אז שנפריט את עצמנו לדעת?

לכוורת הכלכלית של בנימין נתניהו, שפורסמה השבוע ב"גלובס", יש משמעות קריטית בכל הקשור ליחסי העבודה הצפויים בקרוב במשק.

תשומת לב מיוחדת יש להקדיש למי שצפויים להתמנות ליועצים כלכליים בכירים: הממונה לשעבר על התקציבים באוצר, אורי יוגב, והמנהל לשעבר של רשות החברות הממשלתיות, אייל גבאי.

מספיק להיזכר בדבריו של גבאי שאמר בעבר ל"גלובס" כי "כשרואים חברה ממשלתית יש להסתכל עליה כעל טעות כלכלית של המדינה" - בשביל להבין עד כמה דרוכים כעת עובדי הנמלים, חברת החשמל, התעשייה האווירית, התעשייה הצבאית (תעש) ואחרים.

אבל עוד יותר ראוי לבחון את השקפת עולמו של יוגב. בעוד שהפרטת חברות ממשלתיות זוכה כמעט לקונצנזוס, יוגב, הנאו-ליברל המובהק, דוגל גם בהפרטת שירותי רווחה, חינוך ובריאות. זוהי אותה ראיית עולם שהביאה בתקופתו באוצר להפרטת מעונות לילדים מוגבלים ולהליך הפרטת מרפאות טיפות החלב - הליך שנתניהו בעצמו הביע עליו צער במערכת הבחירות האחרונה.

עכשיו, אחרי שהבחירות מאחוריו, השאלה היא אם נתניהו באמת מתכוון למה שאמר או שמא הצבתו של יוגב בחזית הכלכלית מעידה על הבאות. הנה כמה התבטאויות של יוגב ("הארץ", מאי 2004) לגבי כמה נושאים חשובים בחברה:

חינוך:

"יש לנו מערכת חינוך בלתי יעילה. כל קיצוץ שיבוצע בה רק יסייע לחלשים כי העשירים בכל מקרה קונים לעצמם חינוך פרטי", אמר אז יוגב. לדבריו, "אני חושב שצריך ללכת בצורה מאוד קיצונית על ביטול ההסכמים הקיבוציים של המורים ומתן גמישות מלאה למנהלי בתי הספר בשכירת מורים וברכישת שירותי הוראה מחברות פרטיות. פתאום נגלה שאפשר לקנות שירותי חינוך בחוץ בחצי מחיר וברמה הרבה יותר גבוהה".

כשאורי יוגב מדבר על "שירותי חינוך", הוא מתכוון לחברות כוח אדם שיעסיקו מורים. זו כמובן ראייה מאוד שטחית מצד יוגב, שכן כלל ידוע הוא שחברות כוח אדם נוהגות לפטר עובדים בתדירות גבוהה כדי לחסוך בעלויות סוציאליות. לכך משמעות כפולה: מבחינת המורים, הדבר רק יחזק את המגמה שבה לתחום החינוך יגיעו רק מי שמוכן להתפשר על שכר נמוך או על תנאים גרועים.

מבחינת התלמידים, הדבר יביא לתחלופה גבוהה של מורים שעלולה לדרדר עוד יותר את רמת ההוראה. מיותר לציין כי תוכנית כזו תגרור מאבק בלתי מתפשר מצד ארגוני המורים, אבל זה החלק המהותי פחות.

בריאות ורווחה:

"שינינו את שיטת ההצמדה של הקצבאות למדד במקום לשכר הממוצע והורדנו את קצבאות הילדים לאורך שנים". וגם: "ביטלנו את הגידול הטבעי במערכת החינוך ובמשרד הבריאות. קיצצנו בעובדי המגזר הציבורי. כל הדברים האלה עצרו למעשה את הגידול בטייס האוטומטי".

לתשומת לבו של יוגב, הקיצוץ בקצבאות אמנם הכניס פלח מסוים של נתמכים למעגל העבודה, אולם גם העמיק את העוני בקרב מי שבאמת זקוק לקצבה, לפחות במקרה של קיצוץ בקצבאות הזקנה - קיצוץ שיוגב מתגאה בו פחות.

לגבי "ביטול הטייס האוטומטי", מדובר במנגנון שדאג בעבר לכך שמערכות הבריאות והחינוך יתוקצבו בהתאם לגודל האוכלוסייה. הביטול של יוגב הביא לכך שיותר חולים ויותר תלמידים מקבלים פחות כסף. במונחים מקצועיים מדובר בתקצוב בחוסר. יוגב מאמין שככל שיקצצו למערכת ציבורית, כך היא תלמד להתייעל. במובן מסוים זה נכון, אבל לך תספר את זה לחולה שזקוק לתרופה, שמטעמי תקציב לא נמצאת בסל.

שוק העבודה:

"קשה הרבה יותר כיום לקבל דמי אבטלה וגם ההטבות הנלוות לקצבאות קוצצו".

יוגב טוען בצדק שהקושי לקבל דמי אבטלה תרם לשוק העבודה. ואולם, זה קרה רק בהקשר של צעירים פרזיטים שלא הלכו לעבודה מטעמי נוחות או מטעמים של "עבודה בשחור". בפועל, הקיצוצים של יוגב חלו גם על מובטלים מבוגרים, ואת ההשלכות השליליות רואים כעת.

גל המפוטרים במשק הביא אלפי מבוגרים מעל גיל 45-50 למעגל האבטלה ואלה מתקשים מאוד למצוא עבודה. יוגב סידר להם פחות ימי אבטלה ואפילו "קיצוץ בהטבות", כדבריו, שהמשמעות שלה היא שגם אם ילכו להכשרה מקצועית הם יקבלו רק 70% מדמי האבטלה. אם ההכשרה תסתיים אחרי תקופת הזכאות לאבטלה, הם לא יקבלו שקל.

אחת הזכויות המעוגנות בחוקי היסוד של מדינת ישראל היא הזכות להתאגד בארגון עובדים. אבל לשיטתו של יוגב, זוהי זכות מקוללת: "הצלחנו לנצל את תקופת המיתון כדי לשנות את כללי המשחק ולקדם את המהפכה הדרמטית מכולן - שבירת העבודה המאורגנת בישראל", אז אז יוגב.

עיני מעבר לפינה

יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, בוחן מקרוב את מלאכת הרכבת הממשלה של נתניהו על כל יועציו השונים. אם הסייפא בדבריו של יוגב תהפוך למדיניות בפועל של נתניהו, בחודשים ובשנים הקרובות צפויה כאן מלחמת עולם.

זו לא תהיה רק מלחמה של עובד במעביד, אלא מלחמה בין שתי אידיאולוגיות שישפיעו גם על עיצוב פני החברה: מגן הילדים דרך פניו של המורה בבית הספר ועד לגובה התשלום במרפאה.