ביום שישי שעבר צפיתי בתוכנית הבוקר "סדרת חינוך" של אברי גלעד והפרופ' עמוס רולידר. את התוכנית פתח הפעם סיפורו הכואב של נער בן שש עשרה. הנער, כך סיפרה אימו, התמכר למחשב, מסתגר שעות רבות בחדרו כשהוא עסוק בשיטוט ברשת. הוא הפסיק ללכת לבית הספר, אינו ישן באופן סדיר ואינו רואה חברים.
האם המודאגת "ניסתה כל דבר", לדבריה, ופנתה לבקש עצה מפרופ' רולידר, שהעלה שלל רעיונות מקוריים - בניית צוות התערבות מיוחד, בקשת עזרה מחברים, אכיפת אמצעי משמעת והרעפת אהבה על הילד. גלעד, לעומתו, הציע לשלוח צוות של היס"מ שיטפל בילד הסורר באמצעים האופייניים ליחידה זו, הידועה בחיבתה לבריות.
חיפוש מהיר בגוגל מלמד, שנושא ההתמכרות לאינטרנט נחקר ומטופל. ישנם מאפיינים לילד המתמכר והם כוללים, מעבר לעודף השעות מול המסך, גם הפרעות שינה, כאבי גב ופרקים, הרגלי אכילה לקויים ופגיעה אפשרית במערכת החיסונית.
בנוסף, מאובחנות לרוב גם תופעות של הידרדרות בלימודים, הפגנת חוסר משמעת בבית ופריקת עול, תקשורת לקויה עם ההורים וחוסר נכונות לעזור בעבודות הבית. במילים אחרות, המחקרים מציירים קו מקביל בין התמכרות לסמים לבין התמכרות לאינטרנט ולמחשב.
לא אלוף, מכור
כולנו מכירים את נקודת ההתחלה: הזאטוט בן השלוש, גאוות המשפחה, מגלה פתאום שהוא יודע להזיז עכבר מול מסך ולצייר משהו. ההורים הגאים מביטים בו ודמעות בעיניהם וממהרים לדווח לסבים המאושרים על הפלא האנושי המתפתח במשפחה.
שלוש שנים מאוחר יותר אנחנו כבר שולחים לכיתה א' גאון מחשבים צעיר. בכיתה ו' הוא אלוף העולם בלהעתיק מוויקיפדיה, ואת שיעורי הבית הוא מכין כלאחר יד, כשעל מסך המחשב, המרצד מולו שלא לצורך, פתוחים שלושה חלונות של מסנג'ר, ועוד שלוש אפליקציות. כהורים נאורים, אנחנו דואגים שיהיה לו, לכישרון הצעיר, מחשב בחדר, מקוון תמיד, כדי לסייע לו במחקריו ולספק את סקרנותו הטבעית והמבורכת.
ואז, בכיתה ט', אנחנו מופתעים. הילד מבלה יותר מדי זמן ברשת, אי אפשר למקד את תשומת ליבו בנושא אחד, חשוב ככל שיהיה. אין לו זמן לחברים, לארוחות מסודרות, לספורט, או - חלילה - ללימודים.
אם יש לכם ילד, המבלה שלוש שעות ומעלה בכל יום מול המחשב, כנראה זכיתם במתמכר משלכם. טפלו בו. שנית, אם התחלתם לדאוג כשהילד כבר בכיתה ט', נזכרתם מאוחר מדי. כל ילד, בכל גיל, חייב לקבל עליו גבולות. זה נכון באופן כללי, וזה נכון בפרט בעניין השימוש במחשב. צריך להגביל את שעות המחשב, למרות שהוא מהווה בייביסיטר מצוין ושומר על שקט תעשייתי בבית.
הכריחו אותם להתלכלך בחוץ, לרוץ ולהזיע, לשחק עם חברים וגם לקרוא ולעזור בעבודות הבית. אחר-כך - שיעורי בית. ואחרי כל זה, בטח נשארו שעה או שעתיים לשיטוט במחשב, בהנחה שאתם גם מקפידים שיילכו לישון בזמן.
ואם כל זה נראה לכם שמרני ומיושן, אני מסכים איתכם. כי אם אתם הורים מתקדמים ונאורים, שאינם שמים גבולות לילדיהם, ושחושבים ששיטוט אין סופי במחשב הוא טוב ומפתח, הרי שיש לי חדשות בשבילכם: אתם אולי הורים מאוד פופולריים, אבל גם חסרי אחריות ובנוסף אתם עלולים לגרום סבל מיותר לילדים שלכם. בשבילכם יש פרופ' אחד, בכל יום שישי בתשע בבוקר בטלוויזיה, שישמח לענות לשאלותיכם. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
