לא הפסדנו, משמע אנחנו קיימים

1. הוכחנו אופי, חזרנו מפיגור, אומר דרור קשטן. המאמן הלאומי נותן לעם ישראל סיבה אמיתית לצאת לחגוג ברחובות במוצאי שבת: שוב נבחרת ישראל מוכיחה כמה היא אימתנית, וכמו נגד שווייץ בספטמבר, הופכת פיגור לתוצאת תיקו.

הריטואל החוזר בקמפיין הנוכחי הוא יציאה מבורות: בור של פיגור בדקה הראשונה במולדובה, בור של שיוויון מפתיע בלוקסמבורג. לפעמים גונבים ניצחון, לפעמים יוצאים עם איזה תיקו דחוק. העיקר שהבחורים מפגינים נחישות. ואחרי שאיכשהו סותמים את הבור, אפשר לחזור הביתה מרוצים, גם אם שוב פעם התרחקנו כמה צעדים מהעפלה לטורניר גדול. הכי חשוב זה שאף אחד באצטדיון לא שרק בוז, ושאפשר להמשיך לחשב סיכויים תיאורטיים להעפלה.

למאמן האחרון של הנבחרת שדיבר על "אופי" ושכח להביא ניצחונות קראו גונב דעת. קשטן לא מקבל עדיין את המחמאה שלה זכה אברם גרנט. אולי בגלל שאחרי כל כך הרבה שנים כבר התרגלנו להתבטל בפני היריבות. להסתפק במועט. בדיוק כמו בימינו הראשונים באירופה: הוצאנו תיקו מכובד.

2. פעם למינוח "ראש בית" היתה משמעות במשחקי המוקדמות. לאצטדיון רמת גן הגיעו בעשור האחרון נבחרות-על עם שחקנים גדולים כמו פרנק למפארד, תיירי הנרי וראול. בחסות סיבוב נכון של הכדורים במשרדי אופ"א, נמנע מהנבחרת הפעם מפגש עם אחת מאריות היבשת. ראש הבית שלנו, יוון, היא נבחרת אפורה, דפנסיבית, בינונית ונטולת כוכבים.

דווקא על רקע החולשה של יוון מדהימה ההתבטלות של ישראל, שגם אתמול לא הלכה על כל הקופה ונזכרה להתחיל לשחק כדורגל רק בדקה ה-46. יש בכל העניין הזה משהו מאוד מייאש אם אתה אוהד את הנבחרת: אם גם ההגרלה הכי נוחה בכל הזמנים לא תביא אותנו למונדיאל שבו משתתפות 32 נבחרות, אז לא בטוח שאפילו נכדינו יזכו לראות דגלי ישראל בגביע העולם. מצד שני, עם כל הביקורת על ההתבטלות הישראלית מול הנבחרת החלשה של יוון, צריך לזכור דבר פשוט: בדיוק כמוהם, גם לנו יש נבחרת אפורה, דפנסיבית, בינונית עם כוכב אחד בלבד שפצוע בקביעות.

מול נבחרות כמו ספרד או צרפת זה בכל מקרה לא היה יכול לעבוד לנו. מול נבחרת חלשה כמו יוון אפשר לעשות את זה בתנאי אחד: אם הבעיטה של ברק יצחקי פוגעת לו בחלק החיצון של הנעל או בשפיץ, ונכנסת איכשהו לשער. ובמלים אחרות, קצת מזל לא מזיק מול נבחרת שהיא לא הרבה מעבר לרמתך. אתמול כנראה שהחמסה של קשטן יצאה לחופש.

3. בערך מיום שלישי יש רק את השם של יוסי בניון בכותרות. יוסי הלך, יוסי רץ, יוסי חש בכאבים, יוסי נבדק, יוסי נטש, יוסי השלים אימון, יוסי שתה קפה. מי שתהה בשבוע האחרון על פשר ההתעסקות האובססיבית בקשר ליברפול, יכול אחרי המשחק להבין אותה יותר בקלות: גם אתמול, כשהוא על תקן סטטיסט ודקות ארוכות לא עושה כלום על המגרש מלבד תנועות ידיים עצבניות, בניון עדיין היחיד בנבחרת הזאת שהוא באנקר מבחינת שערים ובישולים. על רגל אחת, זריקות ומשככי כאבים הוא סידר לגולן שער. נכון לעכשיו הוא אחראי ישירות (בישל או כבש) לארבעה מתשעת השערים של ישראל בקמפיין הזה.

