בית המשוגעים של המדינה

בשבוע שעבר ישבתי במשרדו של דב מורן ואמרתי לו שלמיטב הערכתי הצנועה, הוא משוגע. זה היה אחרי שזכיתי לקיים את שיחת הטלפון הראשונה שלי במכשיר הסלולרי של מודו. משקלו 40 גרם, שטח הפנים שלו קטן מכרטיס אשראי, העובי הוא כמה מילימטרים, ואיכות הקול - איך לומר מבלי להעליב את ידידו הטוב ביותר של האדם, הבלקברי - לא פחות טובה מכל מכשיר אחר שאני מכיר.

מי שיעיין בספר השיאים החדש של גינס, מהדורת 2009, ימצא שם את הטלפון של מודו, הסלולרי הזעיר ביותר בעולם. מורן ואנשיו הקפידו שבספר השיאים ייכתב בנוסף לשם היצרן, מודו, גם מקום הייצור - ישראל. גאווה כחול לבן.

כשנתיים עברו מאז שהוקמה מודו, ומאז שיצא מורן בהכרזה שמודו תייצר טלפון סלולרי, שלא רק יהיה הזעיר ביותר בעולם, אלא גם יהיה מותאם אישית למשתמשים, לאפליקציות שונות, ולשותפים עסקיים, שיפתחו על בסיסו חוויות משתמש כמיטב דמיונם.

אחרי שנתיים פיתוח אינטנסיבי ו-100 מיליון דולר, החלום הזה קרוב למציאות. במו-ידי הכנסתי את המכשיר הזעיר לג'קטים שונים וראיתי איך הוא לובש אופי שונה, על-פי אפיון הג'קט לתוכו הוא מושחל.

עם שחרורו בחודש הבא, המודו הראשון יהיה מותאם כבר לשימושים, כמו אביזר אלגנטי לבילוי בערב, קופסת מוזיקה מתקדמת, התקן לנסיעה ברכב, או שרוול ספורטיבי לנהנים לרוץ תוך כדי שמיעת מוזיקה וספירת הקלוריות הנשרפות על מסך המודו שלהם.

הפגישה עם מורן הזכירה לי אירוע אחר בו נכחתי לאחרונה, ביחד עם משלחת הקלינטק מארה"ב שביקרה בארץ. התארחנו במשרדי חברת Better Place, שם מקדם משוגע אחר - שי אגסי - את התגשמותו של חלום לא פחות הזוי ממודו (גילוי נאות: קיינן איננה נמנית על רשימת המשקיעים בשתי החברות הללו).

ישבנו מול ידיו המנופפות של האלוף (מיל') משה קפלינסקי, סגן הרמטכ"ל לשעבר וכיום מנכ"ל החברה שייסד אגסי, והאזנו למצב העניינים בחברה, ששמה לעצמה יעד צנוע - להפוך את העולם בו אנו חיים למקום טוב יותר.

מאות מיליוני דולרים עוד יזרמו, רשת החשמל הישראלית תעבור התאמות, אלפי תחנות תדלוק וטעינה ייבנו ברחבי הארץ, יצרני רכבים יבנו דגמים חדשים, מערכות שליטה ובקרה סלולריות צריכות להיפרס - וזהו רק אוסף מייצג של בעיות, שהחברה הזו עדיין צריכה לפתור.

ממשוגעי תש"ח ועד ימינו

הקהילה העסקית מקבלת את המשוגעים שלנו בספקנות מסוימת. עשרות טיעונים כבדי משקל, מנומקים ומפורטים, שמעתי כנגד מודו ו-Better Place. אלו הם פרויקטים שקוראים תיגר על המציאות, יוצאים כנגד כל הסיכויים, יעלו הון תועפות, ומי אנחנו - מדינה קטנה ודלת משאבים - שנצליח לשנות את העולם. לשמחתי, לא מורן ולא אגסי נראים מתרגשים מהציניות הישראלית הסובבת אותם.

למען האמת, אני מנחש, שכשהם מסתכלים עלינו, הם רואים חבורת משוגעים. משוגע מי שלא מתלהב מהחזון שלהם, משוגע מי שלא מצטרף אליהם, משוגע מי שלא משקיע בהם, משוגע מי שמפקפק.

מורן לא זרק אותי מהמשרד שלו אחרי הצהרתי החצופה. להיפך. אני חושב, שהוא די גאה להשתייך לכת המשוגעים, שלא מתביישים לחלום בגדול. הרי המדינה הזו קמה בגלל מספר לא קטן של חולמים בהקיץ. אז עכשיו תגידו לי אתם - מי באמת משוגע כאן?