חניונים אוטומטיים: האם הנהגים בת"א בשלים לדבר הבא?

מצוקת החניה כבר מזמן יצאה את גבולות תל אביב. המצוקה משפיעה על שיקולינו בקביעת פגישות, ביציאה מהבית והיא בעיקר משפיעה על לוח הזמנים היומי. אם לא די בכך, הרי שלמרות היותם של החניונים מצרך יקר, עם גידול משמעותי במספר כלי הרכב שנה אחרי שנה, הופכים חלקם בשנים האחרונות למגרשים לבניית מגדלים.

לא מדובר כמובן רק על בעיה ישראלית. רק בימים האחרונים פורסם כי קאמילה פארקר בולס, אשתו של הנסיך צ'ארלס, נתפסה חונה בחנייה לא חוקית בלונדון, מה שמלמד שגם בני דם כחול מתקשים למצוא חנייה בערים הגדולות.

פי 3 מכוניות

על רקע המצוקה הברורה לעין, מנסה כעת חברה ישראלית לשווק ליזמים בארץ ובעולם את יתרונות הקמת החניונים האוטומטיים. מדובר בחניונים הבנויים ממערך של מדפים, מסועים ומעליות, המאפשרים אחסון של רכבים ושליפתם באופן אוטומטי - בדומה למחסנים לוגיסטיים משוכללים שקיימים כבר היום.

יוניטרוניקס מתמקדת בתכנון, פיתוח, ייצור, שיווק ומכירה של מוצרי אוטומציה תעשייתית וביצוע פרויקטים למיכון מערכת לוגיסטית. לדברי מנכ"ל החברה, חיים שני, "אנחנו לוקחים את אותה פיסת שטח - אורך, רוחב וגובה, ומכניסים לאותו שטח פי שניים ולפעמים פי שלושה מקומות חנייה ממה שניתן היה להכניס בשיטה אחרת. המגרש הוא מאוד יקר וככל שאנחנו נמצאים יותר במרכז העיר העלויות גבוהות יותר. אם בשיטה מסוימת אפשר לאחסן 100 מקומות חנייה ואנחנו כאן הצלחנו להכניס 300 מקומות חנייה, זהו פתרון שמוזיל משמעותית את העלות לחנייה בתוצאה הסופית. זאת אומרת, נכון שהלקוח שלנו, שהוא היזם, שילם על מקום חנייה את אותו המחיר שהיה עולה לו בבניית חניון קונבנציונלי, אבל מחיר הקרקע הוא עכשיו שליש כי בעצם אני שם פי שלושה מקומות חנייה. הקרקע במקומות מאוד יקרים מהווה לפעמים 75% ממחיר הקמת החנייה. זאת אומרת שעלות הבנייה מהווה רק רבע ואם הצלחת לנצל את הקרקע משמעותית אז בסך הכל הוזלת מאוד את עלות הפתרון".

לתחום החניונים האוטומטיים נכנסה יוניטרוניקס לראשונה ב-2006 ולאחר שנה השיקה חניון בניו ג'רזי בארה"ב. לפני כשבועיים חתמה החברה על חוזה להקמת חניון אוטומטי במקסיקו סיטי, בירת מקסיקו. היקף הפרויקט מוערך בכ-2.36 מיליון אירו (13.4 מיליון שקל) וההסכם כולל אספקת המיכון והקמת החניון עבור הלקוח המקומי, חברת LRDF. החניון יוקם באזור צפוף במרכז העיר וישמש בית רופאים, מסעדה ומשרדים. הקיבולת היא ל-220 רכבים והקמתו צפויה להסתיים עד המחצית השנייה של 2010.

תחום בתולי

בכל מקרה, גם העולם מתקשה לאמץ את הפתרון החדשני של החניונים אוטומטיים. "זהו תחום חדש, די בתולי", אומר שני, "יש חברות גם מאירופה, מדרום מזרח אסיה ובמיוחד מיפן, שהיא אחת המדינות המובילות בתחום הזה, אבל לא בחניונים גדולים, אלא דווקא בקטנים".

