כסף קונה אהבה

מי שמבקר באבו דאבי יכול לחשוב שהם מארחים מרוץ פורמולה 1 בכל יום בשנה. מאגר מכוניות ספורט אדיר קורע בכל רגע נתון את ארבעת המסלולים באוטוסטרדה של מדינת המפרץ הפרסי. כשביקרתי שם מוקדם יותר השנה, העיתונים המקומיים היו מלאים בהצעות איך לאכוף את ההשתוללות בכבישים ולגרום לנהגים לנהוג בביטחון. מה לעשות שקצת קשה להרתיע אנשים באמצעות קנסות על עבירות תנועה, כאשר תושב ממוצע שווה בסביבות 17 מיליון דולר. אין מה לעשות - באבו דאבי, על 420 אלף התושבים שלה ומי שאחראית על 9% מעתודות הנפט בעולם, אוהבים לשרוף דלק.

תושב חוץ אחד שפגשתי שם (מישהו שנולד שם אבל בכל זאת תמיד יהיה תושב חוץ), אמר לי שכאשר הוא מגיע לאבו דאבי לפגוש את חבריו לספסל הלימודים, לכל אחד מהם יש שלושה או ארבעה רכבים ליד הבית כ"רכבים עיקריים". רכב אחד, בחלק מהמקרים, מיועד רק לנסיעות לסופרמרקט. לכן לא במפתיע, כמה עיתונים מקומיים שאלו אם הם יכולים לנהוג עם הרכבים שלהם במירוץ הפורמולה 1 שהתקיים אתמול (א') באבו דאבי, המירוץ שסיים את עונת הפורמולה של 2009.

המירוץ השלים למעשה את ההשתלטות של איחוד האמירויות על הספורט העולמי. אנשי אבו דאבי כבר הפכו את מנצ'סטר סיטי לקבוצת הכדורגל העשירה בעולם, ובשנים האחרונות החלו לארח את כל אירועי הספורט הגדולים והנחשבים בעולם, החל ממרוצי סוסים, תחרויות גולף ועד אליפות העולם לקבוצות בכדורגל שתיערך בחודש דצמבר שבה תשתתף בין היתר ברצלונה. השאלה היא למה הם עושים את זה?

באבו דאבי טוענים שהמטרה לשמה הם מארחים אירועי ספורט היא כסף. אבל אני סבור שהאמת היא שונה: דרך האירועים האלו הם מנסים לקבל אהבה והכרה.

בווילה המוצלת שבה תוכנן מירוץ הפורמולה 1, מישהו הסביר לי את אסטרטגיית הספורט של אבו-דאבי. גם בימים שבהם הנפט יתחיל להיגמר, העיר רוצה להפוך להיות יעד תיירות לאנשים עשירים. מהסיבה הזאת בדיוק מסלול המירוץ עובר דרך מלון, וליד המרינה שבה עוגנות יאכטות ענק. המירוץ נועד להיות מעין שלט פרסום תיירותי עבור אבו דאבי, והספורט אמור לסייע לשמר את אבו דאבי עשירה לנצח.

אומה שמחה יותר

כל מי שמכיר את הכלכלה של אירוח אירועי ספורט, יודע שהפטנט הזה לא באמת עובד. התומכים הגדולים יגידו כמובן שלהביא קבוצת בייסבול לעיר או לארח משחקים אולימפיים, אלו פעולות שהופכות את העיר למקום עשיר. הם משלמים כסף טוב לכלכלנים צייתנים, שיכתבו דו"חות מזויפים שיתמכו בתיאוריות האלו. אבל עד היום, מחקרים מדעיים רבים במשך עשורים שלמים הראו שההנחה הזאת שגויה: הרבה יותר משתלם לבנות מרכז קניות או מתחם ענק של בתי קולנוע, מאשר לבנות אצטדיון ספורט.

הספורט לא יהפוך את אבו דאבי לעשירה יותר, גם אם השלטונות ישכנעו את המקומיים שהם צריכים לקנות כרטיסים כדי לצפות במירוץ פורמולה 1 - חידוש נוראי במקום בו אוהדי ספורט באופן מסורתי נכנסים לאירועים מבלי לשלם עבור כרטיס.

במקום זה, אירוח של אירועי ספורט יוצר יתרון אחר לגמרי: מחקרים אחרים מראים שאירוח של אירועי ספורט גורם לאומה להיות שמחה יותר. בחלקה לפחות, אבו דאבי באמת רודפת אחרי אושר ושמחה. פורמולה 1 והחזקה בבעלות על מנצ'סטר סיטי - אלו רק צעצועים עבור אנשים עשירים כל כך. כשהסתובבתי ליד מלון 7 הכוכבים "האמירייטס פאלאס הוטל", שכולו מצופה זהב נוצץ, הבנתי כמה תקציבי הספורט נראים כל כך זעירים למשפחת המלוכה של אבו דאבי. הם קונים קבוצות כדורגל באותה דרך שאנשים רגילים קונים חולצות כדורגל.

אלא שעבור האנשים באבו-דאבי "ההשקעה" בספורט היא לא כל כך פשוטה, בגלל היחס שהם מקבלים בחזרה. הזרים שמגיעים לשם משתמשים בכסף שמאפשרת המדינה באופן ציני: באיחוד האמירויות נותנים לנו כסף, ואנחנו משרתים אותם תוך שאנחנו מסתירים חיוך לגבי הפזרנות המגוחכת שלהם. רואי החשבון הבריטים, או האקדמאים האמריקנים שמגיעים לשם לחום של 40 מעלות, קונים שם בירה עם רישיונות מיוחדים, ונמצאים שם רק בגלל הכסף. העולם אוהב את אבו דאבי רק בגלל הכסף שלה. וברוב המקרים, המקומיים יודעים את זה.

והנה ההשערה הלא-מוכחת שלי אחרי שלושה ימים של ביקור: בשורה התחתונה, אירוח של אירוע ספורט באבו-דאבי נעשה במודע כדי לזכות באהבה. העולם אוהב ספורט, כך שאם אבו דאבי מציעה אירועי ספורט - אולי העולם יתחיל גם לאהוב את אבו-דאבי. "אנחנו לא רוצים שאנשים יסתכלו עלינו כאילו כל מה שיש לנו זה נפט", אמרה לי בחורה שפגשתי שם. "אנחנו רוצים שיגידו עלינו דברים טובים באמת, לא רק שאנחנו עשירים".