בקרוב: מונדיאל הזמבורות

מה אפשר ללמוד מגביע הקונפדרציות? שלקיץ הבא צריך להכין אטמי אזניים ■ וגם, שעדיין אי אפשר למצוא פייבוריטית ברורה לזכייה במונדיאל בדרום אפריקה, ושההתקדמות של הכדורגל האמריקני היא מטאורית

1. המטרה של גביע הקונפדרציות, שהסתיים אתמול (א') ביוהנסבורג עם זכייה של ברזיל (2-3 בגמר על ארה"ב) היא קודם כל ניסוי. לבדוק מה עובד ומה לא עובד אצל המדינה שכעבור שנה בלבד תצטרך לארח את המונדיאל.

עכשיו כבר ברור מה עבד: היו שערים (2.75 למשחק); היה כדורגל נהדר ודרמטי של פייבוריטיות מצליחות (ברזיל), פייבוריטיות כושלות (איטליה, ספרד) ואנדרדוגיות סימפטיות (ארה"ב, מצרים); הקהל המקומי הוכיח שגם עם מיעוט תיירים אפשר למלא אצטדיונים (ממוצע צופים של 36,556); ויותר מהכל, גביע הקונפדרציות הפך למפעל עם תשוקה ותחרותיות גדולים מאחוריו. מי שראה את בלם נבחרת ברזיל, לוסיו, ממרר בבכי של התרגשות אחרי שריקת הסיום אתמול, ואת שחקני נבחרת ברזיל רוקדים על הדשא במשך שעה ארוכה, בזמן ששחקני ארה"ב שבורים, יודע שמשהו בגישה כלפי הטורניר הזה בכל זאת השתנה.

מה לא עבד בדרום אפריקה? המשחקים שוחקו בארבעה אצטדיונים בלבד במקום בחמישה, כי האחרון לא היה מוכן בזמן; הדיווחים מהמדינה הצביעו על פקקים אדירים בכבישים המובילים למגרשים בכל השעות הסמוכות למשחקים; אבל הסיפור הכי מוזר של הטורניר הזה הוא כנראה של ה"וו-וו זלה".

למי שלא עקב, מדובר במעיין זמבורה פופולארית בדרום אפריקה. וכשחמישים אלף איש משתמשים בדבר הזה באצטדיון קוקה-קולה ביוהנסבורג, זה הופך את חוויית הצפייה לבלתי נסבלת - הסאונד נשמע כמו מתקפה של נחילי יתושים. גם הצפייה במשחקים בטלוויזיה הופכת לחוויה מפוקפקת. ההתייחסות בתקשורת שקיבלה הזמבורה הזאת הפנתה שאלות כלפי פיפ"א. אלא שבארגון הכדורגל העולמי טענו כי ידעו מראש, עוד כשבחרו בדרום אפריקה כמארחת המונדיאל, כי ה"וו-וו זלה" תהיה דומיננטית ביציעים. הם רק לא תיארו לעצמם עד כמה הוא עשוי לעצבן את המערביים.

2. ההיסטוריה בקצרה: ברזיל זכתה בקונפדרציות ב-2005, אבל התמוטטה בגביע העולם בגרמניה שנה לאחר מכן; צרפת זכתה ב-2001 והתרסקה שנה לאחר מכן במונדיאל ביפן ודרום קוריאה. ההיסטוריה מלמדת שלברזיל אין מה להיות אופטימיות יותר מדי לקראת דרום אפריקה. לא רק ההיסטוריה, גם הנבחרת הברזילאית מתעקשת לגרום לנו לחשוב ככה.

כן, היא הצליחה למוטט את ארה"ב במחצית אחת טובה, ובסופו של דבר ניצחה את כל חמשת המשחקים שלה בטורניר, אבל המחלות הברזילאיות הידועות בלטו במלוא תפארתן: ההגנה הבעייתית (לספוג צמד מארה"ב? שלישייה ממצרים?!) והסתמכות היתר על הכוכבים בהתקפה, שגם ככה נמצאים בדעיכה (קאקה אמנם עבר לריאל מדריד בהעברת ענק, אבל הגיע אחרי עונה בינונית להחריד במילאן; רוביניו? הוא בסך הכל שחקן של מנצ'סטר סיטי).

