למה להתעסק בזוטות?

נדמה שהולך למכבי חיפה מעולה העונה. מאזן מושלם בליגה, חוויות באירופה. אבל מתחת לפני השטח, יש גם אכזבות.

אכזבה ראשונה היא ההופעה בצ'מפיונס ליג. קודם כל העניין המקצועי: 0 שערים ו-0 נקודות אחרי שלושה משחקים זה רחוק מלהיות מספיק. את עידן ה"עמדנו יפה על המגרש", "הגענו למצבים" ו"גרמנו להם להזיע", הכדורגל הישראלי כבר עבר. מכבי ת"א, וגם מכבי חיפה בפעם הקודמת שלה בליגת האלופות, כבר הראו שאפשר להוציא נקודות במפעל הזה. בעניין הזה חיפה בינתיים נכשלת, ועל הדרך מפסידה הכנסות: ניצחון בשלב הבתים שווה 800 אלף אירו, תיקו - 400 אלף. נקודה בצ'מפיונס שווה כ-2.21 מיליון שקל - בערך עלות שכר שנתית של שחקן בכיר מאד במועדון.

עוד משהו מטריד מבחינת חיפה הוא הרכש, או ליתר דיוק - הרכש שהיה אמור לחזק את הקבוצה לקראת המסע בצ'מפיונס. כשצריך את החדשים ברגע האמת - כמו מול יובנטוס ביום רביעי, כשכיאל וקטן נעדרו - הם לא מספקים את הסחורה (דוטרה ועותמאן) או שהם כלל לא מספיק טובים בשביל לקבל דקות (שטרכמן). במקום להביא את השלושה האלו בכסף קטן יחסית, היה עדיף לחיפה להביא שחקן מקליבר אחר, מבוגר יותר, אחד שיש לו משמעות על המשחק שלה. שלושה מחליפים בינוניים? זה מה שנקרא בנייה לרוחב במקום בנייה לעומק.

העניין הוא שהדיונים על הבעיות הנוכחיות של חיפה נראים קצת לא רלוונטיים בפרספקטיבה ארוכת טווח. חיפה נמצאת בליגה שונה מאלו שנמצאות יתר הקבוצות כאן. הכישלון האירופי לא מפריע לה לשייט בפסגה של ליגת העל המחודשת, ולנצח בהילוך שני כל מה שזז. אם התהליך הזה יימשך, תגיע עוד אליפות, ואולי עוד העפלה לצ'מפיונס ליג. ואם תהיה בחיפה למידה מטעויות (וב-17 השנים של יעקב שחר בהחלט היתה), עוד עשויה להיות לישראל נציגה ראשונה אי פעם בשמינית גמר הצ'מפיונס. וכשהאצטדיון החדש יהיה מוכן, בחיפה יוכלו להתחיל לפנטז על בניית קבוצה בסדרי הגודל של ליון, פורטו או פנרבחצ'ה.

מכביזם זה פאסה

מכבי ת"א פותחת את שבעת המחזורים הראשונים שלה העונה עם 67% הצלחה. אותה קבוצה שבעונה הקודמת התחילה באותה כמות מחזורים עם 42%, ב-2007/08 הסתפקה ב-5%, עונה לפני כן ב-48%. מדובר בפתיחה הכי טובה של מכבי בחמש השנים האחרונות. אז איך הם השתנו לנו?

אם יש דבר אחד שאבי נמני מקפיד עליו באדיקות עוד מחודש יולי, זה הנמכת ציפיות לגובה הרצפה. נמני המשיך עם הקו הזה אחרי הניצחון על הפועל ר"ג אתמול: "יש לנו בעל בית חדש עם סבלנות ואנחנו לא מצהירים אלא עובדים בצורה שיטתית כמו מכונה. אנחנו לא מקשיבים ללחץ של אף אחד כולל הקהל". או במילים אחרות: נמני מצליח במכבי ת"א תוך כדי שהוא לועג לאתוס המכביסטי. ממתי במכבי לא מצהירים, וממתי במכבי יש סבלנות? אבל כנראה שזו הדרך היחידה להכניס שפיות ולהצליח במערכת שעונות של גלאקטיקוס ותקציבי ענק הסתיימו אצלה בהתרסקויות בשנים האחרונות.

יש שתי מסקנות עיקריות ממה שקורה במכבי עד עכשיו. הראשונה, שרק הסגולות המיוחדות של נמני במכבי ת"א והריספקט לו הוא זוכה, יכולים להפוך ב-180 מעלות אג'נדה של מועדון. לבן שמעון, אלי כהן, לוין, קלינגר, וגם לגרנט בקדנציה השנייה שלו שם - דיבורים על סבלנות הסתיימו בדלתות טרוקות.

המסקנה השנייה: את ארבעת הניצחונות שלה עשתה מכבי על ארבע מהקבוצות הכי חלשות העונה בליגה. סכנין, הפועל פ"ת, רעננה ור"ג. במבחנים מעט יותר רציניים - בני יהודה (0-0) והפועל חיפה בקרית אליעזר (הפסד 0-3) - היא כשלה. והיתה גם את התקלה המביכה מול עכו (1-1). מכבי עדיין לא יצאה בסיבוב הזה לבאר שבע, עוד לא פגשה את בית"ר ואת חיפה. ובשבוע הבא יש לה דרבי על הראש. לוח משחקים כזה יכול לרסק את 67% אחוזי ההצלחה שהושגו עד עכשיו. אחר-כך המערכת עשויה להתייצב ולחזור למצב הצבירה הרגיל והמבעבע שלה. וזה ממש לא מצב צבירה שנמני רוצה העונה במכבי.