המטרה: קדימה

השטח של קדימה מאס בציפי לבני. כבר תקופה ארוכה שהוא מנהל איתה קרבות על תפקידים במנגנון המפלגה ובמועצת המפלגה. רק ביום שני האחרון אישרה הסיעה, אחרי כמה חודשים של מלחמות ומאבקים, להכניס פחות מ-60 פעילי שטח לתוך מועצת קדימה. זאת, בניגוד לכוח שיש לשטח בליכוד ובעבודה, שם יש מאות נציגים לשטח במוסדות המפלגה.

וזו רק דוגמה. אנשי קדימה לא מבינים למה הם לא בממשלה. ככל שעובר הזמן ורה"מ נתניהו הולך למהלכים מדיניים מרחיקי לכת מבחינתו, ובהם הקפאת הבנייה בהתנחלויות ושחרור גלעד שליט, הח"כים של קדימה לא מבינים מה הם עושים בחוץ. הם נזכרים בהבטחות של יו"ר המפלגה שלהם שעד סוף 2009 הממשלה נופלת, ובינתיים לא מצליחים להעביר הצעות חוק שהממשלה מתנגדת אליה, שלא לדבר על להפיל הצעות ממשלתיות. הקואליציה של נתניהו לא רק שהיא יציבה, אלא הולכת ומתחזקת מדי יום בציבור.

אם אכן יהיה פילוג בקדימה, זה לא רק בגלל תפקידים נדיבים שנתניהו מוכן לחלק ולא רק בגלל תאבת שלטון (למרות שגם להם יש משקל לא קטן), אלא כי חברי סיעת קדימה לא מסוגלים להמשיך יותר עם לבני. וזה הדבר היחיד שמאחד אותם. אין דבק אחר. ואגב, עם הקבוצה הזו יעבור נתח משמעותי של השטח של קדימה.

המגעים בין הליכוד לקדימה, שלמעשה התחילו כבר לפני ארבעה חודשים - עם אישור חוק מופז בכנסת שמאפשר לשבעה ח"כים של סיעה להתפצל ולקבל מימון מפלגות - קיבלו תנופה משמעותית בשבוע האחרון, בין השאר על רקע חוק "ישראל היום" ("הביביתון" בעגה הפוליטית) של המיליארדר היהודי, שלדון אדלסון. בימים האחרונים, לאחר שהוגשה הצעת החוק הקובעת כי בעל השליטה בעיתון ישראלי יוכל להיות רק מי שהינו תושב ישראל, קבעו גורמים בכירים בליכוד פגישות עם חברים בקדימה כדי לטרפד את הצעת החוק, שנועדה להביא לסגירתו של העיתון, שנפתח רק כדי לקדם את נתניהו.

באותן שיחות נבדקה, על הדרך, היתכנות לפילוג הסיעה. אז גם התברר שהמהלך יכול לקרות יותר מהר ממה שהעריכו בסביבתו של נתניהו. לפני כמה שבועות עוד היה רה"מ סקפטי בנושא, אבל בימים האחרונים, כשהתברר שהמהלך עשוי להקיף יותר ח"כים ממה שחשבו בתחילה, קיבלו המגעים תאוצה. כך למשל, הוזמנה ח"כ רונית תירוש לארוחת בוקר במעון רה"מ.

רגב נגד אדלסון

יומיים לפני הפריימריז בליכוד פירסם נתניהו את שמות המומלצים שלו לרשימת המפלגה לכנסת. על 15 הנשים החדשות, שהתמודדו אז על מקומות ריאליים ברשימה, נמנו גם ציפי חוטובלי, מירי רגב וקרן ברק. בכירים בליכוד טענו אז כי ההתעסקות של יו"ר המפלגה ברשימה מזיקה, שהוא מסתכן בכך שמועמדים שפעל נגדם ייבחרו לכנסת ויפעלו נגדו בתוך הסיעה. נתניהו לא הקשיב, והמליץ לחברי הליכוד לתמוך בחוטובלי ולא בשתיים האחרות.

עם קשר לאזהרות או בלי - הנבואה הגשימה את עצמה ובגדול. היום שלושתן עושות לו בלגן. ברק, מקום 32 ברשימה, משמשת כלוביסטית, ובין היתר נשכרה על ידי מו"ל מעריב, עופר נמרודי, לקדם את הצעת החוק נגד העיתון "ישראל היום", רגב, שחתמה על אותה הצעת החוק היא בבחינת סדין אדום, וגם חוטובלי, שנתניהו פרש עליה את כנפיו, בועטת בו בכל הכוח.

בלשכת נתניהו, שם לא ציפו שהאקדח שעישן במערכה הראשונה, יתחיל לרסס כבר במערכה השנייה, רותחים על דוברת צה"ל לשעבר. רגב, היחידה מבין חברי הליכוד שחתמה על ההצעה, פגעה לרה"מ בבטן הרכה. הכרזת מלחמה על "ישראל היום" משמעותה מלחמה עם נתניהו, שאנשיו לא מתכוונים לשתוק לה על זה.

