רק לפני כחודשיים וחצי פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים דרמטיים, המצביעים על כך שאזרחי ישראל מממנים 43% מסך ההוצאה הלאומית לבריאות - זינוק של 34% לעומת 1995.
נתונים אלה התייחסו לשנת 2007, וזאת לאחר שהלמ"ס החליטה להשוות את שיטת בדיקת הנתונים שלה לשיטה הנהוגה בארגון הבריאות העולמי. היום, לעומת זאת, מפרסמת הלמ"ס את נתוני 2008 שנראים לכאורה אופטימיים יותר: ההוצאה הפרטית מהווה 42% מסך ההוצאה הלאומית, כלומר ירידה של 1% בתוך שנה.
מי שחשב כי הירידה במימון הפרטי נוצרה כתוצאה מגידול בהוצאה הציבורית, הנגזרת מגביית מס בריאות ומתקציב המדינה, התבדה: ההוצאה הציבורית נותרה כשהייתה בשיעור של 56% מסך ההוצאה הלאומית, אולם שיעור התרומות מחו"ל גדל כנראה ב-1% בשנת 2008. לשם השוואה, ההוצאה הציבורית לבריאות במרבית המדינות המפותחות מהווה 68% מסך ההוצאה הלאומית - זאת בדומה לשיעור ההוצאה הציבורית שהיה נהוג בישראל בשנת 1995.
רוב המימון הפרטי של אזרחי ישראל הולך על תרופות, השתתפויות עצמאיות בביקורים אצל רופאים, טיפולי שיניים והוצאות על ביטוח משלים של קופות החולים. על פי הערכות, בשנים 2009-2010 שוב ירשם גידול בהוצאה הפרטית, זאת במיוחד לאור ההצטרפות הרבה אל הביטוח המשלים והיקר של קופ"ח כללית, שכללה בתוכו מימון חלקי עד מלא של טיפולי שיניים.
סך ההוצאה הלאומית לבריאות הסתכמה בשנת 2008 ב-56.2 מיליארד שקל, שהם 7.7% מהתמ"ג. בשונה ממרבית מדינות ה-OECD, ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל כאחוז מהתמ"ג נותרה בדיוק כפי שהייתה בשנת 1995. במדינות ה-OECD נרשמה בתקופה זו עלייה של 1%. לדברי אירנה פלקוביץ' מהלמ"ס, אם היו מתחשבים בגיל של האוכלוסייה, היה מתברר כי ההוצאה לבריאות לנפש בישראל גבוהה מעט מזו שמצוינת בדו"ח. זאת משום שבמרבית מדינות ה-OECD האוכלוסייה מבוגרת יותר, ועל כן צורכת יותר שירותי בריאות.
באופן מסורתי, ארה"ב היא שיאנית בכל הקשור להוצאה הלאומית לבריאות, שעומדת על 16% מהתמ"ג. בצרפת שיעור זה עומד על 11%, בשוויץ על 10.8%, בגרמניה 10.4% ובבלגיה 10.2%. מקסיקו נמצאת בתחתית הרשימה, עם הוצאה לאומית לבריאות שמהווה 5.9% בלבד מהתמ"ג שלה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
