ההצעה החפיפניקית של יחימוביץ'

במקום לקדם חוק ריק מתוכן, על חברת הכנסת לדאוג להעלאת שכר המינימום

הרעיון של ח"כ שלי יחימוביץ' להגביל את שכר הבכירים לסכום מרבי בגובה פי 50 משכרו של העובד בעל השכר הנמוך ביותר, לא נולד השבוע, לפני חודש או לפני שנה. יחימוביץ' זרקה את הצעת החוק הזאת לאוויר כבר לפני כשנתיים וחצי. שכר הבכירים היה כבר אז פרוע, מנותק מכל היגיון או מציאות, אבל ההצעה של יחימוביץ' ספגה אז בוז ולעג ונעלמה כלא היתה, עד שחזרה במלוא הדרה השבוע.

מהפך, רבותי

אחד המוטיבים המרכזיים שנחשפו בפסטיבל סביב הצעתה של יחימוביץ' השבוע היה הדו-פרצופיות - לא של שלי, אלא של מפרגניה ותומכיה הנלהבים. עדה שלמה של נשואי פנים, בדיוק אותה עדה שירקה בפעם הקודמת אש וגופרית על הצעתה, פתאום מחבקת אותה בלהט. פתאום הפכה ההצעה של שלי לקוסם מארץ עוץ של המשק הישראלי.

ברוח הפומפוזיות והפופוליזם, לפי הכותרות המרגשות שניתנו להצעה, תתרום הגבלת שכר הבכירים לדמוקרטיה הישראלית, תגביר את התחרות ואת הצמיחה ותחסל את הפערים החברתיים. אם נמשיך באותה רוח משולהבת וריקה מתוכן, ההצעה של שלי עוד עשויה לחסל את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, לסייע לאיחוד האירופי לצמצם את נזקי המשבר ביוון ואפילו, סוף-סוף, להחזיר בשלום את העיתונאי אורי בלאו מ"הארץ" ממקום מחבואו בלונדון.

איך אנחנו מסבירים את הפליק-פלאק ושינוי הדעה הזה - מבוז, לעג וקלס לחיבוק, ליטוף ותמיכה גורפת, מהתלהמות קפיטליסטית להתלהמות סוציאליסטית? האם מדובר בשינוי דעה לגיטימי, ברגישות חברתית שתקפה פתאום את התומכים, בבעיית זיכרון או בהיעדר חוט שדרה?

שכרו של עורך מתחסד

להערכתנו, מדובר באף לא אחד מאלה. כל אותן מילים יפות המופרחות על שכר הבכירים והפערים החברתיים, כל עקרונות המופת, כל יפי הנפש וכל דברי ההגות והפואטיקה הנשמעים מתוך כורסתם הנוחה של העיתונאים - כולם-כולם מקורם בדו-פרצופיות.

שלי מכירה בוודאי את ההתחסדות, הצביעות ורדיפת הרייטינג בפוליטיקה, והיא מכירה אף טוב יותר, כעיתונאית לשעבר, את ההתחסדות, הצביעות ורדיפת הרייטינג בתקשורת. היא יודעת היטב שחלק מהקולגות שלה לשעבר, אלו שהיא הפעילה השבוע כדי לתמוך בהצעתה, מרוויחים פי 20, 30, 40 ואף 50 מהשכר הכי נמוך בארגון שלהם, ובמשך השנים זה לא עניין ועדיין לא מעניין את קצה הציפורן שלהם.

העורכים הבכירים בעיתונות, המגישים הבכירים בטלוויזיה, ברדיו ובכל אמצעי תקשורת אחר הם בדיוק כמו כל המנכ"לים תאבי הבצע שהם כותבים עליהם - חלקם אף מרוויחים יותר מהם, ורובם מפתחים אותו סוג של נרקיסיזם, כוחניות, מגלומניות וסבורים שהם פרי יצירתו של אלוהים. זה לא מפריע להם ללהג השבוע בלהט נגד החזירות של המנהלים. הם רואים לאן הרוח נושבת, ואז הם נושבים יחד איתה.

משרתת בקודש

שלי יחימוביץ', ואנחנו אומרים זאת בפעם המי-יודע-כמה, עושה עבודת קודש בכנסת למען העובדים, הרבה יותר מכל חבר כנסת שאנו זוכרים. אנו רוחשים הערכה עצומה לעובדה שיש סוף-סוף מי שנלחם למען העובדים, מי שמתעקש שהזכויות שלהם ושל החלשים יתקבלו וייאכפו כחלק אינטגרלי מכלכלה בריאה, מתוך הכרה שהפצע החברתי ההולך ומתרחב בישראל הוא תוצאה של מודל עבדות מודרנית.

אלא שיחימוביץ', כך נראה לנו, קצת הסתנוורה מהכותרות, מהרייטינג הגבוה, מההד הציבורי שהיא יוצרת ומתפקדת בזמן האחרון כקונגלומרט של יחסי ציבור. היא מזהה עניין כלכלי עתיר אמוציות ומיד תוקפת, מארגנת קמפיינים מתוזמרים היטב באמצעות חבריה בעיתונות, מנפיקה "הודעות לעיתונות" בשרשרת, וגרוע מכול, מתקשה לקבל ביקורת.

