קוזניצקי: אם השב"ס לא יעסיק את עובדי הכלא הפרטי - לא יהיה מנוס מפיטורים

(עדכון) - לבייב וקוזניצקי מתכוונים לתבוע את המדינה על אובדן רווחים פוטנציאליים ■ קוזניצקי, בעל השליטה במנרב: "הנזקים נעים להערכתנו בין 150 ל-200 מיליון שקל" ■ הם צודקים / פרשנות - שי ניב

בסוף השבוע החליט בג"ץ לבטל את הפרטת בתי-הסוהר, והיום (א') מגיב על הפסיקה הזו אברהם קוזניצקי, מבעלי הזיכיון לבית-הסוהר הפרטי, בכעס. "ההחלטה הזו נפלה כרעם ביום בהיר", אמר ל"גלובס". "מי היה מאמין שתיפול החלטה כזו בשעה שבית-הכלא כבר יצא לדרך. הוא בתהליך המראה, והיום אומרים לו 'עצור'".

קוזניצקי, יו"ר מנרב ומייסדה, השותף עם אפריקה ישראל במיזם הקמת בית-הכלא הפרטי (50% כל אחת), דיווח הבוקר לבורסה על ביטול הפרויקט לאור פסק הדין ועל זכאות החברות, לפי הסכם הזיכיון עם המדינה, לשיפוי בגין הוצאותיהן ונזקיהן.

על-פי הדיווח של מנרב ואפריקה ישראל, הן השקיעו עד כה כ-250 מיליון שקל בהקמת הפרויקט. "אנחנו נתבע את המדינה בגין הנזקים", אמר קוזניצקי ל"גלובס". "אין לנו היום תווית מחיר, אבל הנזקים נעים להערכתנו בין 150 ל-200 מיליון שקל".

קוזניצקי אמר היום בשיחה עם "גלובס" כי לא קל לו לקבל את החלטת בג"ץ. "מבחינה כספית, מצבי אולי שופר כי חיינו בכלא לא היו פשוטים", הוא אומר ומפרט: "בית-הכלא עמד תחת זכוכית מגדלת, 13 מפקחים הסתובבו בו 24 שעות, ונשמעו קולות בציבור נגד ההפרטה, ולכן היינו צריכים להיזהר בקלה כחמורה. אבל מצד אחר, היו לי מטרות מעבר להקמת בית-הכלא על בסיס כלכלי, ובראש ובראשונה עמד לנגד עיניי נושא שיקום האסיר. אני לא יודע אם הציבור יודע, אבל 60% עד 70% מהאסירים חוזרים לבית-הכלא אחרי השחרור. רצינו בבית-הכלא הזה להשקיע הרבה מאוד בחינוך האסיר, בהכשרתו ובתעסוקתו. רצינו גם להשקיע רבות ברפואת האסיר - יש הרבה מאוד אסירים חולים, ורצינו לתת להם את הטיפול המיטבי, כדי שיהיו מסוגלים לאסוף את הכוחות ולצאת מעולם הפשע. אפילו מרפאת שיניים סופר-מודרנית הקמנו בבית-הכלא, מכוח ההתחייבות שלנו בחוזה.

"זהו החוזה הגדול ביותר שמדינת ישראל חתמה עליו עד היום עם גורם פרטי", אומר קוזניצקי וטוען כי מי שצועק כי זכויות האסיר ייפגעו אינו מכיר את פרטי החוזה. לדבריו, בחוזה נקבע כי על מפעילי בית-הסוהר לשלם 300 אלף שקל במקרה של בריחת אסיר או התאבדות של אסיר, וכן נקבעו תנאי האסירים, למשל מספר הקלוריות שצריך לספק במזון בכל יום ומשך הזמן שבו מותר לאגף בבית הכלא לתפקד ללא מים חמים.

"אני אומר, בואו תלמדו איפה זכויות האסיר יישמרו טוב יותר - בבית-הכלא הציבורי או בבית-כלא בניהול פרטי. אומרים שמספר האסירים יגדל בישראל משיקולים כלכליים, ולא מכירים את פרטי החוזה, שלפיהם אנחנו בכלל לא מקבלים כסף לפי מספר האסירים - אלא על בסיס מיטה זמינה. מבחינתנו, שלא יהיה בבית-הסוהר אף אסיר, ונקבל את מלוא התמורה".

"כמו במדינת עולם שלישי"

לשאלת "גלובס" אם ניתן היה למנוע את החלטת בג"ץ ענה קוזניצקי:

"ניתן היה למנוע אותה אם בית המשפט היה בא לבית-הסוהר במשך 3 השנים שבהן דן בכובד ראש בסוגיה והיה רואה את בית-הסוהר במו עיניו. כך הוא היה שוקל את העניינים לכאן או לכאן".

