שאלה של זמן

בתערוכה "זמן כחומר" במוזיאון לאמנות עכשווית בברצלונה, מוצגות עבודות שנרכשו בשנים האחרונות

תערוכת "זמן כחומר" (Time as Matter) במוזיאון לאמנות עכשווית בברצלונה, מציגה כ-320 עבודות עכשוויות שנרכשו לאוסף המוזיאון בשנים האחרונות. כ-80 אמנים משתתפים בתערוכה, המשתרעת על פני כל אולמות התצוגה של המוזיאון ותימשך עד סוף חודש אוגוסט.

ההתייחסות לזמן כגורם מאחד, המקשר בין היצירות השונות, מאפשרת להציג עבודות חדשות לצד ישנות, ולתהות גם על מושג ה"עכשוויות" בעולם האמנות המכסה כיום טווח של כ-50 שנה. נקודת המוצא לתערוכה היא שנת 1955, שבה התקיימה בספרד תערוכת "אמנות מודרנית מארה"ב", כחלק מאירועי הביאנלה האמריקנית-ספרדית, שנועדה ליצור למשטרו של פרנקו תדמית נאורה ולסלול את דרכה התרבותית של ספרד בעולם העוין.

עבודות של אמנים אמריקנים כמו מוריס לואיס ופרנץ קליין השפיעו רבות על האמנים הספרדים שנחשפו אליהן באותה נקודת זמן, וכיום מוצגות יצירות שלהם (מאוחרות יותר אמנם) מאוסף המוזיאון.

העבר אקטואלי מתמיד

אחת העבודות בתערוכה, שניתן להגדירה כקלאסיקה "עכשווית", היא יצירתו של דיוויד למלס הארגנטיני מ-1967. למלס הציב שורת מסכי טלוויזיה על קירות גלריה חשוכה, אך במקום תמונות וסרטים "שידר" בכולן מסך ריק עם אפקט של "שלג" טלוויזיוני ורעשים סטטיים. מתוך הכלום הזה נוצרה ציפייה למשהו שאינו נראה ברגע הנתון, תחושת דחיפות שלקראת התרחשות או ריקנות שלאחר סיום. העבודה המוצגת כעת, במרחק 40 שנה, נראית רלוונטית לא פחות, ואולי אף יותר, בעולם שבו הפכה הטלוויזיה לפריט חובה, טוטם ביתי, כלי תקשורת וכלי התנתקות מתקשורת אנושית. העבודה ממקדת את תשומת הלב אל המצב הבלתי-נסבל של לימבו, "בין לבין", שאליו נקלעים הצופים באין להם תוכן לצפות בו.

כמו עבודתו של למלס, גם יצירתו של הנס האקה מגיעה מהעבר, ומתייחסת באופן אקטואלי לימינו אנו. בפרויקט מונומנטלי תיעד האקה 142 בניינים במנהטן, בעבודה הנקראת "שפולסקי ושות', מנהטן אחזקות נדל"ן, מערכת חברתית בזמן אמיתי, החל מ-1 במאי 1971".

העבודה מתייחסת למעמד הספקולטיבי-כלכלי של השקעות בנדל"ן, אשר מציבות במקום משני וזניח את הגורם האנושי - אותם אנשים להם מיועדים הבניינים בעצם. את היצירה רכש המוזיאון לאמנות עכשווית בברצלונה בשיתוף עם מוזיאון ויטני לאמנות אמריקנית בניו-יורק, ובכך הוא מציג סוג חדש של שיתופי פעולה בין מוסדות תרבות בעולם.

שתי עבודות של גורדון מאטה-קלרק עוסקות אף הן באופן המקאברי שבו בניינים קמים ובעיקר נופלים, והסביבה העירונית מתנהלת כיצור חי ענק, אדיש לבני האדם הקטנים - כטפילים שעל גבו.

המוזיאון שווה ביקור גם כאתר אדריכלות מודרנית. את הבניין תכנן משרדו של ריצ'רד מאייר האמריקני, חובב אסכולת הבאוהאוס והקירות הלבנים, והוא נחשב לאחד מהישגיו הנאים של האדריכל הכוכב.

Time as Matter", MACBA, Placa dels Angels 1, Barcelona"

צרו איתנו קשר *5988