האקזיט שפתח למדטרוניק את התיאבון בדרך לרכישת ונטור

גם חברה זו נמכרה שלוש שנים מיום הקמתה. הסכום היה נמוך יותר מוונטור - 155 מיליון דולר, אבל עדיין מכובד, גם בגלל שתחום זה היה אז בפרופיל נמוך. בהתחשב בכך, הרוכשת, חברת Edwards האמריקנית, בהחלט נטלה על עצמה סיכון גדול.

"כש-PVT הוקמה ב-1999, כל הרעיון של החלפת שסתום בלב, מבלי לבצע ניתוח לב פתוח, היה בלתי נתפס", אומר בראיון ל"גלובס" סטנטון רואו, אחד ממייסדי PVT. רואו המשיך עם אדוארדס לאחר המכירה, והיום הוא עובד בתאגיד בתפקיד סגן נשיא לטכנולוגיות חדשות. תחת כובע זה, הוא יבקר בישראל במסגרת כנס הג'רני שייערך ב-15 בספטמבר בשיתוף ארנסט אנד יאנג ו"גלובס".

רואו הקים את החברה יחד עם הקרדיולוגים האמריקנים ד"ר מרטין ליאון, קרדיולוג בכיר מאוניברסיטת קולומביה; וד"ר אליין קריבייר, שפיתח לפני כן שיטה לשימוש בבלון המוחדר באופן זעיר פולשני כדי לטפל בשסתומים, וכן גם סטנלי רבינוביץ', שהיה לפני כן בכיר בתחום הפיתוח העסקי בג'ונסון אנד ג'ונסון. רואו עצמו עבד עם רבינוביץ' על טכנולוגיות חלוציות בתחום הסטנטים ובין היתר הם היו מהראשונים לפתח סטנט מצופה תרופה.

"כשפגשנו את קריבייר, הוא סיפר שהוא עובד על טכנולוגיה להחלפת שסתום מבלי לעצור את פעימות הלב. זו הייתה קפיצת דרך כמעט בלתי אפשרית לתפיסה. איש מעולם לא התקרב לפיתוח של דבר כזה".

בשלב הבא נוצר גם החיבור לישראל. הקרדיולוגים, רובם יהודים חובבי ישראל, שמעריכים את הטכנולוגיה המקומית בתחום הקרדיולוגיה, החליטו כי הפיתוח יבוצע בישראל. היה זה שינוי פרדיגמה מעניין. הרי לרוב הרעיונות מתחילים בישראל וזולגים די מהר לחו"ל. פה התקיים התהליך ההפוך.

לשם כך הם גייסו את חברת ההנדסה ארן מקיסריה, בראשות אבי זכאי. ההון הראשוני הגיע מאנג'לים אמריקנים. אבל, את ההון בסבב הבא נתנה כבר קרן מדיקה, אז בראשות אהוד גלר ויובל בינור. בהמשך הצטרפו כמשקיעות בחברה גם קרן Oxford Biosciences מבוסטון ושלוש חברות המכשור הרפואי המובילות - מדטרוניק, בוסטון סיינטיפיק וג'ונסון אנד ג'ונסון, אשר השקיעו ב-PVT כדי להתקרב לטכנולוגיה שלה.

גלר אומר היום כי מדובר במודל שישמח מאוד לחזור עליו. "היה לנו המזל לגייס יזמים עם ניסיון וקשרים משמעותיים. שילבנו בכך כישורי פיתוח מישראל ואת יכולות הייזום והמימון של מדיקה, ונוצרה הזדמנות עבור כל מי שהיה מעורב בתהליך.

"עדיין, מדובר היה בהימור שנדרש לו אומץ, כי לא היה פה עדיין שוק מבוסס. החלטנו להשקיע, כי הבנו שמצויים כאן נכסים אינטלקטואליים משמעותיים וניסיון, וההימור הצליח מאוד".

החזר של פי-14

הדרך הייתה מהירה, אבל לא בהכרח קלה. "קרנות גדולות רבות סירבו לנו, כי הן חשבו שהפיתוח מסוכן מדי. זה רק דרבן אותנו להוכיח את עצמנו, מה שעשינו תוך זמן קצר. בין ינואר 2000 לאפריל 2002, הצלחנו לספק אבטיפוס פעיל.

"זאת, אף שבדרך פיתחנו עשרות דגמים שכלל לא פעלו. השתמשנו במודל חיות שלא התאים.

"אני התעקשתי שצריך ללכת על שסתומים מפלסטיק, ורק אחרי 16 חודשים של כישלונות במבחני עומס, הסכמתי ששסתומים מרקמת חיה הם עדיפים. אז נכון, טעינו, אבל עקומת הלמידה שלנו הייתה מאוד חדה ולמרבה ההפתעה, שרפנו רק 11 מיליון דולר עד שלבסוף נרכשנו בסוף 2003".

"מרכז הפיתוח שלנו בישראל גדל"

*איך הייתה העבודה עם הצוות הישראלי?

"הקבוצה שהקמנו בישראל הייתה יוצאת דופן, ביכולתה מצד אחד להיות ביקורתית מאוד בשלב ההתלבטויות, אבל גם להתגייס למשימה באופן מלא ברגע שהתקבלה החלטה. התובנות של אנשי הצוות היו מרשימות.

"מאז הרכישה מרכז הפיתוח פה גדל, וכיום מועסקים בו 30 אנשי פיתוח.

"בהחלט רואים היום תעשייה תוססת של סטארט-אפים בתחום הקרדיולוגיה בישראל, שפועלים לצד קהילת רופאים מעולה ובחסות הון סיכון מקומי חזק.

"הדבר היחיד שמעכב היום את ישראל הוא המגבלות הרגולטוריות על ניסויים קליניים. כך למשל, עברו שלוש שנים בין ביצוע הפרוצדורה הראשונה שלנו באירופה, עד שביצענו טיפול דומה בישראל".

אבל הבעיות הללו לא עיכבו את PVT. חברת אדוארדס זיהתה את הטכנולוגיה.

לדברי רואו, "אדוארדס הייתה בין הראשונות להתעניין בתחום והייתה לה אף תוכנית פיתוח משלה למוצר דומה.

"כשהיא ראתה שאנחנו מתקדמים יותר ושכבר הגענו לרופאים ולחולים חשובים, החלו השיחות איתנו. בפגישה עם מנכ"ל החברה, מייק מוסאלם, אמרתי לו חד וחלק: 'PVT צריכה להיות של אדוארדס'. משם זה היה עניין של בניית אמון".

*מה חושבים באדוארדס על ונטור, השחקנית הישראלית השניה בתחום השסתומים?

"מדטרוניק , הרוכשת של ונטור, הייתה גם היא משקיעה ב-PVT. אני מאמין שאחרי הרכישה של PVT, התבססה אצל מדטרוניק ההכרה בחשיבות הטכנולוגיה.

"אני חושב גם שמהנדס אחד מ-PVT היה בין העובדים הראשונים של וונטור. מעבר לכך, הקשר בין שתי החברות הוא בכושר ההמצאה והיכולות ההנדסיות שקיימים בישראל".

יש לך קשר נוסף עם ישראל?

"אני חבר בדירקטוריון של חברת הקרדיולוגיה הישראלית החדשה E-Pacing. מעבר לכך אני קרוב לחברות, קרנות ורופאים רבים וגם מלמד בקרן מיראז', שם עוברים מנהלים ישראלים הכשרה.

"אנחנו בוחנים טכנולוגיות חדשות כל הזמן. עוד לא סימנו משהו ספציפי, אבל אנחנו ממשיכים להתעניין בכל מה שלישראל יש להציע".