קוזניצקי התייחס גם לאופן שבו תשפיע ההחלטה על מוכנותם של יזמים לגשת בעתיד לפרויקטים בשיטת ה-BOT (יזם פרטי בונה, מפעיל וכעבור עשרות שנים מחזיר לבעלים). "השאלה החשובה יותר היא לא מה יחשבו היזמים - אלא מה יחשבו הגופים שיצטרכו לממן את היזמים, כלומר הגופים הבנקאיים, הגופים החוץ-בנקאיים או חברות זרות. הם לא מאמינים שזה קורה במדינה מתוקנת ולא במדינת עולם שלישי".

מבחינת קוזניצקי, אם יש סיבה אחת שבגללה היה צריך לפתוח את בית-הכלא - היא הגורם התחרותי. "בית-הכלא הזה משמש היום גורם תחרותי לכל בתי-הכלא הציבוריים", הוא אומר. "כשבודקים, מוצאים כי גורם התחרות שידרג חלק או אפילו את כל בתי-הכלא הציבוריים. חוץ מזה, למה לא נתנו צ'אנס לבית-הכלא הזה? היו נותנים לו לפעול שנה שנתיים, ואם רואים שהזכיין לא עומד בהתחייבויותיו - לוקחים ממנו את בית-הכלא ומפצים אותו בעלות הפרויקט. כך היו רואים כיצד בית-הכלא פועל, קופת המדינה היתה יוצאת נשכרת, ולא היו צריכים לשלם נזקים. למה לא ניסו? אולי זה היה מצליח? לי יש הרגשה כאילו עוסקים פה במסחר בסוסים ולא בבני אדם. מאחורי כל אסיר יש משפחה ויש עולם ומלואו. בהינף-יד אחת מחזירים את תחום הכליאה 20 שנה אחורה".

קוזניצקי: "לא נפטר שום עובד לפני שנשמע את הרגולטור"

"אני רוצה שיהיה ברור, אנחנו לא נפטר שום עובד עד שנשמע את דבר הרגולטור", כך הבהיר בשיחה עם "גלובס" אברהם קוזניצקי, בעל השליטה במנרב, השותפה בהקמת הכלא הפרטי.

קוזניצקי אמר את הדברים בעקבות פרסומים שונים שלפיהם מנהל הכלא הפרטי כבר הודיע ל-120 עובדיו על פיטוריהם הקרובים. "לא מדובר בעדר של כבשים, ואנו חשים חובה מוסרית כלפי העובדים האלה", הוסיף קוזניצקי, אך הדגיש: "אם שירות בתי-הסוהר לא יקבל את העובדים האלה לזרועותיו, לא יהיה מנוס מלפטר את העובדים. לא תהיה לנו ברירה במקרה הזה, אנחנו צריכים הרי לשלם שכר".

עובדי הכלא הפרטי, רובם תושבי באר-שבע והסביבה, נקלטו בשנה האחרונה כדי לשמש סוהרים, חובשים, פסיכולוגים, אנשי תחזוקה ועוד.

גורמים בחברת הניהול של הכלא (א.ל.א) הביעו הבוקר מרמור רב על החלטת בג"ץ, וזאת בין היתר משום שאותם עובדים עזבו עבודות קודמות, וכעת הם עלולים למצוא את עצמם ללא מקום עבודה וללא פרנסה.

"צר לי על העובדים שהולכו שולל, אותם הרי לא מעניין מי קיבל איזו החלטה, הם רק רוצים לפרנס בכבוד במקום שממילא אין בו עבודה עודפת", כך אמר ל"גלובס" מאיר בביוף, יו"ר ההסתדרות במרחב הנגב.

בביוף הדגיש כי עובדי הכלא הפרטי אינם מאוגדים, ואיש מהם לא פנה אליו עדיין, אך אם הם יפנו - הוא יעניק להם את כל הסיוע האפשרי. "רק לאחרונה ראינו את העובדים האלה בטלוויזיה לבושים במדים יפים, והנה פתאום החליט בג"ץ מה שהחליט, והכל חוזר אחורה. כמו תמיד, הקופה הציבורית תשלם את כל העלות של הביזיון הזה", הוסיף בביוף.

בכיר באוצר: לא העלינו על הדעת כי העליון יפסול המהלך

בעקבות פסיקת בג"ץ, במשרד האוצר מתחילים להתארגן כדי להתמודד עם פסק הדין ועם השלכותיו. מדוברות האוצר נמסר כי "משרד האוצר, יחד עם הגורמים הרלוונטיים הנוספים בממשלה, ילמד את פרטי החלטת בג"ץ", ובשלב זה התבקשו כל הפקידים הבכירים המעורבים בנושא שלא לדבר עם עיתונאים ושלא להתייחס לנושא.

