למה מגיע לנו משק טוב כל כך?

אלה אלקלעי היא מנהלת פיתוח עסקי בבית ההשקעות IBI

הפרסומת הפופולרית של לאומי קארד שרצה כבר כמה שנים תחת הססמאות "למה מגיע לי כל הטוב הזה", עולה בזיכרוני כשאני חושבת על מצב הכלכלה שלנו. נראה לי שטעיתי בחודשים האחרונים ונתתי משקל יתר לחצי הכוס הריקה.

תיאורטית, מצבנו היה צריך להיות די רע, אם לא רע ממש בשל התלות שלנו במשקי עולם שעבר משבר חמור, היעדר ממשלה יציבה וממוקדת בכלכלה, מימדי האבטלה ובייחוד העובדה שחלק ניכר מחברות ההי טק הגדולות והמבוססות יותר ניצלו את המשבר כדי לפטר ישראלים יקרים ולשכור תחתיהם הודים זולים.

כשאלה מצטרפים להיעדר סיוע ממשלתי אפקטיבי לחברות קטנות ובינוניות, חוסר אהדה לתוצרת ישראלית מצד מדינות רבות באירופה, שקל חזק, מיסוי גבוה וספקולציות (לא כל כך מבוססות לדעתנו) לגבי בועת נדל"ן - אז איך זה מגיע לנו? איך יכול להיות שמרבית נתוני המקרו המקומיים הם טובים ואופטימיים?

לצערי אין לי תשובה טובה לאניגמה הזו, אבל אחד ההסברים ששמעתי קושר לתחושת העושר הכלכלי שלנו ולכך שהמנוע הכלכלי של הצריכה הפנימית עובד שעות נוספות ומחפה במידה מסוימת על המנועים השליליים.

כאמור, מצב התעסוקה משתפר בחודשים האחרונים, השווי של תיק נכסי הציבור השתפר ואפילו באופן דרמטי, הכותרות הכלכליות החיוביות בחודשים האחרונים בהחלט נותנות את הטון והשווי של הנדל"ן שלנו לא רק שלא ירד במשבר אלא אף עלה בחודשים אלה לרמה כזו שהיום כבר חוששים מבועות. בקיצור יש לנו בהחלט סיבות רבות לקנות יותר.

אם משווים אותנו למדינות OECD אחרות יש לנו כמה יתרונות דמוגרפיים חשובים:

53% מהמשפחות בישראל ללא ילדים (עד גיל 18) לעומת 64% מהמשפחות בממוצע במדינות OECD. לעומת זאת, שיעור המשפחות עם שלושה ילדים ויותר גבוה בישראל 17%, לעומת 6% בממוצע ב-OECD .

9% מהמשפחות בישראל הן משפחות חד-הוריות, לעומת כ-20% בממוצע במדינות ה-OECD.

אחוז הבלתי מועסקים בקרב בעלי השכלה גבוהה בישראל דומה ואילו בקרב בעלי השכלה נמוכה אחוז הבלתי מועסקים בישראל עומד על12.8% לעומת 9.6% בממוצע מדינות ה-OECD.

חלקן של נשים מבין מקבלי תארים מתקדמים (תואר שני ושלישי) בישראל גבוה בהשוואה למדינות 55% בישראל, לעומת 49% במדינות OECD.

העובדה שיש כאן יותר ילדים, פחות משפחות חד הוריות, יותר נשים אקדמאיות ויותר נשים כנראה במעגל העבודה (בהנחה שניתן לעשות את ההשלכה הזו מהנתונים הללו) סביר שהיא תורמת לחוסן הכלכלי שלנו ולמנוע הכלכלי הפנימי.

בהיבט של השקעות, המסקנה המתקבלת מנתונים אלו היא שכדאי לקחת בחשבון שתתפתח מגמה של עליית ריבית (איילת ניר מעריכה שהחל מהרביע השני של 2010 נראה התגברות של מגמת העלאת הריבית), שכדאי להשקיע בחברות הנהנות מהגידול בצריכה הפרטית בארץ (מישהו אמר תקשורת בתקופה האחרונה? בנקים? רשתות שיווק?).

בהקשר זה צריך לקחת בחשבון השפעות נקודתיות כמו ההשפעה העשויה להיות להסדר המתגבש באפריקה ישראל על מניות בנק פועלים לדוגמא. באופן כללי נראה שדווקא החברות הבינוניות והקטנות מובילות בטון החיובי אולי כי הגיבנת שלהן קטנה יותר וכי הן יכולות להגיב מהר יותר לשינויים במגמת הביקושים בארץ ובעולם למרות קשיי המימון שהן חוו בשנה שנתיים האחרונות.