הלחי השניה של מדינת ישראל

בעקבות המאמר שכתבתי לאחרונה, ובו קראתי להחזרת שגרירנו מטורקיה, קיבלתי טלפון משר בכיר מאוד. הוא אמר בחצי חיוך כי מתברר שגם אני יכול לטעות (פוליטיקאים נורא אוהבים לתפוס עיתונאים בטעות, ולמרבה הצער זה לא כל כך קשה). הראיה, נימק השר, היא שאיני מבין את העניין עם טורקיה.

מה שאתה מציע, אמר, זה בדיוק מה שארדואן רוצה; למה רוצה? כי יש לו בחירות בעוד שנה והוא מאמין שעימות עם ישראל יחזק אותו. לכן, אמר הבכיר, זה הזמן להיות סבלנים, לתת לגל העכור לעבור ולהמתין בסבלנות לבחירות בטורקיה, בתקווה שהשלטון יתחלף.

בהמתנה למות הפריץ

נו טוב, ההסברים והנימוקים הללו בוודאי נשמעים מוכרים גם לכם. ברור לגמרי שלא הייתי הפרשן היחיד שהשר טילפן אליו, וכנראה גם שרים אחרים עם אותה דעה. ברור לא פחות שהפרשנים, ורבים אחרים, קונים את ראיית הדברים הזאת. לי היא לא נראית. יותר מדי פעמים שמעתי את הנימוקים הללו, ודומים להם; הם שימשו מחסה למנהיגים שחששו מנקיטת צעדים דרמטיים, לא שגרתיים, ובעיקר לא צפויים. הרבה יותר קל להמתין למות הפריץ או כלבו מאשר לעשות דבר מה. לי הנימוקים הללו נראים ונשמעים כמו קונספציה. ומאז מלחמת יום הכיפורים המילה הזאת מרתיעה אותי, מפחידה אפילו.

אני כמובן מבין שיש לנו אינטרסים חשובים בקשר עם טורקיה, אבל לא שמעתי מאף אישיות בכירה, כולל השר שטילפן אליי, שהחזרת השגריר תגרום נזק משמעותי לאינטרסים הללו, או שניתוק הקשר לחלוטין יפגע בישראל פגיעה אנושה. אדרבה, אם אני צריך לסכם את השיחות שהיו לי בעניין זה, ניתוק יגרום ללא הרבה יותר מ"מכה קלה בכנף".

יתר על כן, הנימוק שהחזרת השגריר תביא לניתוק מוחלט הוא כמובן לא נכון. המושג "מוחלט" לא קיים בפוליטיקה, ובעצם גם לא בחיים בכלל. כמעט אין דבר שאינו הפיך. כפי שאומרים מתנגדי ההחזרה עצמם, בעוד כשנה יש בחירות, ואחרי זה יש עוד בחירות. כלומר גם הם בונים על כך שדברים משתנים, אנשים הולכים ואחרים באים במקומם, וזה גם גורלם של עמדות ומהלכים מדיניים.

יותר פרחח ממנהיג

אני מבקש לכפור גם בתיזה שלפיה ארדואן מעוניין בניתוק היחסים איתנו אבל הוא רוצה שאנחנו נעשה זאת. לי נראה שהוא לא רוצה בכך בשום מקרה. הרושם הוא שטוב לו ככה - הוא יכול לשחק בנו, להעליב אותנו, להראות קבל עולם איך הוא משפיל אותנו, ואנחנו סופגים בשקט.

זה הופך אותו למעין גיבור העולם האסלאמי, יש לכך השפעה הרבה יותר גדולה מכפי שתהיה לאקט חד-פעמי של ניתוק קשרים. מלבד זאת, הרי גם לטורקיה יש אינטרסים שבגללם היא מקיימת קשר עם ישראל, למשל התיירים הישראלים, שגם לאחר שמקזזים את המגבות הגנובות, משאירים שם הרבה מאוד כסף.

לעומת זאת, אם אנחנו נחזיר את השגריר, תהיה זו סטירת לחי לארדואן. אחרי הכול, יש לו אופוזיציה חזקה, והיא תאשים אותו בכך שלא הותיר בידינו ברירה, שהוא נגרר, הגזים, הקצין - בקיצור, נהג יותר כמו פרחח מאשר כמנהיג. וכך גם יראו זאת ארה"ב ומדינות אירופה שאינן מעוניינות בהסלמה הטורקית.

והכי חשוב, אנחנו נחזיר לעצמנו את שארית כבודנו שנרמס במו פיהם של ארדואן ונשיא טורקיה, שכינו אותנו שקרנים ופושעים ורוצחי ילדים ומה לא.

כבוד לאומי אינו רק עניין של דגלים והמנונים, זהו אלמנט חשוב מאוד ביחסים בין מדינות. כאשר מנהיג יודע שהוא יכול לבעוט במנהיגי המדינה האחרת מבלי שאלה בועטים חזרה, אותו מנהיג ימשיך לבעוט. נראה כי הדבר שהכי משלהב את ארדואן הוא לא מעשי ישראל, אלא חוסר המעש שלה נוכח העלבונות וההשפלות.

matigolan@globes.co.il