ביה"ד לעבודה: עובד שהיקף משרתו קוצץ במידה ניכרת - אינו זכאי לדמי אבטלה

בית הדין דחה תביעה שהגישה דליה רימר, שהועסקה על-ידי משרד החינוך בשתי משרות שהיקפן הכולל היה 110%. בעקבות החלטת משרד החינוך, החל מ-2007 צומצם היקף משרתה מ-110% ל-22% משרה, וכפועל יוצא הופחת שכרה החודשי באלפי שקלים. באמצעות עו"ד עינת קנפו-לוי טענה רימר כי תכלית החוק מחייבת להכיר בה כמובטלת, ולכן על הביטוח הלאומי לשלם לה דמי אבטלה.

הביטוח הלאומי טען, באמצעות עו"ד גניה ברקוביץ, כי תנאי-בלעדיו-אין להיות אדם מובטל הינו שאותו אדם מחוסר עבודה, קרי נפלט ממעגל העבודה. לדבריו, רימר יכולה לתבוע תשלום השלמת הכנסה על-פי חוק הבטחת הכנסה, אם היא עומדת בקריטריונים.

חוק הביטוח הלאומי קובע כי דמי אבטלה ישולמו לאדם שהוא מובטל, כאשר "רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה". השופט יוסף יוספי קבע כי רימר אינה מובטלת משום שלא היתה "מחוסרת עבודה", ביטוי שהציבור מפרש במשמעותו היום-יומית כ"אדם שאין לו עבודה".

חיזוק למסקנתו מצא בפסיקה, שלפיה תכלית ביטוח אבטלה היא לאפשר קיום בכבוד לעובדים שנפלטו ממעגל העבודה, עד למציאת עבודה חדשה. לדברי יוספי, רימר לא נפלטה ממעגל העבודה.

השופט ציין כי לו היה מקבל את פרשנותה של רימר, "היה מתעורר קושי גדול בקביעת שיעור ההפחתה הנדרש בהיקף המשרה, שיש בו כדי להפוך אדם למחוסר עבודה". (בל' 3108/07).