אושרה תביעה נגזרת: דלק וסונול יתבעו מבז"ן 165 מיליון שקל

זאת בשם חברת שב"ח - שמנים בסיסיים חיפה ■ דלק וסונול טוענות כי כבר שנים ארוכות מפרה בז"ן את התחייבויותיה לספק לשב"ח חומרי גלם בכמויות ובאיכויות המתאימות לייצור שמנים ושעווה

בית המשפט המחוזי בחיפה אישר לחברות דלק וסונול, שיחד עם פז מחזיקות 50% מחברת שב"ח (שמנים בסיסיים חיפה), להגיש תביעה נגזרת בסך 165 מיליון שקל בשם שב"ח נגד בז"ן, המחזיקה את מחצית המניות הנותרת. זאת, משום ששב"ח אינה מגישה את התביעה בשל ניגוד עניינים חריף בו היא מצויה.

תביעה נגזרת היא תביעה שמגיש בעל מניות/דירקטור בשם החברה, כאשר מקבלי ההחלטות בה נמנעים מלהגישה בעצמם, בשל אינטרסים שאינם עולים בקנה אחד עם טובת החברה. על המבקש להראות כי התביעה וניהולה הן לטובת החברה וכי הוא פועל בתום-לב.

שב"ח מייצרת מוצרי שמנים ושעווה. היא ממוקמת בלב מתחם בז"ן ומשתמשת במתקניה. בז"ן מייבאת נפט גולמי (והוכרזה מונופול בתחום), מזקקת ומפיקה ממנו תוצרים שונים, ובהם "חומר הזינה" המשמש את שב"ח להפקת שמנים ושעוות.

נזקי-עתק

בבקשה לאישור התביעה כנגזרת, שהוגשה באמצעות עוה"ד זאב שרף ושרון בן-חיים, טענו דלק וסונול כי כבר שנים ארוכות מפרה בז"ן את התחייבויותיה לספק לשב"ח חומרי גלם בכמויות ובאיכויות המתאימות לייצור שמנים ושעווה.

לדבריה, בז"ן אף הפרה ההתחייבויות להקמת מתקן הכנת זינה מתאים. כך נגרמו לשב"ח נזקי-עתק: פגיעה בתפוקה (67 מיליון שקל) ובאיכות הייצור (56 מיליון שקל) והצורך לתקן את איכות המוצר (13 מיליון שקל).

האסיפה הכללית בשב"ח התבקשה לאשר תביעה נגד הספק בז"ן, אך נציגי בז"ן טירפדו זאת. בז"ן טענה, באמצעות עוה"ד רלי לשם וגיא שניאור, להתיישנות - וכן כי מטרת התביעה היא להטיל את מימון שיפוץ מתקן הכנת חומרי הזינה על כתפי בז"ן. הליך גישור אליו פנו הצדדים נכשל.

ניגוד עניינים

לבז"ן שני כובעים: היא בעלת שליטה בשב"ח, ובמקביל היא הספק היחיד והמונופוליסט של חומרי הגלם הדרושים לשב"ח.

נשיאה המחוזי בחיפה, בלהה גילאור, ציינה כי "בז"ן כבעלת מניות בשב"ח מצויה בניגוד עניינים, בכל החלטה שעליה לקבל ושנוגעת ליחסי החברה עם בז"ן כספק". לדבריה, "בז"ן כבעלת המניות אינה רואה את תוצאות החלטתה במסגרת התאגיד בלבד, ככל בעל מניות אחר - הצבעתה כבעלת מניות המצויה במצב של ניגוד אינטרסים עלולה לבטא את הערכתה בדבר כדאיות עסקה עבורה באופן אישי, אך לא עבור כלל הקבוצה".

במקרה זה, הוסיפה גילאור, "מתעוררת בעיית הנציג במלוא חריפותה".

מנכ"ל בז"ן, ישר בן-מרדכי, הודה בתשובתו למנכ"ל שב"ח, משה משעל, כי טובתה של בז"ן הספק לנגד עיניה, והיא מעדיפה אותה על פני טובת שב"ח. לדברי בן-מרדכי, זכותה של בז"ן כספק וכבעלת מניות "שלא להעדיף את צרכי שב"ח על פני צרכי בז"ן, ואין עליה חובה מכוח הדין ו/או הסכם לפעול למיקסום רווחי שב"ח על חשבון רווחי בז"ן כספק".

גילאור פסקה כי בשל ניגוד העניינים המהותי ונוכח עמדת בז"ן, "נהיר לכל כי לא תתקבל החלטה במוסדותיה של שב"ח לתבוע את הספק בז"ן - גם אם זו לטובת החברה וגם אם לולי התביעה נידונה החברה לחידלון. כדי להתמודד עם בעייתיות שכזו בא לעולם מנגנון התביעה הנגזרת".

התחייבות חוזית

השופטת גילאור קבעה כי למרות שהדבר אינו מופיע בחוק החברות, הרי שאחד התנאים לאישור תביעה נגזרת הוא הוכחת עילה תביעה לכאורה. לאחר שבחנה את הסכם היסוד בין שב"ח לבז"ן קבעה כי הוכחה במידה מספקת הטענה כי לבז"ן התחייבות חוזית לכאורה לספק לשב"ח חומרי זינה בכמויות ובאיכויות סבירות ולדאוג לאחזקת מתקניה במצב בו הם מסוגלים למלא את ייעודם, וכי זו בסיס ההתקשרות ארוכת -טווח בין הצדדים. זאת, בניגוד לטענת בן-מרדכי, לפיה "אין לנו התחייבות - לא לכמות מוגדרת ולא לאיכות מוגדרת".

גילאור ציינה כי את המחלוקות העיקריות בין הצדדים עדיף וראוי לפתור במישור העסקי, מחוץ לכתלי בית המשפט. "שיתוף-הפעולה בין הצדדים בשב"ח הגיע למבוי סתום", אך עדיף שלא בית המשפט ינסח עבורם את תנאי המחירים, הכמויות וכו'.

בז"ן חויבה ב-250 אלף שקל הוצאות ושכר-טרחת עורכי דין. (תל"א 06-16685).