מנהלת השיווק של תחום החניונים ביוניטרוניקס, גל ג'וס, מוסיפה כי "מאלסקה עד אנטארקטיקה יש רק שלושה חניונים אוטומטיים בסך הכל". העולם, מסתבר, צריך עדיין זמן ל"חינוך מחדש" לפני שהוא מוסר את המפתחות למערכת אוטומטית.

שלושת החניונים האוטומטיים אליהם מתייחסת ג'וס הוקמו על ידי יוניטרוניקס. האחד הוא חניון בעיר הובוקן (Hoboken) בניו ג'רזי עם קיבולת של 314 רכבים, השני הוא חניון במקסיקו והשלישי הוא החניון העתידי במקסיקו סיטי, עליו חתמה החברה כאמור לפני מספר ימים.

שני: "מדובר למעשה במערכת אחסון אוטומטית. רק שבמקום להזיז משטח אנחנו מאחסנים אוטו. אנחנו למעשה לוקחים את הטכנולוגיה שאנחנו משתמשים בה הרבה שנים, שמאפשרת לנו לשנע מטען ולשים אותו על המדף, רק שהפעם המטען הוא רכב".

מדוע המערכת עוד לא הגיעה לישראל, בה מצוקת החניה כל כך בולטת ופעילות הבנייה לא נעצרה גם בשנות המשבר האחרונות? לדברי שני, "זה היה לגמרי נכון, אלא שלקח לנו קצת זמן להתארגן. מערכת ההנדסה שלנו ידעה עד עכשיו לשרטט בערכים של רגל (feet) ולא של מטר. זה דברים קטנים, אבל זה שהיום יושבים בחברה שלנו ויודעים לעשות את כל החישובים כמו שנדרש לפי החוק האמריקני, עוד לא אומר שאנחנו מכירים לגמרי את כל מה שנדרש לפי התקנים בישראל. אבל אנחנו מתחילים לעבוד על הנדסה ולרכז את הפעילות בארץ, התהליך הוא לא פשוט".

החניון האוטומטי בהובוקן, עיר הולדתו של פרנק סינטרה, הוא חניון stand alone בלב שכונה, יושב בין בניינים ומשרת את דיירי האזור. "הובוקן, היא עיר קטנה של מייל רבוע", מציין גולדברג, "נתניה גדולה יותר. הייחודיות של העיר היא שאחרי ה-11 בספטמבר הרבה מאוד מאוכלוסיית מנהטן רצתה להרחיק את מגוריה ממרכז מנהטן מתוך חשש. כך, אוכלוסייה יחסית מבוססת ועשירה עברה להובוקן, שהיא מהצד השני של ההדסון. זה העצים את בעיות החנייה בהובוקן, שהיו קיימות גם ככה".

לדברי שני, "אם אנחנו מדברים על ערים בצד הצפוני או באזורים בהם מתחיל להיות קר בחורף, אנשים לא רוצים ללכת 200 מטר. קר ויורד שלג וזה לא נעים. אז העניין של למצוא מקום חנייה סמוך ליעד שלך, לא חשוב כרגע אם היעד הוא מרכז קניות או מקום העבודה או הבית - הוא חשוב מאוד. זה לא מעניין אנשים שחצי מייל משם יש מקום חנייה. זה למעשה יוצר סיטואציה שהמחיר שמוכנים לשלם על חנייה הוא גבוה מאוד ולפעמים לא פרופורציונלי לכלום. זה דבר ידוע שמחירי עלות חנייה במנהטן הם בשמים, אבל הובוקן היא מהצד השני של ההדסון, אז לא מדברים על המחירים שיש במנהטן, שהם 15-18 ולפעמים 20 דולר לשעה, אבל עדיין מחיר חנייה שם הוא חמישה-שישה דולר לשעה שזה הרבה מאוד כסף".

