אני חלק מקונספירציית האח הגדול

לא ראיתי את העונה הראשונה, לא ראיתי את ה-VIP, ולא צפיתי בפרקי תחילת העונה החדשה שהחלה השבוע.

זה לא שיש לי משהו נגד ארז טל, אבי ניר או תוכניות ריאליטי. אני פשוט לא רואה הרבה טלוויזיה, והאמת היא שאין צורך. אני לגמרי מעורה בכל התרחישים החשובים ב"הישרדות", ב"אח הגדול", ב"רוקדים עם כוכבים" ובכל הז'אנר המוזר הזה, גם בלי לראות. הרי זה מציף כל הזמן את אמצעי המדיה כמו ים גדול, צבעוני ועכור.

מבחינתי, ממש אין צורך לצפות כדי לקבל את מנת התרבות הדשנה שהסדרות האלה מספקות. ביום ראשון, למשל, חצי מהסטאטוסים של חבריי היקרים בפייסבוק התייחסו בהתרגשות גדולה לנפלאות העונה החדשה של "האח", כך שאפילו בתור מישהי שלא עוקבת קשה היה שלא לדעת מה קורה על המסך.

המדיה המסורתית מתערבבת עם המדיה החדשה שזולגת לתקשורת הבסיסית בין אנשים, או במילים אחרות - כולם מדברים על זה. במרכז המסחרי עם הקפה של הבוקר, במסדרונות בעבודה, כי אם יש משהו שמכונת יחסי הציבור המשומנת של קשת יודעת לייצר, זה באזז.

הפוך על הפוך על הפוך על הפוך

אחד הסממנים של כל באזז, אגב, זה הדיבור השלילי. הקונטרוברסיה. הביקורת. השבוע, למשל, קיבלתי מייל שרשרת עם רשימת מכותבים בלתי נגמרת, בזו הלשון:

"קריאה לחרם צרכנים על תוכנית 'האח הגדול'. מה יותר גרוע מלהכניס ל'בית' אישה בהריון ולעשות לה מניפולציה בקשר ליחסיה עם בעלה? מה יותר גרוע מלקחת אדם חולה בתסמונת טורט, שכל עם ישראל יראה את תנועותיו הבלתי נשלטות? עד כמה אפשר לרדת נמוך למען הרייטינג? עזרו לנו לשמור על כבודנו וכבודם הבסיסי של המשתתפים. העבירו אימייל זה בדחיפות לכל חבריכם. ביחד נוריד את הרייטינג לאפס".

נשמע די רע, נכון? אבל מעניין שמי ששלח לי את זה הוסיף בסוף הערה קטנה, שכמו שהוא מכיר אותם - זה חלק ממערך יחסי הציבור של קשת.

גיחכתי. מה פתאום, אמרתי לעצמי, אין מצב. אבל תודו שכשחושבים על זה לרגע, אולי לא הגיוני שקשת תתעסק עם ספין "הפוך על הפוך" כזה, אבל גם לא הגיוני שיחסי הציבור של רשת וערוץ 10, שמתחרים בקשת, יעשו כזה מהלך. הם לא כאלה מטומטמים. הם יודעים היטב שבאזז כזה לא יעשה רע לתוכנית כמו "האח הגדול", אלא בדיוק להפך.

בעולם שבו התקשורת היא סבך של ספינים שכבר אין לאף אחד מושג איפה התחילה הפקעת ואיפה היא תיגמר, יש עוד תופעות לוואי. מי שיוצר ספין ערמומי במיוחד הוא גאון, מי שמייצר באזז רועש במיוחד הוא וירטואוז, ומי שמייצר רייטינג - ולא משנה איך - מוכיח שיש לו ביצים. תכל'ס, לקשת אין ברירה היום אלא לייצר תוכניות כאלה. אלה חוקי המשחק.

עכשיו יש לי וידוי נוסף, הרבה יותר גרוע מהווידוי הראשון. גם אני בחרתי לכתוב על "האח הגדול" כי ידעתי שיהיה לזה רייטינג. כמו לתוכנית, כמו לשיחה שמתקיימת סביב זה כל השבוע ומן הסתם תמשיך להתקיים עד סוף העונה. כן, גם אני סאקרית של "השיחה" ומה שנכון לכתוב עליו, כי גם אני רוצה קוראים.

מה זה אומר עליי?

שאפילו אם אני מתנשאת ולא רואה את מה שאני מתרשמת שהוא מציצנות מהסוג הנמוך ביותר - אני בכל זאת נסחפת אחרי הזרם, בלי לעצור ולחשוב לרגע לפני שאני תורמת להמשך הידרדרות מסך הטלוויזיה בישראל.

גם אני, בלי לראות ולהעלות את הרייטינג באופן אקטיבי, תורמת את חלקי הצנוע ותומכת בכך שזה מה שנמשיך לראות כאן, שזו תהיה התרבות, כי זה מה שמייצר את הבאזז, את השיחה, את הרייטינג, ואת הכסף. צורה לי.

אז נכון, עכשיו אחרי ששחררתי את זה אני מרגישה הרבה יותר טוב. אבל מה בכל זאת המסקנה?

שנוצר מצב שבו אם אתה יוצא נגד משהו, אתה בעצם נותן לו הד, וההד יוצר שיחה, והשיחה נותנת לו המון מקום, ובסופו של דבר - הוא מקבל לגיטימציה. וכל זה מתהווה מעצם הדיבור השלילי.

כלומר, אם מתקיימת תופעה חברתית שאתם רוצים למגר, כי היא מעצבנת אתכם ומשגע אתכם שאף אחד לא רואה את זה - הדבר הכי גרוע שאתם יכולים לעשות זה לצאת נגדה. מבאס, אבל זו האמת. עדיף פשוט להתעלם. לא לקחת חלק - לא בצפייה, לא בדיבור, לא בשיחה ולא במיילים שקוראים להחרים ברעש גדול, מפאת כבוד האדם וחירותו. עדיף לעשות עליהם דיליט.

לסיום, אולי מסקנה אישית. על אף הכמיהה לרייטינג, הנה אני מתחייבת - זו הפעם האחרונה שאני כותבת משהו על "האח הגדול". לפחות עד השבוע הבא.