למכירה! בהזדמנות!

למכור את מכבי

הרעיון הזה היה כמעט בלתי נתפס כאשר הפכתי בו במחשבותיי לראשונה. מכבי ת"א בכדורסל למכירה? נו באמת. אבל ככל שהרביתי לחשוב על כך במונחים עסקיים, נראתה האפשרות הזאת כמוצא הטוב ביותר מהמשבר הניהולי שאליו נקלע המועדון.

הראיון עם רענן כץ, שהתפרסם שלשום במדור זה, הצית מחדש את החזית בינו לבין שותפיו במכבי. אבל עוד לפני כן, הוכיח עד כמה המבנה הניהולי הנוכחי הוא בבחינת עגל בעל שלושה ראשים, וכשכל ראש מושך לכיוון אחר, הגוף נשאר תקוע במקום. מכבי לא הצליחה במשך השנים בזכות שמה, או בזכות הצבע הצהוב של גופיות שחקניה ואפילו לא בזכות יושבי שער 11 בהיכל. היא נבדלה מיתר קבוצות הכדורסל הישראלי רק בזכות הניהול המופתי שלה, או בשתי מילים: שמעון מזרחי.

מזרחי הוא כבר לא בעל המאה במכבי, ולמרבה הצער של אוהדיה, גם לא בעל הדעה. אבל יש לו עדיין השפעה אדירה, מכרעת ממש, על דעת הקהל. מזרחי הוא האיש היחיד שיכול להכשיר את הלבבות למהלך כזה שבו תימכר מכבי לבעלים חדש.

כשבודקים את העובדות, הופך הפתרון הנועז לכאורה, לכמעט מתבקש מבחינה עסקית: מפעל גדול בעל מוניטין מצוין, נמצא בנסיגה וברור שצריך תזרים מזומנים גדול ובעיקר התלהבות ניהולית מחודשת כדי להעלות אותו בחזרה על הפסים הנכונים. מה שיפה כאן הוא שלא צריך טייקון של ממש: עם השקעה שנתית של כמה עשרות מיליוני שקלים, ועוד הכנסות שמכבי מסוגלת לייצר בעצמה, אפשר להעמיד לה תקציב סביר בהחלט: בבית"ר ירושלים השקיע גאידמק הרבה יותר, אפילו אלכס שניידר במכבי תל אביב בכדורגל "שרף" כ-15 מיליון דולר בתוך שנה. אז שלמכבי בכדורסל, המותג החזק ביותר של הספורט הישראלי בלמעלה מ-60 שנותיו, לא יימצא רוכש בעל כיסים עמוקים?

הייתי מצפה משמעון מזרחי שיקרא נכון את המפה, וכל עוד, על אף נחיתותו היחסית במספר המניות, על-פיו יישק דבר במכבי, לא יהסס לעשות את ההחלטה הנכונה. ממילא הצעד הנבון הראשון שיעשה כל רוכש שהוא יהיה להשיב את "שימון" לתפקיד האיש החזק במועדון.

בין שתי ערים

אין ספק ששני הסמנים הנגדיים של עונת המלפפונים בכדורגל האירופי הם ריאל מדריד ומנצ'סטר יונייטד: הראשונה, אחרי שכבר חשבנו שגמרה להדהים את עולם הכדורגל בקולקציית הקיץ המפוארת שלה, צירפה אמש לרשימה גם את קארים בנזמה מליון. אני מודה שאיני יכול כבר לחכות כדי לראות איך יעלה הניסוי הנועז הזה במדריד. האם תספיק מלתחת הקיץ המפוארת הזאת גם כדי לשרוד את החודשים הארוכים של החורף האירופי, רק כדי לזהור מחדש באביב?

השאיפות של פלורנטינו פרז ברורות: גמר הצ'מפיונס שייערך בברנבאו ב-2010 הוא מבחינתו אירוע שבו ריאל חייבת להשתתף. מצד שני, דווקא פרז, בעל ניסיון בכדורגל, יודע שקשה מאוד לבנות קבוצה מנצחת רק מכוכבים נוצצים: מה ירוויח פרז במקרה שהניסוי שלו יצליח, די ברור. מה תפסיד ריאל מדריד במקרה שהניסוי ייכשל - אפשר רק לשער.

בצד השני של שוק ההעברות ניצבת מנצ'סטר יונייטד, ששומרת עדיין את רוב הכסף שקיבלה תמורת כריסטיאנו רונאלדו עמוק בכיס. חלק מהצרות של יונייטד הן אובייקטיביות: היא הרי הציעה יותר כסף ממדריד עבור בנזמה, אבל מה לעשות שבירת ספרד היא יעד אטרקטיבי יותר מחבל לנקשייר האפור והדולף?

הבעיה האובייקטיבית הזאת צריכה לגרום לאוהדי הכדורגל רק להעריך יותר קבוצות כמו ליברפול ויונייטד שנשארות בטופ האירופי למרות נחיתות דרמטית באיכות החיים שהן יכולות להציע לכוכביהן (תארו לעצמכם את עירוני קרית שמונה והפועל נצרת עילית חולקות ביניהן 36 תארי אליפות...). לבעיה הסובייקטיבית של יונייטד קוראים אלכס פרגוסון: בפורומים של האוהדים כבר מתחילים לתהות בקול רם האם המנג'ר הוותיק והמוערך מתחיל "לאבד את זה". האמת? דווקא המקרים של רונאלדיניו (שהעדיף בזמנו את הטאפסים של ברצלונה על פני הפיש אנד צ'יפס של יונייטד) ובנזמה מוכיחים שלא: פרגי עדיין יודע לזהות את השחקנים הנכונים, הוא רק לא מסוגל להביא אותם גם כשהוא מוכן לשלם תמורתם יותר.

לכן, אולי, הוא מעדיף להמשיך לעשות את מה שהוא יודע טוב מכולם: לבנות מאפס, גם במחיר של כמה שנים שחונות. מישהו בכלל ידע מי זה כריסטיאנו רונאלדו כשהגיע בגיל 17 למנצ'סטר יונייטד?