עם זאת, ל"גלובס" נודע כי במשרד האוצר ינסו להחזיר את החוק לכנסת ולבצע בו מספר תיקונים, כדי שהדבר יהיה מקובל על בית המשפט. נדמה כי משימתו של משרד האוצר תהיה קשה לאור פסק הדין החד-משמעי נגד הקמת בית-כלא פרטי.

לעת עתה מסרבים באוצר לדבר על מתן פיצוי לזכיין או למסור הערכות על סכום הפיצוי הסופי, המעיד על כך כי באוצר לא מרימים ידיים ומתכוונים להמשיך להיאבק על אכלוס הכלא הפרטי. באוצר קיבלו את פסק הדין בהלם, ובעיקר את הטענות שהשמיעה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, ולפיהן מלכתחילה הפקת רווחים מהענקת שירותי בתי-והר פוגע בחוק "כבוד האדם וחירותו".

"חששנו כי בית המשפט ידרוש מאיתנו לבטל כמה סמכויות שההסכם בין המדינה לזכיין מעניק לסוהרים פרטיים, אך לא העלינו על הדעת את האפשרות כי על בסיס 'כבוד האדם וחירותו' בית המשפט העליון יפסול את כל המהלך על הסף", אמר ל"גלובס" בכיר באוצר.

אף שבאוצר נזהרים מאוד שלא לבקר את בית המשפט העליון והעומדת בראשו, גורמים במשרד לא מסתירים את מורת-רוחם מביניש ומאשימים אותה בנקיטת עמדה אידיאולוגית נגד הפרטות, בניגוד מוחלט לקביעת הכנסת.

גם בכירים באגף החשב הכללי, הממונה על התקשרויות עם הסקטור הפרטי לצורך הקמת פרויקטים, סירבו להתייחס לסוגיה או לדבר על פיצוי אפשרי, אך בכיר אחד מסר ל"גלובס" כי "אנו עדיין קוראים את פסק הדין ובודקים את האפשרויות שעומדות לפנינו. חשוב לזכור כי זה גם מבחן עבורנו כחשב כללי".

כלל הגורמים המעורבים בטיפול בית-הכלא הפרטי הסכימו היום כי מדובר באירוע "חסר תקדים".

נזכיר כי מחודש יוני האחרון, המועד שבו הסתיימה בניית בית-הכלא, משלם האוצר על התפעול הוצאות בסך כ-2 מיליון שקל לחודש, כך שבסך-הכול המדינה כבר הוציאה 12 מיליון שקל על בית-סוהר שעומד ריק זה חצי שנה. בין השאר, נכלל בסכום הזה הוצאות שכר עבור כ-120 אנשי צוות.

תגובות משפטנים

* פרופ' סוזי נבות, מומחית למשפט חוקתי מהמכללה למינהל:

"לא עצם ביטול החוק הוא המעניין, אלא דווקא הדיון בסמכויות הממשלה. התערבות בג"ץ הוצדקה בגלל הפגיעה בזכויות האדם, אבל בפועל נדמה כי המסר של בית המשפט הוא ברובד עמוק הרבה יותר מזכויות האדם. הועבר כאן מסר ברור לממשלה, שיש סמכויות שהיא אינה יכולה להיפטר מהן ולהעבירן הלאה. זה מסר שלא היה באף אחד מפסקי הדין הקודמים שביטלו חוקים. וזה מסר שעשוי להשפיע על מהלכים עתידיים של הממשלה.

"רובד נוסף בפסק הדין הוא הדיון בשאלה אם בית המשפט יכול לבטל חוק המנוגד לערכים ולעקרונות יסוד, שהם אמורפיים ועמומים יותר. התשובה התיאורטית שניתנה היתה חיובית".

* פרופ' מיגל דויטש, מומחה לדיני חוזים מאוניברסיטת תל-אביב:

"הסיטואציה מעוררת שאלות מורכבות הצפויות להוליד הכרעות תקדימיות. הסכם הזיכיון הפך בעקבות הפסיקה לחוזה בלתי חוקי לכאורה, שכן כעת אין חוק המסמיך את המדינה להפריט את בתי-הסוהר. לכן, בדיעבד ההבטחה השלטונית שניתנה לזכיין היא חסרת סמכות, ולכאורה אין צורך אפילו להשתחרר מהחוזה לפי 'הלכת ההשתחררות' כי החוזה בטל.

"השאלה היא כיצד תיתפס ההסתמכות של הזכיין על חוקתיות המהלך ועל מי ראוי להטיל את הסיכון בנידון. זו שאלה לא פשוטה".