לדברי יאיר גולדברג, מנהל מערכת החניונים האוטומטיים של יוניטרוניקס בצפון אמריקה, "ממוצע חיפוש חנייה בחניון קונבנציונלי של רמפות, הוא ארבע-חמש דקות. אם היית צריכה לנסוע למפלס מינוס שמונה זה היה לוקח יותר זמן וזה לא כולל זמן היציאה משם".

בחניון אוטומטי המשלש את קיבולת החנייה ומצמצם את עלות הקרקע לשליש, מתקבל יתרון בעניין העומק. "לעניין החפירה ועלויות החפירה יש חשיבות מאוד גדולה עבור כל מי שבונה", אומרת ג'וס, "בין אם אתה פוגע במי תהום ובין אם אתה צריך לערוך חפירה מיוחדת שמגיעה ל-15 מטר עומק כדי לעשות חניון ספיראלה".

שני מוסיף כי "ככל שאנחנו באמת יורדים לעומק, האטרקטיביות של הפתרון האוטומטי עולה משמעותית. גם ללא מי תהום זה יקר לחפור. זו אחזקה שוטפת שצריך לטפל בה. אנחנו שומעים מיזמים שעובדים איתנו שכשהם נגעו במי תהום העלויות קופצות פי שניים או שלושה ואז יש להם אינסנטיב ענק לחפור עד העומק של המים, לא יותר מזה, ואם בעצם בתוך פיסת העומק ששווה להם לחפור אנחנו מצליחים להכניס פי שלושה מקומות חנייה, היזם לפעמים ניצל מצנרת המים.

"מה שהיזם עושה, הוא פשוט מצליח למכור יותר סחורה. זאת אומרת, במקום 100 מקומות חנייה, יש לו 300, ובמקום 500 יש לו 1,500. אז היזם מצליח לתת יותר היצע ובאזורים שיש בהם צורך בחנייה היזם מרוויח יותר. הלקוח הסופי לא משלם יותר. הלקוח הסופי גם נהנה מאיכות חיים גבוהה יותר כי בעצם הוא לא נכנס לחניון ומתחיל לחפש חנייה. הוא נכנס לתא שנראה כמו גראז', שם את האוטו והולך לדרכו".

ג'וס מספרת, כי "יש כמה דברים שאנחנו מקדמים מול רשויות מקומיות בארץ. למשל, חניון אוטומטי כזה יכול לסייע בכל הפרויקטים של תמ"א 38 - תוכנית המתאר לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה. היזם מחוייב לתת לכל דירה חנייה. אנחנו מסוגלים לתת להם כפול ממה שהם צריכים, כלומר, היזם יכול גם להציע לדיירי הרחוב לקנות עוד מקום חנייה באותו הבניין. הפתרון הוא מאוד אסתטי כי לא רואים אותו, הוא תת קרקעי ובנוסף, גריד הבטון שבתוכו אנחנו מרכיבים את החניון בעצם מספק תמיכה נוספת לאותו הבניין מפני רעידות אדמה".

שני מדגיש שהחניון האוטומטי גם חוסך אנרגיה. "הואיל והוא לא מאויש, אז אין בו תאורה, הוא חשוך לגמרי, כך שהוא לא מצריך את כמויות האנרגיה שצורכת תאורה, לא צריך להפעיל בו מערכות אוורור והמכוניות בפנים הן עם מנוע כבוי אז אין זיהום אוויר. הסבירות לשריפה גם היא מאוד נמוכה. אחד הפתרונות שמיישמים במחסנים לוגיסטיים הוא מתקן שמוריד את רמת החמצן בתוך המערכת וזה מונע שריפות. אפשר להדליק נייר וברגע שהוא בסביבה כזו הוא כבה מייד. פתרון זה חוסך את עניין כיבוי האש".

ג'וס: "מערכת כזו יכולה בקלות להתחבר למערכת סולארית ולתת שירות טעינה לרכבים חשמליים, כשייצאו כאלה לשוק".

לאילו פרויקטים בארץ יכול חניון כזה להתאים?