אם נזכור שמלבד נבחרת איטלקית מפוררת, ברזיל לא באמת פגשה אריות כדורגל בדרך לתואר - הרי שהטורניר הזה נותן דבר אחד חשוב מאוד לקראת המונדיאל: העובדה ששנה לפני שריקת הפתיחה אי אפשר למצוא פייבוריטית ברורה. ספרד הגדולה נראתה פגיעה וכושלת ברגעי האמת, בדיוק כמו ספרד שהתרגלנו לראות. חוץ מזה, ברזיל, ספרד ואיטליה המשיכו לשחוק את הכוכבים שלהן גם הקיץ, בעוד שהכוכבים המותשים של נבחרות גרמניה, אנגליה, צרפת ופורטוגל קיבלו קיץ אמיתי להתרעננות.

3. במשך 364 ימים בשנה האחרונה זה לא קרה: הכדורגל לא הגיע לכותרת הראשית באתר ESPN. אתר חדשות הספורט האמריקני משקף באופן מדויק את סדר היום הספורטיבי במדינה: פוטבול, בייסבול, NBA, הוקי קרח (בסדר הזה). הכדורגל? הרחק מאחור. אבל אתמול, לכבוד הגעתה של נבחרת ארה"ב בכדורגל לגמר הקונפדרציות, ESPN הקדיש לה כותרת. ובצדק גמור מבחינת האתר: הטורניר המדהים של ארה"ב, גם אם נגמר במפח נפש, ראוי להתייחסות מיינסטרימית אפילו במדינה שמעדיפה הום-ראנס.

עד כמה גדולה ההתקדמות שעשתה ארה"ב בשני העשורים האחרונים? מדובר בקצב מטאורי. ב-1990 היא העפילה למונדיאל ממנו נעדרה ב-40 השנים שלפני זה; מאז היא השתתפה בעוד ארבעה גביעי עולם רצופים, וביפן/דרום קוריאה היא אפילו הגיעה לרבע הגמר. ועכשיו גמר הקונפדרציות.

ההישג הוא ענק בהתחשב בעובדה שמדובר במדינה שיש לה ליגת כדורגל מקצוענית רק מאז 1996. מדינה שרק בחמש השנים האחרונות בכלל עלתה על הרעיון הזה שקוראים לו "קבוצות נוער" - בניגוד למקובל בשאר העולם, האמריקנים למדו את הכדורגל שלהם בתיכונים ואחר-כך בקולג'ים. עד שב-MLS החליטו כי פרנצ'ייז לא יכול להתקיים ללא השקעה בקבוצות צעירות.

סיפור ההצלחה הזה מוכיח שאיפה שיש כסף ושיש רצון להתקדם, אז אין בעיה. ובעצם, אין סיבה שמדינה שטובה בכל ענף ספורט אפשרי (תסתכלו על טבלאות המדליות האולימפיות) לא תהפוך סוף סוף למעצמה גם בענף הפופולארי ביותר.

ועדיין, משהו אחד שיכול להראות שהאמריקנים עוד לא באמת הפנימו את השינוי שעובר אצלם: בזמן שהנבחרת שיחקה בדרום אפריקה, שוחקו בליגת ה-MLS שלושה מחזורים. זאת למרות שחמישה שחקנים מובילים שהו עם הנבחרת בדרום אפריקה. גם בקיץ הבא כשהנבחרת תנסה להדהים שוב פעם את הנבחרות הגדולות בעולם, ה-MLS תמשיך לספק במקביל בידור מקומי לאוכלוסיות המהגרים במדינה.

sharon-b@globes.co.il