ביה"ד לעבודה: אברי גלעד וקובי מידן לא יקבלו הפרשי שכר מגלי צה"ל

השלושה (כמו עיתונאים רבים אחרים) הועסקו בגלי צה"ל כ"פרילנסרים" עד שנת 1997. ב-2005 הם תבעו להכיר בהם כעובדי המדינה ולהעניק להם זכויות כספיות הנובעות ממעמד של אזרחים עובדי צה"ל, על-פי הסכומים ששולמו להם בפועל בתקופת העסקתם. רענן-שפריר ומידן תבעו גם פיצויי פיטורין. זמן קצר אחר כך פסק בית הדין הארצי, בפרשת אדם שוב, כי הפרילנסרים בגלי צה"ל נחשבים לעובדי התחנה.

נוכח פסיקה זו הודתה המדינה כי הם אכן נחשבים לעובדי התחנה, אך טענה כי תביעותיהם התיישנו. לחלופין טענה כי יש לחשב את זכויותיהם לפי השכר שהיה משולם להם לו הועסקו מלכתחילה כעובדים - ולא לפי השכר ששולם להם בפועל, שבו גולמו זכויות סוציאליות המגיעות לעובדים. כן נטען כי הם הועסקו במשרה חלקית בלבד (50%-75%).

חלפו 7 שנים

השופטת אהובה עציון בבית הדין האזורי דחתה את התביעות. נקבע כי למעט תביעתה של רענן-שפריר לפיצויי פיטורין - יתר התביעות התיישנו, שכן חלפו למעלה מ-7 שנים מאז הפסקת עבודתם. זאת, גם אם נלקחת בחשבון התקופה בה הסכימה המדינה להקפיא את ההתיישנות, עד שייבחנו טענותיה של רענן-שפריר (בטרם הוגשה התביעה).

כן נקבע כי הודאת המדינה בקיום יחסי עובד-מעביד לא היוותה גם הודאה בזכותם לקבל זכויות נוספות.

אלמלא נדחו התביעות מחמת התיישנות, ציינה עציון, היה מקום להורות על חישוב זכויותיהם כעובדים על בסיס השכר שקיבלו בפועל. זאת, משום שהמדינה לא הוכיחה כי הם הועסקו במשרות חלקיות, וכי לו הועסקו מראש כעובדים - היו מקבלים שכר נמוך מזה שקיבלו בפועל.

תביעת רענן-שפריר לפיצויי פיטורין נדחתה נוכח דחיית גירסתה כי התפטרה בשל הצורך לטפל בבנה אחרי לידתו, שכן התברר כי אחרי הלידה שבה לעבוד במקום אחר.

השופטים שמואל צור, ורדה וירט-ליבנה ורונית רוזנפלד מבית הדין הארצי דחו את ערעור העיתונאים על פסק הדין, ואימצו את נימוקי השופטת עציון ואת קביעותיה העובדתיות.

בין היתר ציינו השופטים כי "לא זה המקום לדון במסכת היתרונות והחסרונות שביסוד שיטת ההתיישנות. אנו, כשופטים, מצווים לפעול בהתאם לחוק, ואם צד עומד על טענת התיישנות וברי שהתקיימו הנסיבות המבססות טענה זו - עלינו לפעול לפי החוק ולכבד את הוראותיו". (ע"ע 199/08).