פטריוטיות לא טובה לתיק ההשקעות

נוח לנו יותר עם דברים שאנחנו מכירים - אנשים שאנחנו מכירים, מקומות שאנחנו מכירים, שמות שאנחנו מכירים. הרבה מחקרים בחנו תופעה זו החל בהיבט הניורולוגי שלה וכלה בהשפעה על תהליך קבלת ההחלטות. במישור העצבי הביולוגי נמצא שככל שמשהו מוכר לנו טוב יותר המסלול העצבי מוגדר יותר ומגיב מהר יותר.

התגובה העצבית שלנו לכל דבר שקשור בנו היא מהירה ומדויקת משמות ואירועים שרחוקים מאיתנו. אנחנו מרגישים הרבה יותר נוח ברחוב שלנו, בישוב שלנו מאשר ברחוב זר בעיר זרה, כנראה בשל עובדה זו.

ג'ינג'ים מעדיפים להשקיע באורנג'

אם תחשבו על זה תגלו שבנוסף לעובדה שיותר נוח לנו עם דברים מוכרים, גם במישורים רבים כל מה שקשור בנו נתפס כטוב יותר. 90% מהאנשים מעריכים שהם נוהגים טוב מהממוצע, רוב האנשים מעריכים שהם קצת יותר יפים מהממוצע, חכמים מהממוצע, 100% מהאנשים מעריכים שהילד שלהם יותר מוצלח מהממוצע בכיתה וכן הלאה. שתי התופעות מוכרות לנו אינטואיטיבית ועוזרות לנו במישור היום יומי בהיבטים רבים של החיים מלבד, אולי במישור של קבלת החלטות פיננסיות.

במישור קבלת החלטות השקעה הדוגמא המדהימה ביותר שאני שמעתי בהרצאה היא שנמצא מתאם ברור בין שעור האחזקה של מניית Jet Blue שגוני הסמל שלה כחולים - ומניית UPS וצבע העיניים של מנהל התיקים. למרבה הפלא, בעלי עיניים כחולות נטו להחזיק במניית Jet Blue ובעלי עיניים חומות נטו להחזיק במניית UPS שצבעי המותג שלה בגוון חום.

בעוכרי התיק

לפני כמה שנים ערכו UBS ומגדל מחקר סטטיסטי מקיף שבדק לאורך תקופה את מדד תל אביב 25 ומדד MSCI העולמי והמסקנות שלהם היו שהורדת ההקצאה לשוק המניות מקומי מעלה את יעילות תיק המניות. התוצאות הצביעו על כך שבתיק שהפיזור בו גבוה יותר, התשואה הכוללת גבוהה יותר ביחס לסיכון (מדד שארפ גבוה יותר).

המחקר גילה שבין השנים 1995 ו-1999 התיק היעיל ביותר היה כשהקצו 80% לשוק הגלובלי ו-20% לשוק המקומי. תיק זה בתקופה זו יותר מהכפיל את עצמו (השיג תשואה בשיעור 208.3% בתוך סיכון צפוי בסך 8.6%).

על פני תקופה ארוכה יותר בין השנים 1995 ו-2003, תקופה סוערת הן בחזית המקומית והן בחזית הגלובלית, התיק היעיל ביותר היה זה שהקצה 60% לשוק הגלובלי ו-40% לשוק המקומי. תיק זה בתקופה זו היה בעל תשואה צפויה 160.8% וסיכון צפוי 21.3%.

תל אביב עולה

אם אנחנו מתבוננים בהזדמנויות ההשקעה היום, האינטואיציה אומרת לנו להשקיע בבית: הכלכלה המקומית נראית יציבה וצומחת בוודאי ביחס לאלטרנטיבות כמו יוון וספרד.

הנה, אפילו כבר גם OECD ואיתו MSCI סבורים כך, ומצטרפים בכך לחברות הדירוג הגלובליות. כבר תקופה ארוכה שהבורסה בתל-אביב משיגה תשואה עדיפה על הרבה שווקים אחרים, אז למה להסתבך והשקיע אנרגיה בלימוד המים הלא מוכרים של השווקים הגלובליים?

אם בוחנים ספציפית את חברות המעו"ף, הן רשמו ברבעון הראשון השנה רווחים מצטברים בסך כ-10.3 מיליארד שקלים, צמיחה בשיעור 34% בהשוואה ל-7.7 מיליארד ש"ח, שהרוויחו אותן חברות ברבעון מקביל שנה שעברה.

גם בהשוואה לחברות המעו"ף שהיו ברבעון המקביל (הרי היו שינויים בהרכב המדד) שיעור הצמיחה היה מרשים ועמד על כ-20.5%. כ-21 חברות מחברות המעוף רשמו שיפור ברווחים ברבעון, ומכאן שרק לארבע חברות נרשמה ירידה.

לא רק שאנחנו נראים טוב אלא שגם האלטרנטיבות לא נראות מדהימות. הצרות באירופה, החששות הגואים מהנעשה בסין וההיסטוריה של הדולר מחזקים את התחושה שלא רק בהיבט של תשואה אלא גם בהיבט של סיכון עדיף להשקיע בבית.

אי אפשר להתווכח עם העובדה שאנחנו יותר יפים, יותר חכמים, נוהגים יותר טוב וגם הילד שלנו הכי מוצלח בכיתה.

הסיכונים של טבע, כיל ובזק

כעובדת של ברוקר ישראלי אין לי ספק שהטיית הבית (Home Bias) שלנו מוצדקת לחלוטין וכי טוב יעשו כל המשקיעים הזרים שיסיטו את השקעותיהם לשוק שלנו. עם זאת, אני מודה שיש כאן כמה סיכונים בסיסיים שעשויים לכוון אותנו גם בנקודת הזמן הזו לבזר את השקעותינו בין עוד מספר שווקים כאמצעי להפחתת הסיכון בתיק ההשקעות.

דווקא אם צוללים לרמת המניה הבודדת קל יותר אולי למקד היכן נמצאים הסיכונים - בין אם מסתכלים על טבע, על בזק, על כיל - מניות הדגל של השוק המקומי ברור לנו שבכל אחת ממניות אלו יש סיכונים לא מבוטלים שאולי ניתן למתן על-ידי פיזור בין ענפים, בין סקטורים בין מכשירים פיננסים לאו דווקא בבורסה הישראלית.

די מדהים כמה קשה לגבור על האינטואיציה ולפעול על-פי ההגיון ולכן רוב האנשים ברוב המדינות לא פועלים כך. בסקר של מגדל ו UBS מצאו שאנחנו לא לבד. במרבית המדינות ההקצאה של מניות לחו"ל הייתה בהיקף נמוך מ-25% מלבד ההולנדים שם שעור ההקצאה של מניות לחו"ל בתקופת הסקר היה 55%.