הדשא הצהוב של הקיבוצניקים

על-פי החוק יידרשו תושבי המושבים להתקין, על חשבונם, שעוני מים ביתיים בכל דירה, ולהפריד את השימוש החקלאי בחלקה א' שליד הבית מהשימוש הביתי. העלות למשפחה מוערכת ב-1,500 שקל.

שני קוב תוספת למושבניקים

ההשקיה של הגינון הציבורי במושבים תהיה זהה לזו שבערים ובהסתמך על אותם עקרונות. התוספת המוזכרת של שני קוב לנפש מיועדת להשקיית הגינון הפרטי, וזאת בשל העובדה שבמושבים רבים אין אספלט ומדרכות בין הבתים, אלא משטחים מכוסי גינון.

הירידה בכמות המים שתוצא לצורכי נוי למשפחה גדולה יותר במושבים מאשר במגזר העירוני. תושבי ההרחבות במושבים משלמים בדיוק כמו תושבי הערים הגדולות.

שתי חלופות לקיבוצניקים

בקיבוצים מציע החוק שתי אפשרויות לקביעת תשלום: האחת, הכנסת שעונים לכל דירה, כמו במושב ובעיר, אז תחושב הצריכה לפי כ-5 מ"ק לנפש, בדומה למדינת תל-אביב. אותו דם כחול ומים צלולים יהיו אז גם מנת חלקם של תושבי כפר עזה, מטולה וירושלים.

האפשרות השנייה היא, שלא יורכבו שעונים, ואז בנוסף ל-5 מ"ק לנפש יקבל הקיבוץ עוד 3 מ"ק נוספים האמורים לכסות את הפחת בצנרת המובילה. בעיר צנרת כזו נמצאת באחריות העירייה, ועל הדליפות בה לא מוטל היטל הבצורת.

התוספת הזו אמורה גם לכסות את הצריכה הציבורית של הקיבוץ - גני הילדים, בתי-ספר, מכבסות, מוסכים, צימרים וכו'. על כל אלו לא מוטל היטל בצורת במגזר העירוני, ולכן הסיכון שלוקח על עצמו קיבוץ שיבחר בחלופה זו של 8 מ"ק לנפש, גבוה הרבה יותר. אם לדוגמה, יתרחש פיצוץ בצנרת ויאבדו 10,000 מ"ק, הקיבוץ ייאלץ לשלם מיידית היטל בסדר גודל של 200 אלף שקל. קיבוץ שיבחר בחלופה זו יקבל גם תוספת לנוי הציבורי כמו בעיר, ותוספת למערכות קיטור מרכזיות, היכן שאלו עדיין נמצאות.

סכנה לקנסות כבדים

בסופו של יום, ולאחר דיונים ולבטים רבים, הגיעו הגורמים המקצועיים להסכמה, כי ההתיישבות העובדת נמצאת במצב גבולי, ואם לאור המודלים שהוצגו היא אכן תצליח לחסוך 25% מצריכתה השוטפת היא תגיע למגבלות ההיטל. יש גם סכנה כי לא מעט יישובים עלולים להיקלע לקנסות כבדים של מאות אלפי שקלים.

בנוסף לכך, כשמדברים על חיסכון במים אין להתעלם מהעובדה שבחקלאות קוצצו השנה מכסות המים בכ-25%, וסך הצריכה השנתית של מים שפירים תגיע השנה ל-340 מיליון מ"ק לעומת מיליארד מ"ק לפני עשור. רוב המים בשימושי החקלאות כיום מקורם במי שופכין מושבים, במים מליחים, במי שפד"ן וכו'.

חקלאים השקיעו כספים רבים בפיתוח מקורות מים חלופיים, והתוצאה הסופית היא ירידה של 70% בצריכת מים שפירים, והמשך שמירה על ארץ ירוקה. לא ברור מדוע עובדות חשובות אלו אינן מוזכרות בתקשורת.

מניסיוני הפוליטי הקצר אני יודע כי אסור לבלבל את הכותבים עם העובדות, וכי שנאה וקטרוגים מוכרים את העיתון טוב יותר, שכן תמיד הדשא של השכן ירוק יותר, וכדאי לנסות ולדרוך עליו. ובכל זאת נראה שהשנה הדשאים יהיו צהובים אצל כולנו, מושבים, קיבוצים וערים כאחד.

הכותב הוא מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל