אליפות העולם לבינוניים

כאירוע ספורטיבי המכביה היא אירוע פתטי. הפתטיות היא לא בעצם התוצאות שמושגות שם. טורנירים ברחבי העולם בכל ענף ספורט שהוא, לא אחידים ברמתם ואותו דבר ביחס לפערים ולהבדלים בין ליגות בענפים קבוצתיים. גם בטורניר ניו הייבן וגם בווימבלדון משחקים טניס, אבל החשיבות של שני הטורנירים האלה שונה בתכלית. אילו המכביה היתה טורניר ספורט משני בחשיבותו בהשוואה לטורניר ספורט מקביל בעולם, הוא היה לגיטימי.

הפסול במכביה הוא שהיא מעודדת את כל מה שהפוך מספורט. שלא במקרה, היא מייצגת את כל העקרונות הפסולים והמשחיתים שבנויה עליהם החברה הישראלית. אני לא יודע אם נבדק הקשר, או יותר נכון חוסר הקשר, בין יהדות להישגיות בספורט. אפשר לקיים על זה דיון נרחב, אבל הוא לא רלוונטי כרגע לעניין. השורשים של המכביה מתקשרים ליהדות השרירים של מקס נורדאו ולצורך של היהודים להרגיש שהם שווים משהו. ובכן, אם 60 שנות מדינה הם אינדיקציה כלשהי לרמת הספורט של היהודים, אז הם באמת לא שווים כלום.

האשמה היא כמובן ביהודים עצמם. הם מקבעים את עצמם בבינוניות. המכביה, כמו המדינה, מבוססת על שנור ואפליה מתקנת. וכמובן על גזענות. תו התקן לקבלה אליה הוא לא ספורטיבי (או אישיותי בהקשר המדינה), אלא דתי. השנור והאפליה המתקנת נועדו לכסות בטלאים על בורות אדירים של חוסר השקעה. הבורות לא היו אדירים מלכתחילה, הם הפכו לכאלה במרוצת השנים.

קריצת עין

השבוע פרסם ספורטאי בענף ספורט זניח מאמר באחד העיתונים על העובדה שנמנע ממנו מלצעוד בטקס הפתיחה של המכביה, על אף שהוא משתתף בטורניר. משהו שקשור לכמות צועדים רבה מדי בטקס. הוא הסביר במאמר שהמכביה היא אירוע הספורט היחיד שבו תינתן לו האפשרות לצעוד בטקס פתיחה, פשוט מפני שלטורנירים אחרים שמתקיימות בהם צעדות פתיחה (משחקים אולימפיים) הוא לא יזכה להתקבל.

ספורט הוא לא תחום של קריצת עין. בגלל זה יהודים-ישראלים כשיטה לא מצליחים בו. הוא מחייב השקעה קשה מאוד וארוכת שנים, שלא מבטיחה בהכרח תוצאות בסופה. הספורטאי בענף הזניח שלא יצעד במכביה יכול להתאמץ, להתאמן ולהשתפר, כדי להתחרות מול הטובים באמת בתחומו, או להכיר בבינוניותו ולהסתפק בה (לא נורא גם לפרוש), אבל במקום זה הוא מקבל מכביה.

האשם הוא לא בו כמובן. בינוניות, כמו כל דבר בחיים, מתהווה בתהליך. ראשי הספורט והמדינה לדורותיהם חינכו את הספורטאים שלהם שתמיד יהיה טורניר שיחפה על חוסר ההשקעה שלהם. זאת אפליה מתקנת. אפליה מתקנת היא מונח אפל שמכסה על חוסר השקעה של שנים והיעדר שוויון בהזדמנויות. הוא מכבסת מילים להורדת רף. מדינת ישראל מבוססת על הורדת רף. יש קשיים בהישגי התלמידים בחינוך? מורידים את רף בחינות הבגרות ומיד תזדקר עלייה. אחר כך יחלפו שנתיים, ופתאום שוב מזדעזעים כולם מהירידה ברף. בג"צ מטריד בעודף המוסריות ובגישה השוויונית שהוא דורש מאיתנו? נחדיר אליו שופטים ימניים ודתיים והם כבר ידאגו לאזן את הפערים. אין כמו ימניות ודת כדי לייצג היעדר מוסר.

הצרה עם היעדר מוסר וערכים פסולים, שהם לעולם יובילו לירידה ברמה הכללית. במדינה כמו בספורט. האתלטיקה הישראלית מבוססת שנים על איתור כל מיני יהודים ויהודים למחצה ברחבי העולם - רצוי סובייטים לשעבר - שיקפצו בשבילה לגובה. הם מגיעים לכאן ככישרונות לא רעים בתחומם, גם בהשוואה למקבילות שלהם בעולם, ואיכשהו כמעט תמיד אחרי כמה שנים בארץ הם נשארים במקום. הספורט בארץ הוא ספורט של עסקנים; הוא לא רק מנוהל על ידם, הוא כזה בהווייתו. כשהייתי ילד קטנטן, חשבתי שעסקנות היא מקצוע. הייתי אומר לעצמי שאם לא אצליח להיות ספורטאי, אנסה להיות עסקן. כמו מאמן.

טורניר של עסקנים

פעם היתה פה מכביה, אבל היה גם כינוס הפועל. כי העסקנים הפוליטיים של מפא"י לא יכלו לשאת את המחשבה שגם להם לא יהיה טורניר משלהם. ככה, במקום לקבל אולימפיאדת יהודים, קיבלנו שני טורנירים של עסקנים פוליטיים. בגלל שהפועל בהווייתה היא כל מה שהפוך לספורט הישגי, הכינוס האווילי פשט את הרגל, ונותרנו רק עם המכביה. הפסקת כינוס הפועל רק הוכיחה את חוסר הרלוונטיות וההצדקה של טורנירים מסוגו. אפשר היה לייסד כאן טורניר אתלטיקה בינלאומי, פתוח לכל הלאומים והדתות בהתאם להישגי הספורטאים, אבל טורניר כזה היה חושף את הערווה הספורטיבית שלנו. בטווח הארוך הוא היה מחייב את הספורטאים הישראלים להשתפר ומושך אותם למעלה. אבל זה היה לוקח כמה שנים טובות. אז נארגן טורניר סגור כדי שגם ילדינו ייהנו ממדליית זהב תלויה בקיר בסלון. על הדרך הטורנירים האלה שימשו תמיד צינורות הלבנת הון לגיוס תרומות. מנטאליות של מקבצי נדבות. ככה מקבעים בינוניות.

בעקרון, האנטישמיות הפכה לפאסה ביום שנולדה המדינה. אבל בלי האנטישמיות, לא תהיה הצדקה לעסקנות הציונית. אז העסקנים הציונים דואגים לטפח אותה אפילו שכמות היהודים שנרדפו בעולם בשל יהדותם מאז קום המדינה היא אולי פרומיל בהשוואה לכמות היהודים שנרצחו עקב יהדותם באותה התקופה בארץ. המכביה היא חלק מאותה עסקנות.

אם אדם לא מוכשר מספיק להתעסק בספורט - בלי קשר למוצאו הדתי - שלא יעשה ספורט.