לא הכל שחור בנבחרת ישראל

1. יש דווקא הרבה צדדים חיוביים לטיול של הנבחרת לדרום אמריקה. חיובי מאוד שהשחקנים ערכו היכרות ראשונה ומעמיקה עם המאמן החדש שלהם, לואיס פרננדז. חשוב מאוד לתת למאמן, בטח זר, כמה שיותר זמן איכות עם השחקנים החדשים שלו. כדי שילמדו את הדרישות הטקטיות שלו, המנטליות, ויתחילו להתרגל למגבלות השפה שהוא מביא איתו.

צד חיובי נוסף הוא העובדה שהנבחרת ערכה שני משחקי הכנה מול שתי נבחרות מצוינות כמו אורוגוואי וצ'ילה, שישתתפו במונדיאל. האחרונה עלתה מהמקום השני המכובד בבית המוקדם של דרום אמריקה, כשסיימה לפני ארגנטינה הגדולה. עדיף להיכשל מול נבחרות חזקות, מאשר לעשות מסע לאוקיאניה, לנצח את פיג'י ואת איי ונואטו ולחשוב שאנחנו מוכנים לקמפיין מוקדמות יורו 2012 שעוד רגע מתחיל.

‏ויש עוד עניין משמח במסע שהסתיים הבוקר (ב'): נרשמה התייצבות מצד כל השחקנים, כולל כל הליגיונרים, למרות העונה הארוכה והמתישה שעברה על רובם. הנבחרת עדיין מעוררת מחויבות מרשימה. כן, היו כמה שקיבלו פס בגלל פציעות (בן חיים, כיאל, תמיר כהן, דדי בן דיין), וזה כמובן בסדר. היה אחד נוסף שקיבל שחרור למרות שהיה כשיר - יוסי בניון. גם זה בסדר. בהיררכיה של הנבחרת, בניון מעל כולם. כל נבחרת צריכה שיהיה לה שחקן אחד כזה.

למרות כל הצדדים החיוביים, דבר אחד ממש לא הסתדר בצמד המשחקים מול אורוגוואי וצ'ילה: הכדורגל של הנבחרת היה פשוט זוועה נוראית.‏

‏2. אפשר להפסיד לנבחרות חזקות במגרשי חוץ עם תנאים קשים (הבוקר שרר ערפל כבד במגרש בקונספסיון). אבל קשה לקבל ספיגה של 7 שערים בשני משחקים.

מי שהצטיין בשני המשחקים הוא דווקא דודו אוואט. בלעדיו, במקום 7 שערים, היינו חוטפים 12-13 חתיכות. למזלנו יש שוער בשער. עכשיו רק צריך למצוא עוד 10 שחקנים טובים, והדרך לפולין/אוקראינה 2012 סלולה.

‏‏3. פרננדז ניסה שתי שיטות משחק שונות בצמד המשחקים. מול אורוגוואי הוא עלה עם שני בלמים. הבוקר מול צ'ילה הוא העדיף לפתוח בהרכב הגנתי יותר, עם שלושה בלמים. אחת הסיבות שבגללה הביאו את פרננדז לכאן היתה הזיכרונות הטובים מהכדורגל האטרקטיבי שהביא לבית"ר. אחרי עשור עם כדורגל דוגמטי, נסוג ומשעמם מתוצרת נילסן, גרנט וקשטן, רצינו שינוי. אז לואיס, בקשה קטנה: עזוב אותך משלושה בלמים. הסיכוי שנעפיל לטורניר גדול לא בשמיים גם ככה, אז בוא לפחות ננסה ליהנות מהדרך.

‏בסופו של דבר יש גם היגיון מקצועי מאחורי הבקשה הזאת: משחק התקפי עשוי להביא לפרננדז תוצאות יותר טובות. כי נבחרת ישראל הנוכחית היא נבחרת עם מאסת כישרון כבדה הרבה יותר בחלק ההתקפי שלה מאשר בחלק ההגנתי. החלוצים שנסעו לדרום אמריקה הם בן סהר, קולאוטי, ברדה, ארבייטמן, שכטר, עומר גולן. העומס ההתקפי הביא לכך ששם גדול כמו ברק יצחקי נשאר בבית, ושמות עם פוטנציאל כמו אלירן עטר וטוטו תמוז בכלל לא עלו על שולחן הדיונים.

כדי להביא תוצאות, עדיף תמיד להשתמש ביתרונות, ובמקביל לנסות לחפות כמה שיותר על החסרונות. היתרון של ישראל נמצא בשפיץ.

‏‏‏4. הדבר הכי חשוב הוא לא לקחת קשה מדי את שני ההפסדים בדרום אמריקה. "מה שחשוב אלו המשחקים בספטמבר", אמר פרננדז אחרי המשחק, והוא כמובן צודק. מה שכן, כדאי מאוד גם לא להגיע למשחק הפתיחה עם מלטה בספטמבר כשהביטחון ברצפה. כדאי לפרננדז לגרום לנבחרת שלו להיראות קצת יותר טוב במשחק האימון הבא (והאחרון לפני תחילת הקמפיין) מול חוף השנהב. עוד שלוש-ארבע חתיכות מדרוגבה, ופתאום גם מלטה תיראה קצת מפחידה.