יחסי ציבור בחסות פיני גרשון

לו היה מדובר בשינניות או במודדים, ספק רב אם מצעד הנחקרים במשרדי רשות המסים היה מתנהל לעיני התקשורת. אבל פיני גרשון? זה כבר סיפור אחר.

כאן אפשר לעשות קצת יחסי ציבור ליחידה אפורה יחסית, כאילו היה מדובר בקווין קוסטנר וצוותו, גיבורי "הבלתי משוחדים" שנלחמים ברוברט דה-נירו בתפקיד אל-קפונה. אופס, השתמשנו במילה "שוחד"? והרי זה בדיוק העניין!

מה אכפת לציבור אם סמי בכר, למשל, שלשל בכל משחק יורוליג את השכר של 1,000 אירו במזומן לכיסו, מבלי לרשום אותו, כטענת שלטונות המס, בספרי ההכנסות שלו? (על השאלה מה היה עושה כל אחד מאיתנו לו היה מוצא הכנסה צדדית בחו"ל ובמזומן, עדיף שלא תשיבו בקול רם).

הדבר היחיד שיש בו משום עניין לציבור הוא האם קיימו שופטי כדורסל קשרים עסקיים עם מוני פנאן. אבל - תחזיקו חזק - את מה שזכה לכינוי "פרשת פנאן" אין איש חוקר!

במקום זה, נחקרות עבירות מס לכאורה, שאולי ראויות להיחקר, אבל אין בהן שום עניין לציבור. אז האם הכדורסל הישראלי נקי משחיתות? בהעדר חקירה של ממש, הופך העניין הזה לדומה מעט לענייני מיסוי, כלומר - נתון לפרשנות.

"חקירת פרשת מוני פנאן"? הצחקתם אותנו: הסיפור האמיתי הוא שאין בכלל חקירה!