, וההפחתות הנובעות לא יוכלו להימכר תחת פרוטוקול קיוטו. והנה, במהלך מושב הכנסת האחרון הוגשה בנושא זה ממש הצעת חוק פרטית, על ידי חברי הכנסת אופיר פינס-פז, גלעד ארדן, דב חנין ועמירה דותן, הקובעת יעדי הפחתה למדינה כולה, ואשר על פיה על הממשלה לקבוע את הדרכים והמנגנונים לעמוד ביעדים אלו. הצעה זו אמנם לא עברה עדיין קריאה ראשונה, אולם יש לצפות כי במושב הכנסת הקרוב היא תעלה לדיון.

לחברות ישראליות מומלץ אם כן לשקול לבצע כבר עכשיו, באופן וולונטרי, פרויקטים להפחתת היקף הפליטות שלהם - פרויקטים שעשויים להביא להם רווחים לא מבוטלים עד לשנת 2012, ואשר נראה כי יידרשו לבצעם ממילא בתוך שנים ספורות. *

הכותבים הינם עורכי דין במשרד אפשטיין רוזנבלום מעוז (ERM) ומייצגים חברות ישראליות ובינלאומית במסחר בגזי חממה