לא מניחים תשתית לתחרות

החלטת משרד התקשורת לחייב את בזק למכור תשתיות לסלקום לא היתה, כנראה, מגיעה לדיון אלמלא תלונתה של סלקום לרשות ההגבלים העסקיים ולמשרד עצמו. מסתבר כי בזק מסרבת כבר שנים למכור למתחרים תשתיות, שנועדו לשמש בעצם לקוחות שנוטשים אותה. איכשהו הנושא נעלם עד כה מעיני משרד התקשורת ורשות ההגבלים. רק כעת, אחרי שנים ארוכות, הוחלט לשים סוף לדבר ולחייב את בזק לעמוד בתנאי הרישיון שלה.

השורשים לבעיה הזו נמצאים כמה שנים אחורה בוועדת קרול, בראשותו של רן קרול, שבה הותר לשחקנים חדשים להיכנס לשוק התקשורת הנייחת, רק במגזר העסקי וללא חובת שירות פריסה אוניברסלית. כתוצאה מכך, סלקום ופרטנר נוגסות בבזק לא רק דרך שירותי הסלולר, אלא גם דרך המגזר העסקי, שכן העלויות שלהן נמוכות משמעותית - הן לא צריכות לתחזק רשת בכל המדינה - אלא רק באזורי השמנת, שם נמצא הכסף הגדול.

התלונה של סלקום נולדה ממכרזים גדולים, שבהם נדרשים המתמודדים לספק שירותים בכל רחבי הארץ. כך, למשל, במכרז החשב הכללי שהתקיים לפני כשנתיים וחצי, התבקשו המתמודדים לספק שירותי תמסורת לכל משרדי הממשלה בכל רחבי הארץ.

היחידה בישראל שמסוגלת לעמוד בתנאים של מכרזים מסוג זה היא בזק. למתחרות כמו סלקום ו-HOT יש פריסה נאה עם רשת סיבים משלהן, אך לא ברמה של בזק. לפיכך, סלקום צריכה במכרזים כאלה לרכוש שירותים מבזק לאותן נקודות שבהן אין לה תשתית.

בזק לא מכחישה

בזק חשה מאוימת מסלקום, ופחות מ-HOT, שלא פועלת כמעט במגרש העסקי. היא טוענת כי אינה חייבת למכור למתחרה שלה תשתיות כדי שתתחרה בה. אם סלקום רוצה, טוענת בזק, שתתכבד ותפרוס תשתיות בעצמה, בדיוק כפי שהיא עושה כשהיא מחברת אלפי אתרים סלולריים על-גבי תשתיות עצמאיות שלה - בין אם היא משתמשת בתדרי מיקרוגל או בסיבים אופטיים.

בזק לא מכחישה כי היא אינה מוכנה למכור תשתיות למתחרות בתחום המפ"א (מפעיל פנים-ארצי). בתגובה לפניית משרד התקשורת כתבה מנהלת הרגולציה בבזק, ליאת זק: "הריני לאשר כי חברת סלקום פנתה לבזק לבחינת רכישת השירותים שבנדון, שהיא בעצמה מספקת ללקוחותיה ולצרכיה העצמיים, ונענתה בשלילה על-ידי בזק. בזק בדעה כי בנסיבות הנוכחיות אין לה כל חובה שבדין או אחר להתקשר עם סלקום באופן שפוגע באינטרסים המסחריים הלגיטימיים שלה, ואין בכוונתה לעשות כן".

משרד התקשורת טוען כי הסירוב של בזק מנוגד להוראות הרישיון שלה, שקובע בסעיף 20.1 כי "למעט שירותים שיקבע השר, תספק החברה את שירותיה לכל דורש, ותעשה כן בהתאם להוראות הדרישות הטכניות וטיב השירותים ובהתאם להוראות הדין והרישיון".

המשרד מציין במכתבו לבזק כי גם הסעיף המדובר ברישיון קובע כי החברה תספק שירותים בתנאים שוויוניים ובלתי מפלים לפי סוג השירות, ללא תלות במיקום מבקש השירות או בעלות הייחודית למתן השירותים לכל מקבל שירות.

תגובתה של בזק הוכיחה למשרד התקשורת כי החברה מנסה לפגוע בתחרות כשהיא מסרבת למכור שירותים למתחרות, בניגוד למה שמוגדר באופן ברור ברישיון שלה.

שני צדדים למטבע

על מה נשענת בזק כשהיא מסרבת למכור לסלקום שירותי תמסורת? ראשית, החברה מצוידת בחוות-דעת משפטיות, המתירות לה להימנע ממכירת תשתיות למתחרים כשמדובר בלקוחות עסקיים. בזק מוכרת לסלקום חיבורים לאתרים סלולריים, אך בתחום הטלפוניה יש לבזק בעיה. מכירת תשתיות למתחרים בתחום זה תכרות את הענף שעליו היא יושבת. מדובר בשוק עסקי רווחי, מקור ההכנסות הגדול של בזק, שבו מגבלות משרד התקשורת פוגעות בה את הפגיעה הקשה ביותר.

שנית, בזק סבורה כי בדיקת הסוגיה צריכה להתבצע על-ידי רשות ההגבלים העסקיים, ולא להישאר במגרש של משרד התקשורת. לא לחינם הרשות נמנעה עד כה מלהתערב בסוגיה. כנראה, גם ברשות מבינים כי יש יסוד לטענות בזק שאין היגיון לתת לסלקום - גוף עסקי בעל יכולות ותשתיות שפרוסות בכל הארץ - לדרוש להשתמש בתשתיות שהיא מקימה כדי לקחת לה לקוחות.

בזק טוענת כי דיני ההגבלים העסקיים קובעים כי אם היה מדובר במשאב חיוני היא היתה חייבת למכור, אך העניין כאן הוא שסלקום לא רוצה להשקיע כסף במקומות שבהם ההשקעה לא כדאית לה, ומעדיפה שבזק תעשה את ההשקעות האלה במקומה.

למעשה, בזק טוענת כי סלקום יכולה לייצר את המשאב, אך מעדיפה לנצל את הרגולציה להשגת יתרונות מסחריים. חוק ההגבלים קובע כי אם קיימת אלטרנטיבה לייצור השירות, בזק לא חייבת למכור אותו למתחרה. לסלקום, כנראה, יש יכולת לייצר אלטרנטיבה, אך היא מעדיפה לא לייצרה בגלל עלותה הגבוהה.

אפשר לראות כי למטבע יש שני צדדים במקרה הזה. אבל למשרד התקשורת נוח יותר לקבוע כי בזק צריכה לספק לסלקום את מבוקשה. המשרד טוען גם כי בזק משחקת משחקים כשאינה מוכנה לקבוע את מחיר התשתיות לפי לוח התעריפים שלה, אלא מייקרת אותן כראות עיניה כשמדובר בקו שמיועד ללקוח עסקי של סלקום. התוצאה של התנהלות זו היא צמצום התחרות מצידה של בזק, ואת זה המשרד לא יכול לקבל.