הוצאות שיפוץ לצורך מיסוי

באשר לסוגיית השיפוצים נקבע בפסק הדין, כי לצורך הוכחת עלויות השיפוצים והשיפורים לא די בהצגת טופס י"א (טופס נכסים קבועים לצרכי פחת), אלא יש לצרף קבלות על התשלומים כפי שבוצעו בפועל. בכל הכבוד לפסק הדין, אנו חולקים על מסקנה זו שנכתבה בקצרה וללא הנמקה, בייחוד לאחר שנושא זה לובן ארוכות בשני פסקי דין בוועדת הערר בת"א.

ב-ו.ע 1136/02 בעניין בנק קונטיננטל, דחתה הוועדה טענות של העוררת לאור הסתמכותה של הוועדה על רשימה י"א כטופס אמין ועקבי הנערך בידי רו"ח והמבוקר תדיר בידי מס הכנסה, אשר עמד בסתירה למצג אותו ניסתה לטעון העוררת.

ב-ו.ע 1400/01 בעניין שופרסל, שדן בהוצאות השבחה, קיבלה הוועדה את עמדת העוררת ובכלל זה נימקה את הדברים בהיעדר הצורך בלשמור מסמכים לתקופה ארוכה בניגוד לתקנות מס הכנסה על שמירת מסמכים, ובעובדה שמסמך זה הינו בפורמט של מס הכנסה, מבוקר ע"י רואה חשבון ונבדק, או חזקה שנבדק, בידי מס הכנסה.

גם הוראות הביצוע של מיסוי מקרקעין משנות ה-80 מאפשרות לצורך תביעת הוצאות הפחת, ולמעשה גם לצורך ההוצאה נשוא הפחת, להתבסס על אישור רו"ח (וטופס י"א הינו בכלל זה).

מגדיל וקובע אחד מחברי הוועדה, שמעמדו של טופס י"א הינו בעל מעמד מחייב לצרכי מיסוי מקרקעין, אלא אם ניתן לשכנע את הוועדה כי במרמה יסודו, והנטל על כך הוא של מנהל מיסוי מקרקעין.

לאחר אמירות כאמור, דומה שאין מקום לחלוק על מעמדו של טופס י"א, בייחוד כאשר חלקו הראשון של פסק הדין בעניין וינברג, זה הנוגע להוצאות הפחת - נקבע דווקא בהסתמך על טופס יא של העורר.

בנוסף, לעמדתנו, לצרכי מיסוי מקרקעין יש לערוך את חישוב ההוצאות בדומה לחישוב ההכנסות על בסיס מצטבר, ולכן חשיבות הקבלות (ולאו דווקא חשבוניות המס) הינה משנית בלבד.

לאור האמור נדחה הערר, והמערערות אף חויבו בהוצאות בסך 30 אלף שקל.

בסוגיה העיקרית, דרך חלוקת שווי הנכס לצרכי פחת בין חלק הקרקע לחלק המבנה, עמדתנו כעמדת הוועדה. ראו מאמר נפרד בנושא מימין.

הכותבים הם ממשרד אלתר עורכי דין.