זה מריח כמו לקראת העלאת ריבית

להלן מה שקרה הערב בבנק ישראל, וזה אמנם פרי דמיוני, אבל לא ממש דמיוני. נגיד הבנק המרכזי הגיע לחדר הישיבות שבו התקבלה ההחלטה על תפנית במדיניות המוניטרית, כשהוא שוקל בדעתו ליזום תפנית כזאת, אפילו להעלות ריבית, כדי להילחם באינפלציה הגואה. אלא שנתוני שער החליפין הגיעו לשולחנו כמה שעות קודם לכן, והצביעו על היצעים גדולים של מט"ח, ותיסוף של המטבע המקומי, אשר מחזיר את ערכו לשער שמסכן את היצוא.

הדולר נחלש בישראל בגלל סיבות דומות לאלה שמחלישות אותו בעולם. המטבע האמריקני נחשב למעין מפלט או מקלט לאנשים מרוטי עצבים, אשר נכווים בשוק ניירות ערך יורד. אם השוק עולה, והביטחון חוזר, הדולר נחלש. זה מה שקרה בעולם. בזירה המקומית פעל גורם דומה, לצד ההערכה כי הריבית המקומית עומדת בפני העלאה, אם לא הפעם, אזי בחודש הבאה. התוצאה היא התחזקות של השקל לרמות קרובות ל-3.80 שקלים לדולר אחד במשך שעות הצהריים.

הכוונה היתה ברורה

הבעיה הגדולה של פישר נקראת "אסטרטגיית יציאה". הכוונה היא לנסיגה, מסודרת יותר או מסודרת פחות, משלושה מהלכי המדיניות העיקריים של הבנק המרכזי בחודשים האחרונים: רכישת דולרים, רכישת אג"ח ממשלתי וריבית נמוכה.

הכוונה והתכנון היו ברורים, המיתון ידאג למתן את האינפלציה ועל כן ניתן להשתמש בכלים מוניטריים לסייע ליצוא וגם לתמוך באשראי למגזר העסקי על ידי הורדת תשואות לטווח בינוני וארוך.

הבעיה היא שהאינפלציה לא ירדה, בין היתר בגלל מחירי אנרגיה ומחירי דיור. עתה צריך פישר להחליט איך יוצאים מהסבך. הריבית הנמוכה שולחת את המוסדיים לרכוש מניות, ואת הציבור לרכוש דירות. היא גם מזינה את האינפלציה, ככל שניתן לשפוט, על כן התשובה לבעיה תהיה העלאת ריבית, לפני שפישר יחוש שהרכבת האינפלציונית תצא מהתחנה, ולא ניתן לעצור אותה יותר.

מה יקרה אז לשקל? על פניו, הסבירות היא שהוא יתחזק, וזה עלול להיות המחיר שפישר ייאלץ לשלם כדי להחזיר לעצמו את השליטה המוניטרית, לאחר כמה חודשים בהם כמות הכסף גדלה בשיעור שנתי של 50% עד 60%.

לא ניתן לעשות חצי תפנית

מכיוון שלא ניתן לעשות חצי תפנית במדיניות, הרי שהחלטה להשאיר את הריבית ולרמוז שבעוד חודש הדבר בהחלט אפשרי, מחייבת עכשיו נסיגה גם מהתחומים האחרים של המדיניות הנוכחית. ההחלטה להפסיק את רכישת האג"ח היא ההוכחה שפישר מתקרב מאד לתפנית.

עקרונית ניתן להמשיך לרכוש דולרים ולספוג את השקלים העודפים על ידי מכירת מק"מ. אלא שגם לתרגיל הזה יש סוף. בסופו של דבר, השינוי יבוא לאורך כל הקו, ובכול החזיתות.

הבעיה של פישר, כמו של נגידי העולם כולו, היא שהוא עושה את התפנית במדיניותו במצב של עיוורון חלקי. אומנם חלק מה"חיישנים" הסטטיסטיים מצביעים על ההתאוששות, אך איש לא יודע אם לא מדובר במעין "קיץ אינדיאני" אשר לאחריו ישוב המיתון.

העלאת ריבית במצב זה עשויה להיות תרופה למחלה לא נכונה. אם לכך תתלווה עלייה בתשואות של אג"ח לטווח בינוני וארוך, הפגיעה יכולה להיות חזקה יותר.