הוא התחיל כברוקר. היום הוא עומד בראש אחת מחברות הנדל"ן הגדולות בישראל

אישי: נשוי + 3, גר ביפו
מקצועי: מנכ"ל אזורים

ילדות ומשפחה: נולדתי כבן בכור להורים צעירים, אבי היה שחקן כדורסל במכבי תל אביב (אמנון אבידן - ד"א), לאמי היו חנויות בגדים ונעליים. הם התגרשו כשהייתי כבן 20. יש לי שתי אחיות מהם ועוד שלוש אחיות מנישואים מאוחרים של אבי. למדתי במגמה הריאלית בגימנסיה הרצליה והייתי מה שנקרא "ילד טוב להוריו וחבריו".

● פורטפוליו | בגיל 36 בלבד הוא מנכ"ל של חברה שמייצרת רכיבים למטוסי קרב וטנקים 
● פורטפוליו | היא קפצה כיתה פעמיים, והיום מנהלת את מנוע חיפוש הטיסות הגדול בישראל
● פורטפוליו | עד גיל 60 הוא חייב לעזוב את החברה שהוא מנהל, נשארו לו שלוש שנים

מהבקו"ם לקמפוס: רציתי להגיע ל־669, אבל באתי לא מוכן נפשית ונשברתי ממש בהתחלה. אני לא סולח לעצמי על זה עד היום. בסופו של דבר התגייסתי למודיעין שדה ויצאתי לקורס קצינים, סיימתי אחרי שנת קבע ונסעתי ישר מהבקו"ם, לתחילת הלימודים באוניברסיטה. למדתי לתואר ראשון בכלכלה וניהול, והמשכתי לתואר שני במנהל עסקים במקביל ללימודי שמאות מקרקעין.

ההתאהבות בנדל"ן: עם התואר השני התחלתי לעבוד כברוקר בחברת ניהול תיקי ההשקעות זינגר-ברנע. התאהבתי בתחום הנדל"ן, שיניתי כיוון ועברתי לנהל חברה משפחתית בשם מגדל הנביאים. עבדתי שם כחמש שנים ועזבתי לטובת ניהול תחום הנדל"ן בחברת הביטוח מגדל, שם הייתי מעורב בין השאר בהקמת מגדל המוזיאון בתל אביב.

מנהל: לאחר מכן מוניתי לסמנכ"ל שיווק ומכירות במבני תעשייה של אליעזר פישמן. נשארתי שם כארבע שנים, עד שעברתי לנהל את סקורפיו של בני שטיינמץ. קסם לי להיכנס ליזמות נדל"ן במזרח אירופה. לאחר ארבע שנים שכללו את משבר הסאב-פריים ב-2008 וכניסה של החברה לקשיים, עברתי לנהל את חברת עופר השקעות במשך כשבע וחצי שנים, זו הייתה קפיצת מדרגה משמעותית. במאי 2019 מוניתי למנכ"ל אזורים, כי רציתי לנהל חברה ציבורית.

אזורים: החברה, שבשליטת הרשי פרידמן, קיימת כ-60 שנה, ומנהלת 21 פרויקטים הכוללים 3,885 יחידות דיור. פרויקטים שנמצאים בביצוע צפויים להניב לה הכנסות של כ-6.52 מיליארד שקל ורווח גולמי של כ-1.5 מיליארד שקל. לחברה גם כ-80 פרויקלכלול טי התחדשות עירונית, שצפויים כ-30 אלף יחידות דיור.

השפעות המלחמה: לצערי אני מזהה התמרכזות בביקושי הנדל"ן. חלק מהמפונים מהצפון לא מחכים, ומי שיכול רוכש דירות בחיפה, נתניה וערים נוספות. ייקח כמה שנים טובות לשקם את ההרס העצום, ולחברות גדולות כמו אזורים צריך להיות תפקיד משמעותי בשיקום, בשיתוף פעולה עם הנהגת המדינה.

לגבי הביקושים מחו"ל יש עלייה מצד יהודים בצפון אמריקה, ולדעתי אנחנו רק בפרומו. אחרי שהמלחמה תסתיים נחווה גל הרבה יותר משמעותי של רכישות. הם מוטרדים מאוד מגילויי האנטישמיות.

הממשלה: יש שיח מול בעלי התפקידים הרלוונטיים מתחילת המלחמה, אבל אני לא מרגיש שענף הנדל"ן מקבל את תשומת הלב שהוא צריך בעת הזאת. אני גם לא בטוח שלמעלה מבינים עד הסוף את גודל המשבר המתהווה.

פועלים: ב-7 באוקטובר נגרעו מהענף כ-100 אלף מתוך כ-300 אלף פועלים. בענפים כמו חשמל מסורתית עסקו רק פלסטינים. אם עובד סיני הרוויח בין 600 ל-800 שקל ליום, למחרת השכר עלה ל-1,400-1,500 שקל ונשאר כך עד היום. זה נוגע אליי. ברור לי שלא יחזרו עובדים מעזה, אבל האם יחזרו מיהודה ושומרון? בתוכנית העבודה שלי אני לא לוקח אותם בחשבון, ולדעתי גם קבלני הביצוע לא, אבל הסיטואציה שבה מתנתקים מהם לחלוטין מרחיקת לכת ולא מובנת מאליה.

המחירים: הם עולים וימשיכו לעלות, כי העלויות של הענף עולות. יש כיום קבלנים קטנים שקיבלו היתרי בנייה, אבל לא מושכים אותם - וזו דרמה, מכיוון שלהגיע להיתר במדינת ישראל זה וייה דלרוזה על סטרואידים. אם נוסיף לכך קצב צמיחה של 2% באוכלוסייה בשנה, ביקושים מיהודי חו"ל והאטה בקצב הביצוע, נקבל מצב כרוני, שמקשה מאוד גם במציאת דירות להשכרה.

אינפלציית משרדים: אין ספק שיש משבר של עודפי היצע בתחום המשרדים, שתחילתו כבר בראשית 2023 עם המהפכה המשפטית. עם זאת, צריך להבין: בנדל"ן עוברות שנים בין קבלת ההחלטה לרגע שבו מתחילים לראות את תוצאותיה. משרדים מאז ומתמיד היה ענף תנודתי. וכן, כרגע יש בעיה.

אשתי: היא הדבר הכי טוב שקרה לי. אנחנו באים מעולמות שונים לגמרי, אבל אחרי 22 שנות נישואים לימור (גולדשטיין, השחקנית - ד"א) הרבה יותר נדל"ניסטית ואני הרבה יותר איש תרבות.