קראתי בעיון במדור זה על דבר העתירה שהגישה ההתאחדות לכדורגל לבג"צ, כנגד מועצת הכבלים והלוויין. לטענת ההתאחדות, מונעת המועצה משיקולים פופוליסטיים שמצרים מאוד את צעדיהם של המחזיקים בזכויות השידור בבואם למכור אותם, כיוון שהמועצה החליטה על מספר מופרז, לדעת ההתאחדות, של משחקים, מפעלים ואירועי ספורט שחייבים להיות משודרים בערוצים פתוחים.
אני חייב להודות שמעולם לא הבנתי למה צריכה מדינת ישראל מערך רגולטורי שיצר את צעדיהם של גופי השידור השונים. מדוע לא יהיו אלו, כמו העיתונים למשל, כפופים אך ורק לחוקי מדינת ישראל ולצנזורה, ובשאר הזמן יוכלו לעשות ככל העולה על רוחם. זאת אומרת, כן הבנתי: מועצת הרשות השנייה והמועצה לשידורי כבלים ולוויין, ממש כמו מליאת רשות השידור, קיימות כדי שפוליטיקאים יוכלו למנות להן כל מיני מקורבים. לכן אין לצפות מהן מראש לשיקולים של טובת הכלל.
מצד שני, אלמלא הירידה בהכנסות ההתאחדות כתוצאה מצניחה במחירי זכויות השידור, יש לשער שהעתירה לא היתה מוגשת. מה זה אומר? שההתאחדות בעיקרון צודקת: בשוק הטלוויזיה הגוסס של היום אין מקום להתערבות רגולטורית. יחד עם זאת, למרות שההתאחדות צודקת, קשה מאוד להצדיק אותה.
להתאחדות לכדורגל מערכת יחסים מורכבת עם הגוף הזה שמתקיים בשוליה, נו, תיכף אזכר: זהו! מדינת ישראל! כולנו זוכרים את הצחוק הבוטה של גברי לוי, אז יו"ר ההתאחדות, כשנקרא לאמץ את דו"ח ועדת סטרשנוב על-ידי השר מתן וילנאי. וילנאי אולי יודע לפקד על אירועים שוליים כמו ניסיונות לחלץ בני ערובה מאנטבה, אבל כשרק ניסה להתעסק עם ההתאחדות לכדורגל, הוא גילה שגם מי שיכל לחיילים של אידי אמין דאדא, לא יכול להתעסק עם גברי, איצ'ה וחלובה: "אתכם לפיפ"א", דאגו העסקנים לנהום במקהלה כשמישהו העז לעצבן אותם, ורמזו שאם רק אדון בלאטר ישמע איזה צרות עושים להם הפוליטיקאים בארץ, הוא יכעס כל כך, עד שישעה אותנו מחברות בפיפ"א.
כלומר, בכל מקום שבו ניסתה המדינה לקרוא לסדר את ההתאחדות לכדורגל, אפשר היה לשמוע את רעמי הצחוק העולים מהמשרדים מתחת ליציע המערבי ברמת גן.
עכשיו ההתאחדות במצוקה, והמדינה היא הכתובת להאשמות. לא רק בנושאי תקשורת, כי אם גם בהתערבות בשיקולי חלוקת כספי הטוטו לענפים השונים (מה לעשות, הטוטו הוא של המדינה) וההימנעות מתקצוב בית הנבחרות בשפיים. העיקר, גורס רותם קמר, סמנכ"ל ההתאחדות, שבכנסת רוצים לקיים דיון על הכישלון בהעפלה למונדיאל. האמת? גם כאן קמר צודק: החוצפה של הפוליטיקאים שוברת בכל פעם שיא חדש. כי מה מבינים הח"כים הנכבדים בכדורגל? כלומר חוץ מהעובדה שהעיסוק בכדורגל זוכה להדים בתקשורת ומבטיח להם עוד שתי שורות בעיתון של מחר.
אלא שאתה לא יכול לבוא ולבקש מהם תקציב להשלמת בניית בית הנבחרות (או אפילו הקלות בתשלום המע"מ) כשבכל פעם שהם מנסים לייעץ, אתה מנפנף אותם לכל הרוחות. החוקים הבלתי כתובים של החיים האלה גורסים שאם אתה פונה למישהו לעזרה כבעל המאה, אתה לא יכול לצחוק בפניו כשהוא מבקש להיות גם בעל דעה.
אבל אחרי שנרגענו, הנה עניין שהוא עצוב יותר מכל צו רגולטורי שהוא: הכדורגל הישראלי כבר לא מעניין כאן באמת אף אחד. קצת הפועל ת"א, מעט מכבי חיפה ועוד פוטנציאל אצל מכבי ת"א ובית"ר ירושלים, וגם זה לא לאורך זמן. המשחק המרכזי של ליגת העל משודר בערוץ פתוח (ערוץ 1) ומביא, עד כה, רייטינג מינורי: 8.5% השיג המשחק בין הפועל ת"א להפועל חיפה בשבוע שעבר, לא משחק תחתית: מקום שני מול מקום תשיעי, לא משחק בין שתי קבוצות חסרות קהל.
אבל זה מה ששווה הכדורגל הישראלי בערוץ פתוח. על זה נלחמים הרגולטור וההתאחדות לכדורגל?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