כרגע מתמקדת המתקפה באין ספור טלפונים של פעילים, חברי מרכז, מקורבי נתניהו, שרים ואנשי לשכתו של רה"מ. כולם לוחצים שתסיר את תמיכתה בהצעת החוק. העובדה שבסביבתו של נתניהו מגדירים את המעשה של רגב כהתאבדות בתוספת הלחץ הלא מתון, רק מסגירה את הזיקה הישירה בין רה"מ לעיתון של הפטרון הפוליטי שלו.

"מירי זיהתה את הפוטנציאל הגלום בהצעת החוק, ועכשיו היא תוקפת", אמר השבוע מקורב לנתניהו. הפוטנציאל מתורגם בסביבת רה"מ לא רק להזדמנות לתקוף את נתניהו, אלא גם לנגזרת המתבקשת: אם רגב העדיפה להסתבך עם יו"ר המפלגה וגם לוותר על הסיקור האוהד שזכתה לו בעיתון של אדלסון, מניחים בלשכת רה"מ, ודאי הובטח לה כיסוי וגיבוי ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". כל תמונה שלה באחד העיתונים, היא פרי אותו הסכם, הם משוכנעים.

ההבטחה לפרסום חיובי בשני מתחריו של "ישראל היום" היתה יכולה להיות נכונה אם לא היה מדובר במעורבות של כל כך הרבה ח"כים, אומרת ברק. לדבריה, העיתון לא יכול לפרגן לכולם, ולכן כל השמועות על דיל מופרכות. ברק, שנתונה גם היא לאיומים ולחצים מצד לשכת רה"מ, מבהירה כי אין לה מניע אישי בסוגייה, אלא שהיא בוחרת להישאר נאמנה לעקרונות שלה.

רגב בראייתה, כלל לא יוצאת נגד "ישראל היום". לדבריה, היא דווקא מחזקת את הליכוד ואת רה"מ ומונעת מהאופוזיציה להחזיק בטיעונים שנתניהו מנהל את העיתון. "ראש ממשלה צריך להיות ממלכתי", היא אומרת. דוברת צה"ל לשעבר מאמינה שבליכוד ידעו להעריך את מאבקה למען תדמיתו הנקייה של רה"מ.

נקמתו של ליברמן

מכבש הלחצים של יועצת רה"מ לכנסת, פרח לרנר הנמרצת, של מזכיר הממשלה, צביקה האוזר, ומנהל לשכת רה"מ, נתן אשל, עד לא מזמן סמנכ"ל בישראל היום, לא פסח גם על ח"כ דודו רותם, ששמו מתנוסס על הצעת החוק המדוברת. בלשכת נתניהו הרימו גבה. ניחא, רגב, שהתמקמה בעמדת אופוזיציה לרה"מ, אבל רותם? איש ישראל ביתנו?

במערכת הפוליטית קושרים בין הצטרפותו של רותם להצעה להטלת הווטו של רה"מ על מינויים של מועמדיו של שר החוץ: אלון פנקס לשגריר ישראל באו"ם; ושי בזק - לקונסול בניו יורק. לפי הסברה, אביגדור ליברמן, שעדיין זועם על ההחלטה, עודכן טרם הגשת הצעת החוק, אך לא עשה דבר שימנע את הצטרפותו של רותם למהלך. רותם מכחיש שליברמן היה בתמונה וגם לא מתרגש מהכעס של לשכת רה"מ. הוא לא מרגיש חייב לאחר שהבטחות שניתנו לו לדבריו לא קוימו.

במערכת הפוליטית לא שוכחים את הסיקור שזכתה לו ישראל ביתנו ב"ישראל היום" עוד טרם הבחירות לממשלה. אז, כשליברמן נאבק על אותו הקהל, נקט העיתון עמדה ברורה לטובת נתניהו. עכשיו הם משלמים את המחיר.

בכל מקרה, רותם אינו מתכוון לסגת מתמיכתו, אבל יש ח"כים שדווקא כן, אלא שעכשיו קצת מאוחר מדי. אחרי שהבינו שהם כלי שרת במלחמה בין הון להון ולא בין הון לשלטון (כפי שהתבטא השבוע יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין), כל מה שנותר להם זה לנוע בכיסא בחוסר נוחות בין הפטיש לסדן, בין "ישראל היום" ל"מעריב" ו"ידיעות". מי שיסיר את תמיכתו, אולי יזכה חזרה באהדת "ישראל היום", אבל יחטוף ודאי מהשניים האחרים. אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי.

בין ביבי לציפי

ובכל זאת יש דבר אחד משותף ללבני ונתניהו. יו"ר קדימה, שכלל לא ידעה שמקורבה, ח"כ יואל חסון, עומד להניח את הצעת החוק המדוברת על שולחן הכנסת, מרגישה אי נוחות מהמהלך. כשרת משפטים לשעבר מבינה לבני שהיא אינה יכולה לתת יד לצעד שיפגע בסופו של דבר גם בתחרות וגם בתדמיתה. בינתיים היא לא עשתה דבר כדי למנוע את קידום ההצעה, אבל מוטב לחסון לבדוק אם יו"ר המפלגה שלו תתמוך במהלך. *