הצעתה להגבלת שכר הבכירים, למשל, ריקה מתוכן, כפי שחשף "גלובס" השבוע. ההצעה אינה מתייחסת כלל לאופציות, רכיב משמעותי מאוד בחבילה של מתפרעי השכר, והרף העליון בהצעתה, עלות שנתית של קרוב ל-3 מיליון שקל למנהל, "תתפוס" ברשת רק כ-150 מנהלים מתפרעים. מדובר, אם כן, במהומה על לא מאומה. יחימוביץ' טוענת שדי בדיון הציבורי שעוררה. או.קיי, זה נחמד. הוצאת קיטור ואגרסיות על השכר המופרז היא הכרחית. למצוא פתרונות זה קצת יותר קשה.

הגנה הדדית ואימפוטנטיות

יחימוביץ' יכולה להתחיל בפתרון קטנטן שאולי יתרום הרבה יותר מחוק ריק מתוכן. היא צריכה לשאול את עצמה מדוע הציבור, באמצעות נציגיו (הגופים המוסדיים), אינו מטרפד את חבילות השכר של המנהלים.

התשובה לכך, לכאורה, ברורה: יד רוחצת יד ואימפוטנטיות. אם לא נאשר משכורות גבוהות, גם אנחנו לא נשתתף בחגיגה. זו תשובה נכונה, אבל מטעה. מבחינה משפטית, וזה די מפתיע, ידיו של הציבור די כבולות. כיום, שכרו של המנכ"ל, בשונה משכרו של יו"ר או של כל דירקטור אחר, אינו מובא לאישור האסיפה הכללית, אלא רק לדירקטוריון. כלומר, אם למוזי ורטהיים ולעידן עופר מתחשק להרעיף על אלי יונס 10, 20 או 30 מיליון שקל בשנה, הם יכולים לעשות זאת בקלות, כבעלי שליטה, והציבור זכאי לצרוח עד השמים ותו לא.

יחימוביץ' תעשה הרבה יותר למען הגבלת שכר הבכירים אם תדרוש לשנות את חוק החברות, כך שכל הטבת שכר לחמשת הבכירים בחברה ציבורית תובא לאישור האסיפה הכללית ויידרש רוב של 50% מבין בעלי מניות המיעוט (הציבור, בלי בעלי השליטה) לאשר את שכר הבכיר. האם תופעת ה"יד רוחצת יד" תיעלם אז? ודאי שלא.

החוק החדש יהיה אפקטיבי רק אם הגופים המוסדיים יתחילו לנקוט עמדה אקטיבית ואגרסיבית באסיפות הכלליות. ופה יחימוביץ' נכנסת לתמונה: אנחנו מוכנים לכרות איתה ברית ולעשות איתה יחדיו בושות, באמצעות הכלים התקשורתיים העומדים לרשותנו, לכל גוף מוסדי שיגלה רפיסות. זה יעבוד, מי כמו יחימוביץ' יודעת את זה. אז מה את אומרת, שלי?

ודבר נוסף: יחימוביץ' תעשה הרבה יותר למען העובדים אם תקדיש הרבה פחות אנרגיה להפחתת שכרם של החזקים, והרבה יותר אנרגיה להעלאת השכר של החלשים. העלאת שכר המינימום נדרשת כעת, הרבה-הרבה יותר מעוד חוק שאפשר לעקוף אותו.

הבנק המתחסד

אפילו הריכוזיות במשק הישראלי גויסה למען המטרה הנעלה להגבלת השכר. לפתע, בנק ישראל מותח ביקורת על הריכוזיות והעדר ההפרדה בין התאגידים הריאליים לפיננסיים בישראל וטוען כי הם חלק מהרעות החולות המובילות, בין היתר, לשכר הפרוע. או.קיי, אנחנו בעד, תמיד היינו נגד הערבוב של עסקים ריאליים ופיננסיים. ערבוב כזה הוא לא בריא ומזיק, והמקרה של משפחת דנקנר בבנק הפועלים תומך בכך.

רגע, רגע, אבל מי יצר את כל התסבוכת במשק הישראלי? הבה נראה:

האישור לרכישת השליטה בבנק הפועלים על ידי משפחת אריסון ומשפחת דנקנר (נדל"ן, כבלים וסלולר) ניתן על ידי... בנק ישראל.

האישור לרכישת בנק המזרחי טפחות על-ידי מוזי ורטהיים (קוקה-קולה) ומשפחת עופר (החברה לישראל) ניתן על ידי... בנק ישראל.

האישור לרכישת הבנק הבינלאומי על ידי צדיק בינו (פז ובז"ן אשדוד) ניתן על ידי... בנק ישראל. האישור לרכישת השליטה בבנק דיסקונט על ידי משפחת ברונפמן (איקאה) ניתן על ידי... בנק ישראל.

ומי לא מנע מנוחי דנקנר ולב לבייב להתמודד על רכישת 20% ממניות בנק לאומי? ניחשתם, בנק ישראל.

ומי תמך בלהט בוועדת בכר שאפשרה לכלל ביטוח של נוחי דנקנר ולקבוצת הפניקס-אקסלנס של יצחק תשובה להתרחב מאוד ובכך לייצר פלונטר של ניגוד עניינים? התשובה טריוויאלית - בנק ישראל של סטנלי פישר.

לפני שבנק ישראל ופישר מקטרים בדו"ח השנתי שלהם על המצב, כדאי אולי שיגלו לציבור מי הוביל למצב הזה. בנק ישראל היה זה שדפק את העסק, דפק את הציבור, דפק את התחרות וסיבך את העניינים. ולא יעזרו עוד אלף דו"חות עם אלפי מילים נאורות כדי להסתיר את זה.

eli@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988