האיש שיכריע בזהות יו"ר לאומי החדש יושב בשקט במשרדיו

סביב לשכתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, רוחשים ובוחשים מזה זמן מקורבים, מועמדים בעיני עצמם ומועמדים מטעם לתפקיד יו"ר בנק לאומי. אבל האיש שישפיע על זהות היו"ר החדש ולמעשה האדם שמחזיק בזכות הווטו המעשית על המינוי, יושב בשקט במשרדיו בקומה העליונה של בית משרדים ברחוב אבן גבירול וממתין.

קוראים לו שלמה אליהו, יש לו זמן ויש לו סבלנות. למה מחכה אליהו? מדוע בלעדיו תתקשה המדינה למנות יו"ר חדש ללאומי ואיך עשוי היו"ר הנוכחי איתן רף להרוויח מהמצב. "גלובס" מנתח את המצב בבנק לאומי ערב ההכרעה על זהות היו"ר החדש.

1. לוח הזמנים

הדרך לבחירת יו"ר חדש ארוכה ומתפתלת. נתניהו צריך להחליט את מי הוא רוצה, שר האוצר, יובל שטייניץ, צריך להסכים, ועדת המניות צריכה להגיש את שמו כדירקטור והאסיפה הכללית לאשר. הנה לוח הזמנים והוא צפוף. איתן רף מסיים את הקדנציה שלו ב-1 במאי.

יו"ר חייב להיות חבר דירקטוריון וכן אם מי שיחליף את רף אינו דירקטור אזי האסיפה הכללית צריכה לבחור אותו כדירקטור. כדי לזמן אסיפה כללית יש להודיע 45 יום מראש. עוד לפני כן צריכה ועדת המניות של הבנק, בראשות עו"ד מרגלית נוף, להחליט את מי היא תגיש כמועמד לאסיפה הכללית. נספור לאחור והגענו לתחילת מארס. כך שבחודשיים הקרובים, ינואר ופברואר, תיפול ההכרעה.

2. נתניהו

יותר מדי אנשים טוענים שנתניהו הבטיח להם את תפקיד יו"ר לאומי, ברמיזה או בקריצה, בפתק או בעל פה. שלושת המועמדים המובילים הם איזי תפוחי, אורי יוגב ומשה טרי. תפוחי, לשעבר יו"ר בזק ויו"ר אפריקה ישראל, טרי, בעבר יו"ר רשות ניירות ערך ויוגב, ראש אגף התקציבים לשעבר. המועמד המוביל כרגע הוא אורי יוגב.

אבל נתניהו בבעיה. כל החלטה שלו תשמח אחד מהם, תפגע בשני האחרים ותרגיז הרבה אנשים. נתניהו של הקדנציה השנייה למד לקח. הוא משתדל לא לעשות טעויות, לא להרגיז, ואם צריך שלא להחליט, אז לא מחליטים.

3. שטייניץ

בראיית מקורבי נתניהו, שטייניץ אינו רלוונטי. "יובל יחליט", הם אומרים ומחייכים ומתכוונים להגיד "ביבי יקבע ושטייניץ יחתום".

לשר האוצר יש מעמד בתהליך אבל מבחינת אנשי נתניהו, שטייניץ הוא חותמת גומי. לא בטוח שהם צודקים. שטייניץ עלול להיזכר שהוא שר האוצר, לקבל התקף עצמאות ולרצות לקבל החלטות בעצמו. אולי אפילו יש לו מועמד משלו?

4. מי בעל השליטה?

ניקח לרגע הפסקה ונדון בשאלה מי בעל השליטה בבנק לאומי. מה השאלה? אתם אומרים, הרי ידוע כי הבנק בבעלות המדינה. ובכן, לא כולם חושבים ככה. לפחות אדם אחד, שלמה אליהו שמו, חולק מזה זמן על הצהרת המדינה כי היא בעלת השליטה בלאומי. בסוף אוגוסט, בתשקיף בנק לאומי, קיבלה, בפעם הראשונה, פרשנותו של אליהו, לפיה אין אפשרות חוקית לראות את מדינת ישראל כבעלת השליטה בבנק לאומי, הכרה רשמית.

כשנשאלה במפורש על ידי לאומי, האם את בעלת השליטה? ענתה המדינה תשובה מתפתלת. "איננו מתנגדים לכוונת הבנק לציין בתשקיף שבכוונתו לפרסם, כי כל עוד למעלה מ-50% מהדירקטורים מתמנים על פי חוק המניות שבהסדר הרי על פי החזקה שנקבעה בחוק ניירות ערך המדינה היא בעלת השליטה בבנק וזאת לעניין דרישת תקנות ניירות ערך".

בבנק לאומי כתבו בתשקיף את משפט המפתח הבא: "מדינת ישראל מינתה למעלה מ-50% מהדירקטורים ולכן היא מחזיקה באמצעי השליטה בבנק. אך יצוין כי קיימת פרשנות אחרת". במילים אחרות: המדינה שולטת כי היא שולטת, לא בהכרח כי היא בעלת השליטה החוקית.

