העיתונאי דני בלוך, לשעבר עורך "דבר", הלך לעולמו

"דניאל בלוך, עיתונאי ותיק - 30 שנה ב'דבר', בעל הטורים 'המטבחים הפוליטיים' ו'נ.ב.' ושדר ברדיו ברשת א' ובענייני מוזיקה קלאסית ברשת ב', מתכבד להדליק טור זה באש תמיד של תגובות מהירות בענייני היום, לזכר העיתונות הטובה של פעם ולתפארת מדינת ישראל" - כך כתב על עצמו דני בלוך (68), שבבוקר יום ו' התמוטט בחצר קול ישראל בתל-אביב בדרכו להקלטת תוכניתו, "הידברות". לאחר ניסיונות החייאה של צוות מד"א הועבר בלוך לבית-החולים איכילוב, שם נקבע מותו.

בלוך, לשעבר עורך חדשות בקול ישראל והעורך האחראי של "דבר" (1991-1995), בחר לזהות עצמו עם מה שעשה עד לדקה האחרונה בחייו - "עיתונאי", והוסיף באנדרסטייטמנט שכבר לא מקובל במחוזותינו - "ותיק".

בניגוד לדינוזאורים מוערכים אחרים, שנשלחו על-ידי עורכים צעירים אל קיצם המטאפורי על השלג, בלוך לא דיבר מעולם על כך ש"הולך ופוחת הדור", אלא התחבר לחדשנות של האינטרנט, וב-2004 הצטרף לדור הבלוגרים הצעירים, פתח בלוג וכתב טורים פוליטיים ותרבותיים תחת ההגדרה המצטנעת "נ.ב." (שם הבלוג שלו באתר "רשימות").

ארונו של דני בלוך ז"ל הבוקר בבית סוקולוב

שלא כמו אלה שמינו עצמם לקולו של העם אבל נמנעו מכל מפגש עם אותו "העם", הוא לא צעק מעולם בתוכניות פוליטיקה, לא כתב הוראות ביצוע לממשלה, לא החליף תוכן בצהבת, ונשאר סקרן תמיד.

האיש שאייש עמדות מפתח בתקשורת הישראלית בחר במודע בדמוקרטיה האנרכיסטית של הרשת. לכן כל-כך קשה לקוראיו הנאמנים להתמודד עם מראה הבלוג שלו החסום לתגובות (נסגר לאחר מותו). בלוך, שכתב את דבריו במתינות רבה, מעולם לא חסם את מאמריו, וניהל - גם עם אחרוני הטוקבקיסטים - דיונים תרבותיים שנצמדו לעובדות ולא נגררו להיסחפויות רגשיות.

החיבור למדיום האינטרנטי הביא אותו ואת צבי גיל (ממייסדי הטלוויזיה הישראלית) לנסות לקדם יוזמה להענקת פרס לעיתונות המקוונת בכלל ולבלוגרים בפרט: "ניתן להבין כי הממסד לא ירצה להעניק פרסים לאתרי אינטרנט נשכנים וחושפי שחיתויות. אבל לאורך זמן לא ניתן להתעלם מהאינטרנט ההופך לגורם מרכזי בתחום העיתונות והחדשות, וכבר מגדל דור של עיתונאים בלעדיים בתחום, שחשיבותם והשפעתם הולכת וגוברת. לכן, יש למצוא גוף מתאים, ונותני חסות מחוץ למסגרת רשויות השלטון, ולייסד פרס חדש...".

לבלוך, שאישיותו וכתיבתו מהווים חיבור, בלתי נתפס בימינו בין עיתונות, פוליטיקה ותרבות, יש קשר מדמם להתקפות הטרור על המדינה; אמו, דורה בלוך, היתה מנוסעי מטוס אייר פראנס שנחטף לאנטבה (1976), ונרצחה בבית-החולים שם. ועם זאת, בכל מאמריו בסוגיית שחרור מחבלים, מעולם לא הזכיר את החיבור האישי שלו.

בפוסט האחרון של בלוך (3.9.09), שמתייחס לאהוד ברק מול גלעד שליט, נכתב: "לכל גם ברור כי אין בנמצא מושג של 'בכל מחיר', והחזרה עליו היא מטופשת. במקרה של גלעד שליט המחיר ידוע וברור, והוא היה ידוע כבר בשלהי כהונתה של ממשלת אולמרט. לכן, זהו הדיון ואין אחר. יש הסבורים - ואני איתם - כי זהו מחיר שמותר לשלמו בנסיבות הקיימות, ויש שלא..."

אפשר לדבר על הסמליות בעובדה שבלוך כרע ונפל בדרכו למלא את משימתו העיתונאית, ואפשר פשוט לצטט את מילותיו שלו בהספד על עיתונאי "דבר" עמנואל פרי-פז, ולהגיד שדני בלוך "שייך לדור של עיתונאים ההולך ונעלם. עיתונאים, אשר עבורם העבודה העיתונאית לא רק מקצוע ופרנסה, אלא גם שליחות".

ארונו של בלוך הוצב הבוקר (א') בבית סוקולוב בתל-אביב, ולאחר מכן הוא יובא למנוחות בבית-העלמין החדש בכפר-סבא.