גו'ס: "תחנות רכבת למשל, אתה לא צריך להגיע, לחפש חנייה, להסתובב ואז לפספס את הרכבת. זה יכול להתאים לקניונים, בנייני משרדים למיניהם, בנייני מגורים ולאו דווקא כאלה שנמצאים בבנייה, אלא גם בנייני מגורים קיימים. כשאתה מגיע לפרויקט יוקרתי, למשל, יש לך בדרך כלל רכב יוקרתי ואתה רוצה שלא יפגעו ברכב שלך ושאפילו לא ישרטו לך אותו במפתח, שלא יגנבו אותו ושאתה בעצמך לא תיפגע. אחד מתוך 12 מקרי תקיפה מינית בארה"ב מתרחש בחניונים. כלומר, החניון נתפס כדבר מפחיד. בחניון אוטומטי אתה לא נכנס למקום חשוך, אלא ללובי מואר, מסביר פנים".

הפתרון לדבריה יכול לשחרר את מגרשי גרירת הרכבים. "לעיריית ת"א יש שלושה מגרשי גרירה", היא אומרת, "זהו שטח ששווה גם מבחינת העלויות וגם מבחינת המיקום. אם העירייה לוקחת את שלושת מגרשי הגרירה ומחליטה שהיא יוצרת אחד בלבד, היא תוכל באמצעות חניון אוטומטי לאחסן את שלושת המגרשים במיקום אחד. כך מתפנים לעירייה עוד שני שטחים לעשות בהם מה שהיא רוצה - פארק, מגדלי מגורי יוקרה נוספים ועוד".

חניה כל 30 שניות

הפרויקט שמקימה יוניטרוניקס במקסיקו סיטי משמש דוגמא כיצד פועלת המערכת. הבניין בו מוקם החניון יושב על מגרש צר מאוד, בשטח של 57 רגל על 100 רגל (17.4 מטר על 30 מטר), מה שלא מאפשר בניית חניון קונבנציונלי. הבניין כולל בית רופאים כשבקומת הכניסה פועלת מסעדה.

הרכב מגיע לאחד משני תאי הכניסה לחניון האוטומטי, הנהג יוצא מהרכב, מקבל כרטיס אותו הוא אמור להעביר על מנת לאשר כי לא נשאר אף אחד ברכב, ואת מפתחות הרכב הוא לוקח עמו. הרכב, אגב, נשאר כבוי. ברגע זה המערכת סוגרת את שער התא ומבצעת בדיקת סנסורים לוודא שאכן איש לא נשאר ברכב. אז מסובבת המערכת את הרכב ב-180 מעלות - כהכנה ליציאתו מהחניון עם הפנים החוצה, ומורידה אותו קומה אחת למטה, בה מונחים מקומות חנייה בצורת מדפים. המערכת שולחת מעלית שנושאת עמה קרונית הנכנסת מתחת לרכב ושולפת "אצבעות" שתופסות את הגלגלים.

לכל רכב מידה שונה, אבל המערכת מזהה את מיקום הגלגלים וממקמת את ה"אצבעות" בצורה מדויקת מתחת לארבעת הגלגלים. ברגע זה מרימה הקרונית את הרכב ומכניסה אותו לאחסון באחת מקומות החניון.

תאי כניסה יש שניים במערכת ספציפית זו, כך שבכל רגע נתון יכולים להיכנס שני רכבים. ומה עושים אם בתור ממתינים עשרה רכבים? "הזמן שעובר מאז שתא הכניסה יורד למטה, מעביר את הרכב לקרונית ואז חוזר לכניסה לקבל את האוטו הבא", מסביר שני, "הוא 25 עד 30 שניות. במערכת זו יש שלוש קרוניות. כלומר, הנהג ממתין בתור אחרי מי שמכוניתו זה עתה נכנסה לתא הכניסה עד 30 שניות, מה שאומר שעם שני תאי כניסה כל 15 שניות יכול להיכנס רכב. למערכת שלנו בניו ג'רזי יש ארבעה תאי כניסה, זה אומר שבכל חצי דקה אנחנו יכולים לאחסן ארבע מכוניות".