העליון: רשות הרישוי לא תפסול רישיונות נהיגה עד שתקבע כללים ברורים בנושא

סעיף 56 לפקודת התעבורה מאפשר לרשות הרישוי, בהחלטה מנומקת ולאחר שתערוך שימוע, לפסול רישיון של נהג "פרוע/מופרע" או שבנהיגתו "יש סכנה לעוברי דרך".

במשך שנים נמנעה הרשות מלהשתמש בסמכות זו, ובמסגרת עתירה לבג"ץ ב-2006 שדרשה לחייבה להשתמש בה, אף הסבירה כי "שיטת הניקוד" עדיפה.

ואולם, מכת תאונות הדרכים עוררה את הרשות, ובשנתיים האחרונות היא החלה לפסול רישיונות לעברייני תנועה כבדים.

שופטי התעבורה והמחוזי קיבלו החלטות סותרות: חלקם אישרו את הפסילות, וחלקם פסלו אותן בנימוק שהסמכות אינה חוקית או שההחלטות התקבלו בשרירותיות.

החלטות שרירותיות

כעת דן העליון לראשונה ב-3 בקשות רשות ערעור של 11 נהגים. השופטים סלים ג'ובראן, אדמונד לוי ויורם דנציגר דחו את ערעור הנהגים ביחס לעצם סמכות הפסילה, אך קיבלו את ערעורם על ההחלטות הפרטניות בעניינם - תוך דחיית ערעור המדינה, שיוצגה על-ידי עו"ד הילה גורני ממחלקת הבג"צים.

ג'ובראן פסק כי "סעיף 56 משתלב היטב במארג החקיקה ומקדם את עקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית". רשות הרישוי היתה רשאית לשנות את מדיניותה ולהתחיל להשתמש בסמכותה, "כל עוד הדבר נעשה מעתה והלאה", והיא רשאית להסתמך על גיליון ההרשעות של הנהג.

השופט ציין כי מדובר בסמכות שהיא "מניעתית באופייה - ואינה עונשית במהותה", ודחה את טענת הנהגים כי מדובר בכפל ענישה משום שכבר נשפטו על עבירות התנועה. "הליכים אלה שונים - במטרתם, בתוכנם ובתוצאותיהם - והם פועלים במישורים מקבילים, ואינם מוציאים האחד את השני", קבע.

ואולם, פסק, "המטרה (של מלחמה בתאונות) אינה מקדשת את האמצעים". לדבריו, "לפני פקיד רשות הרישוי לא היו כללים המנחים אותו כיצד להפעיל את שיקול-דעתו, קרי באילו נתונים מתוך עברו התעבורתי של הנהג עליו להתחשב יותר או פחות, מה משקלן של נסיבותיו האישיות, או סרגל כלשהו על-פיו יחליט לכמה זמן ייפסל הרישיון - אם וכאשר. כל שהיה לפניו היה גיליון הרשעות הנהג והידיעה שהוא מצוי ברשימת נהגים מסוכנים שגיבש אגף התנועה במשטרה", קבע.

כך נמצא כי אותו פקיד שלל ל-7 שנים רישיון של נהג בעל 127 הרשעות, 14 מהן משנת 2005; ואילו לנהג בעל 128 הרשעות, 19 מהן מ-2005, הוא שלל רישיון ל-10 שנים.

"וכי נתפלא כי במצב זה לא נמצא רציפות ואחידות בהחלטות רשות הרישוי?", ציין ג'ובראן. "ללא אמות מידה וכללים ברורים... החלטות הרשות חוטאות בחוסר שוויון ולעיתים בשרירותיות מעצם טיבן, ונוגדות את כללי המינהל התקין. ללא כלים האמורים להנחות את הרשות - אין היא יכולה להיכנס בד' אמותיו של סעיף 56 ולעשות שימוש בשיקול-דעתה".

במהלך הדיונים גיבשה רשות הרישוי הנחיות לפקיד הרישוי ביחס ל"מסוכנות" הנהג, אולם ג'ובראן קבע כי אין בהן "קריטריונים ענייניים וברורים דיים לצורך הפעלת הסמכות כדין" - שכן ההנחיות "מותירות את פקיד הרשות עם אותו שיקול-דעת רחב שהיה לו לפני פרסומן, כאשר אין בידיו אמות-מידה ברורות כדי לקבוע אימתי ייפסל רישיונו של נהג ל-18 חודשים ואימתי ל-5 שנים". (רע"פ 3676/08).