צ'רלטון וערוץ הספורט. הגרסה האירית

השנה 1990. קיץ. ימי מונדיאל. ההתרגשות ברחבי העולם היתה רבה: אצל המארחת איטליה כולם סגדו לסקילאצ'י ובאג'יו; בארגנטינה התרגשו מהשילוב בין בורוצ'אגה למראדונה; והיתה גם גרמניה עם קלינסמן ומתיאוס; ורוז'ה מילה בקמרון, מולר וקארקה בברזיל, חוליט ורייקארד בהולנד, ועוד ועוד ועוד. עלי מוהר אפילו כתב על זה שיר, אריק איינשטיין ביצע.

בלונדון של אותם ימים ציפו בעיקר למשחקי הנבחרת של ליניקר וגאסקוין. אבל היו בבירה האנגלית לפחות שני אנשים שזה כלל לא עניין אותם: לאונרד ראיין ומייקל אורורקה. שני האירים הצעירים רצו לראות את טוני קסקרינו, דייויד אולירי, ג'ון אולדריג' ופט בונר, האלילים שלהם, משחקים נגד הנבחרת ההולנדית. אף ערוץ אנגלי לא טרח לשדר את המשחק. אז ראיין ואורורקה החליטו לעשות מעשה: הם רכשו את זכויות השידור של ההתמודדות, ארגנו הקרנה של המשחק באחד הפאבים המקומיים, וגבו תשלום בכניסה. לדברי ראיין, "הפסדנו הרבה כסף, לא היה שום היגיון עסקי במהלך שלנו, אבל רצינו לעשות קצת שמח למושבה האירית בלונדון, והצלחנו". אגב, המשחק הסתיים ב - 1-1 שהעלה את אירלנד לשמינית הגמר.

ככה נוסדה סטנטה ספורטס, תחנת הפיי האירית, שנמצאת על סף פשיטת רגל ואיבדה בסוף השבוע את זכויות השידור של הפרמיירליג. מכה שממנה היא כנראה לא תצליח להתאושש לעולם.

392 מיליון ליש"ט

הסיפור של סטנטה הוא דוגמה נוספת לסיכון שלוקחים גופי תקשורת שנכנסים לשוק הספורט. בעשור האחרון לא חסרו דוגמאות של גופי שידור שקרסו, בין היתר בגלל החלטה להיכנס בכל הכוח ולשבור מונופולים קיימים. בגרמניה זוכרים עד היום את הקריסה של "קירש מדיה" שהביאה כמעט לחיסול הבונדסליגה; סטנטה מייצגת אולי יותר מהכל את התהליך המואץ שעבר שוק זכויות השידור בשנים האחרונות: די בתאגיד תקשורת אחד שמוכן ללכת בכל הכוח על מוצר מסויים כדי לגרום למחירי הזכויות לנסוק.

ב-19 השנים שלאחר אותו מונדיאל, היוזמה הקטנה של ראיין ואורורקה (אליה הצטרף מאוחר יותר תאגיד הענק וירג'ין מדיה), הפכה לאימפריה בקנה מידה בינלאומי. היא משדרת לגולים אירים ולסתם חובבי ספורט בארה"ב וקנדה, באוסטרליה, וכמובן באירלנד ובבריטניה. אבל הצרות החלו כשהתחנה החלה להיכנס בכל הכוח לשידורי הפרמיירליג.

סטנטה רכשה את זכויות השידור של הפרמיירליג האנגלית לשלוש עונות עבור 392 מיליון ליש"ט החל מ-2007/08. בסטנטה חשבו שהמהלך יסייע לנגוס בנתח השוק של Sky Sports, ששלטה עד אז באופן כמעט בלעדי בשידורי הספורט בתשלום בבריטניה. ההנחה של התחנה האירית היתה שמותג כמו הפרמיירליג יהיה קיצור הדרך של החברה להפיכתה לרווחית, אחרי שש שנים רצופות של הפסדי ענק.

אבל הרוב המוחץ של חובבי הכדורגל בממלכה העדיף להמשיך לשלם רק ל-Sky, שמחזיקה בהסכם הנוכחי בארבע מתוך שש חבילות השידור של הפרמיירליג (92 משחקים בעונה). שתי החבילות הנוספות - 46 משחקים, היו מבחינת צופי הטלוויזיה תוכן פרימיום שרק מכורים כבדים לכדורגל באמת צריכים אותו. על-פי המודל העסקי שבנו בסטנטה נדרשו 1.9 מיליון בתי אב מחוברים לשידורים על מנת להגיע לאיזון תפעולי. כמה הם רחוקים מזה? נכון לעכשיו כמות המחוברים עומדת רק על 1.2 מיליון.

דד-ליין קשיח

הקשיים הכלכליים החלו לגרור פיגורים בתשלום (מזכיר למישהו את סיפורי ההתאחדות לכדורגל השנה עם ערוץ 10, ערוץ הספורט וצ'רלטון?..). ביום שישי הגיע הדד-ליין שנתנה הפרמיירליג לסטנטה לתשלום של 10 מיליון ליש"ט, מתוך חוב כולל של 30 מיליון.

המשך הסיפור יכול להראות כמה חזקה תופסת את עצמה הפרמיירליג גם בימים של משבר. במקום להתנהל כמו ההתאחדות הסקוטית, שהחליטה לוותר לסטנטה על חלק מהסכום והעיקר שתמשיך לשדר, בהנהלת הפרמיירליג לא היו מוכנים לזוז בשנייה מהדד-ליין שנקבע. משתי סיבות: קודם כל הערכה שיהיה מי שיהיה מוכן לשלם על הזכויות לפחות את הסכום ששילמה סטנטה; והעניין השני, והיותר חשוב, לא להתחיל להיגרר למבצע הנחות שיגררו גם את יתר התחנות שמחזיקות בזכויות (ערוץ 10, צ'רלטון, ערוץ הספורט?....).

סטנטה לא הצליחה לעמוד בתשלום, ובפרמיירליג הודיעו כי הם מפקיעים באופן מיידי את הזכויות, במטרה להוציא מכרז בזק למכירת הזכויות לעונה הקרובה, האחרונה שנשארה בחוזה.

עם כל הכבוד לזכויות לשידורי כדורגל סקוטי, קריקט, ראגבי וגולף, הפרמיירליג היא הקטליזטור העיקרי למשיכת צופים ופרסום של סטנטה. בלעדיה, הסיכוי של התחנה לשרוד כלכלית בעונה הבאה קלושים.

הכל היה יכול להסתיים אחרת במידה ולן בלבטניק, המיליארדר הרוסי-יהודי שהתעניין בעבר ברכישת "מעריב", היה מזרים לסטנטה 20 מיליון ליש"ט בעבור שליטה ב-51% מהחברה. אבל המגעים לא הבשילו לכדי חתימה עד ליום שישי, ובפרמיירליג סירבו לבקשת בלבטניק וסטנטה לקבל הארכת זמן של 72 שעות להחזרת החובות.

ראיין ואורורקה הודו כי אי שם ב-1990 רכשו זכויות שידור ללא שום היגיון עסקי. שני עשורים מאוחר יותר, החלטה נוספת ללא הצדקה כלכלית, אבל הפעם כשכסף גדול הרבה יותר מונח על השולחן, היא זו שמוטטה אותם.

אה, ולגבי המסר המקומי. זה כמובן לא חסר. קודם כל ההתאחדות לכדורגל, שנתנה הנחה לגוף קורס אחד (ערוץ 10) ומוצאת את עצמה נלחמת בגופים אחרים שרוצים הנחות על שער הדולר, על מועדי התשלום וכו' וכו'. וכמובן, המסר לגופים המתחרים, בעיקר צ'רלטון וערוץ הספורט, שמתחילים להבין שהמלחמה על זכויות השידור יכולה להביא אותם בדיוק למקום בו נמצאת היום סטנטה.