סאגת הבריאות של בניון מתחילה היום מחדש ותימשך לפחות עד ליל יום רביעי. האמת? כמה שזה ביזארי להגיד - ההתעסקות בשאלת בניון היא מהמוצדקות ביותר בכל הנוגע לנבחרת ישראל.

4. נקודה למחשבה: מה היה קורה, נניח, אם בן סהר בכושר המדהים של אתמול היה משחק 90 דקות בעמדת החלוץ, התפקיד הטבעי שלו, ולא מבזבז דריבלים במשך מחצית וחצי באגף?

5. זה נכתב כבר מיליוני פעמים, אבל זו לא סיבה מוצדקת להזניח את הנושא הכאוב הזה: גם אתמול התברר שאצטדיון רמת גן הוא לא בית, אלא סתם מוצג ארכיוני. גם כשהאצטדיון מלא אין שום אפקט לעידוד של הקהל שיושב בחלקים מסוימים במגרש במרחק בלתי הגיוני מהשחקנים. הקהל מדוכא, העידוד לא קיים. אולי זו גם אחת מהסיבות שבגללה ישראל לא מצליחה לנצח משחקים גדולים ברמת גן. אם מישהו רוצה להשוות, אז את כל התוצאות הגדולות בשנים האחרונות מול יריבות אירופיות חזקות מאיתנו, השיגו הנציגות הישראליות שאירחו בבלומפילד (מכבי חיפה, הפועל תל אביב) או בטדי (ניצחון של בית"ר השנה על ויסלה).

נכון שאין עוד אצטדיון בארץ שאפשר להכניס אליו את 37 אלף האנשים שהגיעו אתמול. אבל גם ככה הכמות הזאת רחוקה מהדרישה האמיתית של הקהל הישראלי, כי היא כוללת בתוכה כמה אלפי הזמנות לתקשורת, מקורבים ועובדי עיריית רמת גן.

הנה משהו שאולי יכול לעבוד: אצטדיון טדי, ההיפך המוחלט מרמת גן בכל הקשור לאקוסטיקה ומודרניות. את טדי אפשר לפוצץ ב-21,600 אוהדים, ובמקביל להוריד את כמות ההזמנות בצורה ניכרת. שם ההתאחדות לא מחויבת לעיריית רמת גן, ושם מראש אפשר להוריד את כמות ההזמנות. ההתאחדות יכולה למזער את הנזק שייגרם להכנסות על-ידי העלאה מתונה של מחירי הכרטיסים (אנשים ישמחו לשלם יותר כסף בשביל לצפות במשחק במתקן הזה), אבל את הרווח הכספי האמיתי שלה היא תוכל להשיג בדמות שיפור ניכר בסיכויים להעפיל למונדיאל או ליורו.

ובמלים אחרות, עשרות קמפיינים הריצה ההתאחדות באצטדיון רמת גן שלא הביאו אותנו לשום מקום. פעם אחת, רק בשביל להגיד שניסיתם, תוציאו אותנו מהמכלאה הזאת לאצטדיון ראוי. אולי בטעות נעלה לטורניר חשוב.

6. עכשיו מתכוננים ליום רביעי בכרתים. הלקח המקצועי: לא לתת להם להרים כדורים לרחבה. הלקח המנטלי: לא להתחיל לשחק רק אחרי שהם יעלו ליתרון. רק ניצחון יכול לקחת את הקמפיין הזה לכיוון של עלייה, וקשה יותר לנצח כשאתה סופג ראשון. כל תוצאה שהיא לא ניצחון, ושוב נחזור להתעסק בתיאוריות ונפעיל את המחשבונים, שבשורה התחתונה מראים 0 העפלות למונדיאלים בעידן האירופאי, 0 העפלות ליורו, 0 ניצחונות במשחקים גדולים וקובעים.

sharon-b@globes.co.il