תקדים: גם סירוב בתום-לב לשלם תגמולי ביטוח יחייב את המבטח בנזקי המבוטח

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע, בפסיקה מהפכנית, כי גם אם סירובה של חברת הביטוח לשלם למבוטח תגמולים היה בתום-לב, בשל טענה משפטית או עובדתית - ניתן לחייבה לפצותו בגין נזקים שהיא יכלה לצפות שייגרמו לו בשל העיכוב בתשלום. כן נקבע כי כדי לחייב את המבטח בנזקים החורגים ממתחם הצפיות - יש להוכיח כי סירב לשלם את התגמולים בחוסר תום-לב.

מפסק הדין עולה כי חברות הביטוח עומדות בפני שתי אפשרויות: האחת - לדחות את תביעת המבוטח, תוך לקיחת סיכון שאם ייקבע כי הדחייה לא היתה מוצדקת - היא תחוייב לשאת בנזקים התוצאתיים שנגרמו למבוטח ושניתן היה לצפותם; השנייה - לשלם את תגמולי הביטוח השנויים במחלוקת (לפחות כנגד בטוחה שיעמיד המבוטח), ולהגיש נגדו "בזמנה החופשי" תביעה להשבתם.

פסק הדין עוסק בהתרסקות מטוס בשנת 1999, בה נהרגו כמה צנחנים חובבים. הנפגעים ומשפחות ההרוגים הגישו תביעות פיצויים, ובמסגרת פשרה נשאה חברת הביטוח אריה ב-60% מהפיצוי, כששאר הנתבעים (יצרנית המטוס, המדינה, מפעילת המטוס ומכון הבדק) נשאו ב-40% ממנו. הסכם הפשרה כלל גם תשלום לבעלת המטוס, חברת סקאי קלאב, בגין הנזק למטוס עצמו.

סקאי קלאב תבעה את אריה בגין נזקים תוצאתיים שנגרמו לה מאי-תשלום תגמולי הביטוח עבור המטוס במועד (הפשרה הושגה 7 שנים אחרי התאונה). לדבריה, הסירוב לשלמם במועד הביא לקריסתה הכלכלית ולהפסקת הפעילות במועדון הצניחה ומכירתו לגורם אחר.

אריה טענה כי כאשר המחלוקת עם המבוטח לגבי הכיסוי הביטוחי היא בתום-לב, גם אם בדיעבד נפסק שיש כיסוי - אין לחייבה בנזקים נוספים שנגרמו לו. במקרה זה, טענה, ועדות החקירה של התאונה מצאו הפרות שונות של תקנות הטיס, ולפיכך סירובה היה מוצדק.

סירוב גבולי

סעיף 28 לחוק חוזה ביטוח מאפשר לחייב בריבית מיוחדת מבטח שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום-לב. הפסיקה הישראלית הכירה באפשרות לפסוק למבוטח פיצוי על נזקים תוצאתיים שנגרמו בשל אי-תשלום או השהיית תגמולי הביטוח, לעיתים אף בנוסף לפיצוי העונשי שבחוק - אך זאת רק במקרים בהם חברת הביטוח פעלה בחוסר תום-לב קיצוני.

השופט יצחק עמית בחן את נסיבות התאונה לפי דו"חות החקירה ושאר העדויות, וקבע כי סירובה של אריה לשלם את התגמולים היה סירוב "על קו הגבול בין חוסר תום-לב לבין סירוב לגיטימי". למרות זאת, הוא מנה שורה של טעמים המצדיקים לחייבה בנזקים תוצאתיים שניתן לצפותם, גם בהנחה שהכחישה את חבותה בתום-לב.

כך, למשל, אי-תשלום התגמולים במועד מהווה הפרת חוזה, והפרת חוזה יכולה להיעשות גם בתום-לב; נוכח הפער ביחסי הכוחות בין הצדדים, אין סיבה שהמבוטח יישא בנזקים עקב טעות בהחלטת המבטח אם ומתי לשלם; חלוקה יעילה של הסיכונים מצדיקה הטלת הסיכון של שגיאה בתום-לב על המבטח, אחרת אין לו תמריץ לבדוק בזהירות המתבקשת את התביעה; גם בהנחה שהכרה בפיצויים על נזק תוצאתי תביא לייקור עלות הביטוח, יש להניח כי מבוטח שונא סיכון יעדיף זאת על פני האפשרות שתגמולי הביטוח לא ישולמו לו במועד.

עמית פסק כי מאחר שהמטוס היה הציר המרכזי לפעילותה של התובעת, אריה צפתה או היתה צריכה לצפות שאי-תשלום התגמולים יגרום לה נזקים עד כדי קריסתה. הוא הדגיש כי הוא מסתפק ביישום "מרוכך" של הדוקטרינה, נוכח מסקנתו שהכחשת החבות היתה רק על גבול חוסר תום-הלב.

אריה חויבה ביותר ממיליון שקל ו-20% שכר-טרחת עורך דין. (ת"א 270/00).