5. המהפך של אליהו

"אליהו צודק, המדינה אינה בעלת השליטה בלאומי", מפתיע אותנו בכיר היושב בירושלים והעוסק מדי פעם בענייני בנק לאומי. "הפעם האחרונה שהמדינה מינתה יו"ר היתה בשנת 1995 ועכשיו המצב שונה. למדינה אין מספיק מניות משלה כדי להשיג רוב ולא בטוח שיתגבש רוב מתוך בעלי המניות האחרים בעד מועמד המדינה", הוא אומר.

בשנה האחרונה עבר אליהו מהפך מגישה פסיבית לגישה אקטיבית. בדרך הוא החליף עו"ד (משרד יגאל ארנון במקום רם כספי) והחל לקרוא תיגר על המדינה. כל האפשרויות פתוחות בפניו. הוא יכול לגרור את המדינה לבית משפט כדי שסוגיית בעל השליטה תוכרע בערכאות. אליהו יכול לטעון שלמדינה אין סמכות להציע דירקטורים, הוא יכול לטעון שגם לו כבעל מניות גדול מוקנית הזכות להציע דירקטורים. אבל הכלי האפקטיבי ביותר של אליהו אינו הכלי המשפטי אלא יכולתו הפוטנציאלית לבלום את המדינה באסיפה כללית.

6. האסיפה הכללית

בהנחה ונתניהו הצליח להחליט על מועמד ושטייניץ גם תומך בו הגענו לאסיפה הכללית שאמורה לבחור את הדירקטור החדש לדירקטוריון. וזו בדיוק הנקודה בה המדינה נקלעת לבעיה. באסיפה כללית משתתפים בדרך כלל רק כ-50% מבעלי המניות אבל באסיפה הכללית יושב בעל מניות גדול ושמו אליהו שמחזיק 9.59% מהמניות ולאסיפה הזו הוא יגיע.

באופן תיאורטי יכול אליהו למצוא בעלי ברית מקרב בעלי המניות האחרים. די ש-15% מבעלי המניות בנוסף לאליהו יתנגדו ובהצבעה עלולה המדינה למצוא את עצמה במיעוט. נאמר ששמו של יוגב מוגש להצבעה כדירקטור ועמדתו של אליהו גורמת למספר מספיק של בעלי מניות להצביע נגד. אם יוגב לא ייבחר תהיה מבוכה גדולה וביזיון רב עוד יותר. הימור שלנו - אף מועמד, גם אם מי שדוחף אותו הוא נתניהו, לא יציג את עצמו לבחירה אם יחשוש מהפסד משפיל בהצבעה.

7. זכות וטו בפועל

"ראש הממשלה או שר האוצר אינם יכולים למנות יו"ר דירקטוריון ולהצהרותיהם בנושא אני לא נותן שום ערך", אמר אתמול אליהו בכנס של חברת הביטוח הראל. המסר ברור וגם המסקנה. מאחר והמדינה לא תסתכן בהפסד באסיפה כללית, ואף מועמד ליו"ר לא ירצה בעימות ישיר עם אליהו, לאליהו יש למעשה זכות וטו. לכן הוא ממתין בסבלנות. כל מי שירצה להיות יו"ר לאומי יצטרך לקבל את הסכמתו או למצער למנוע את התנגדותו.

טרי למשל בבעיה. אליהו לא שכח לו את מעורבותו בפרשת מינוי מנכ"ל בנק אגוד לפני ארבע שנים. אז שותפיו של אליהו בחרו מנכ"ל חדש (חיים פרייליכמן, מנכ"ל מצוין לכל הדעות, אבל אליהו כועס כי לא נשאל לדעתו) בלי לשתף אותו. אליהו התלונן אבל טרי כיו"ר רשות ניירות ערך לא תמך בעמדתו.

בסופו של דבר בירושלים יצטרכו להחליט ובמהירות, האם לצאת בעימות חזיתי עם אליהו או להגיע איתו להבנות. עימות כידוע יכול להסתיים בכל מיני דרכים, חלקן כאלה שהמדינה לא תשמח לראות. הנה מתווה הבנות אפשרי - אליהו יתמוך במועמד של המדינה ליו"ר, המדינה תתחייב לקדם במהירות את מכירת מניותיה, אליהו ירמוז שהוא ישמח לראות את היו"ר הבא ממשיך בתפקידו גם כשהוא יהיה בעל השליטה ואולי ימונה עוד דירקטור שבאופן לא פורמלי יהיה נציג אליהו בדירקטוריון.

8. נהנה מההפקר

יש גם דרך שלישית, יותר מתאימה לנתניהו החדש - אי הכרעה, סטטוס קוו אנטה. מה שהיה הוא שיהיה. לא צריך הבנות עם אליהו ובטח לא עימות, לא צריך להחליט לטובת מועמד אחד ולהרגיז שניים. פשוט נותנים לאיתן רף, היו"ר המכהן, להמשיך לעוד קדנציה, עד שיגיע בעל שליטה חדש. יש הטוענים שאליהו לא יתנגד לפתרון כזה.