חגיגות "זיכוי" הנגבי מוקדמות

בעוד יומיים-שלושה, אחרי שהאבק ישקע מעל החגיגות של ח"כ צחי הנגבי בעקבות זיכויו מהאישומים הנוגעים למינויים פוליטיים ולשוחד בחירות, יתברר כי בניגוד לרוח התקשורתית, הנגבי לא בהכרח ניצח, והפרקליטות לא בהכרח הפסידה.

כמובן, גם האמירה ההפוכה רחוקה מהמציאות: איש בפרקליטות איננו יכול לחגוג היום, לאחר ש"תיק הדגל" של המאבק בשחיתות השלטונית התרסק על סלעי עקרון החוקיות וההגנה מן הצדק, שהביאו שופט אחד לזכות את הנגבי, ואחר לבטל את האישום, על אף הקביעה כי הנגבי עבר עבירה פלילית.

אלה הסיבות שבעטיין ניתן לקבוע כי החגיגות של הנגבי - ושל המערכת הפוליטית כולה - מוקדמות מעט:

1. פליליות. הנגבי אמנם זוכה מעבירת מירמה והפרת אמונים, שהיא התרגום המשפטי של המינויים הפוליטיים, אך שניים מבין 3 שופטי ההרכב קבעו כי הוא אשם בביצועה של העבירה הפלילית הזו. בקביעה הזו גלומה הצהרה כי המינויים הפוליטיים הם אכן עבירה פלילית, ולא רק עניין מינהלי או אסתטי של התנהלות ציבורית הראויה לכל היותר לנזיפה ממבקר המדינה.

זוהי פסיקה משמעותית מבחינת המדינה בכל הנוגע להתמודדות עתידית עם תיקים של שחיתות שלטונית העוסקים במינויים פוליטיים. יש בפסיקה הזו חיזוק לתפיסה שהמדינה קידמה לאורך כל תקופתו של היועץ הקודם, מני מזוז, שלפיה מן הראוי לעשות שימוש גם בכלי הפלילי במאבק בשחיתות בכלל, ובמינויים הפוליטיים בפרט.

במילים פשוטות - ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שגם נגדו הוחלט להגיש כתב אישום באשמת מינויים פוליטיים, אינו יכול לפתוח בקבוק שמפניה.

2. רטרואקטיביות. גם השופט שזיכה את הנגבי לכל אורך הגזרה, יואל צור, קבע כי מבחינה ראייתית הוכח כי הנגבי ביצע את המינויים הפוליטיים. אלא שלדעתו, נוכח המציאות הנורמטיבית בתקופת כהונתו של הנגבי במשרד לאיכות הסביבה, יש לקבוע כי במועד שבו בוצעו המינויים הם לא היוו עבירה פלילית.

המציאות הנורמטיבית כוללת בין היתר את העובדה שפסק דין שבס, שתחם את גבולותיה של עבירת הפרת האמונים, ניתן רק בנובמבר 2004, אחרי תחילת החקירה נגד הנגבי; את העובדה שהנחיית היועץ לשרים שלא להעביר פניות של חברי מרכז אליהם ניתנה גם היא רק ב-2004; ואת העובדה שעד להנגבי, שרים מעולם לא טופלו פלילית בתחום המינויים הפוליטיים.

מסקנתו של השופט צור היא לגיטימית, כמובן, ואולם זו מסקנה משפטית, לא ראייתית. כלומר, מבחינה ראייתית לא היתה מחלוקת בין שופטי ההרכב שהוכח כי הנגבי אחראי לעשרות המינויים הפוליטיים במשרד.

מסקנות משפטיות הן עניין שבו לשופטי הערעור קל יותר להתערב, מאשר ממצאים ראייתיים. הדבר מחזק את ההערכה כי הפרקליטות, אם תבחר לערער, ייקל עליה לשכנע את שופטי המחוזי - ואולי את שופטי העליון בגלגול שלישי - כי במעשיו של הנגבי דבקה פליליות, למרות אותה מציאות נורמטיבית שתיאור השופט צור.

3. הגנה מן הצדק. כמו בפעמים כה רבות ברזומה המשפטי של הנגבי, גם הפעם - בפרשת המינויים הפוליטיים - הוא נחלץ מהרשעה בעור שיניו. המרחק בינו ובין הרשעה היה כחוט השערה ממש. בין שני השופטים שקבעו כי הוא עבר עבירה פלילית של מירמה והפרת אמונים התגלעה מחלוקת בשאלה האם הנגבי זכאי ליהנות ממטריית ההגנה מן הצדק, המביאה לא לזיכוי אלא לביטול האישום בסעיף זה.

שני השופטים קבעו כי אין ביסוס לטענת ההגנה מן הצדק מטעמים של אכיפה סלקטיבית. לעומת זאת, שני השופטים קבעו כי יש ביסוס לטענה מטעמים של ציפיותיו של הנאשם והפרת העיקרון הבסיסי במשפט פלילי, של אזהרה מוקדמת לנאשם.

הטענה הזו מוכרת בפוליטיקה האמריקנית בביטוי "הממזרים שינו את הכללים". במילים אחרות - איש לא הודיע להנגבי בזמן אמת כי המינויים הפוליטיים הם עניין פלילי ולא רק אסתטי.

אלא שלדעת אחד מהשופטים, האינטרס הציבורי באכיפת החוק עולה על הפגיעה שנגרמה להנגבי בנסיבות הפרשה, ולכן יש להרשיעו. שופט אחר בהרכב, רומנוב, הכריע אחרת.

4. קלון. מבחינה עיתונאית, אין ספק כי האישום בדבר עדות שקר, בו הורשע הנגבי, היה שולי וצדדי לסיפור העיקרי, שהוא נושא המינויים הפוליטיים. בכל זאת, מדובר בעניין נפתל, העוסק בתלונה שהגישה התנועה לאיכות השלטון נגד הנגבי ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, מישאל חשין, בדצמבר 2002, על התצהיר שהנגבי חתם עליו ועל עדותו בעל-פה בפני יו"ר הוועדה, שבהם טען כי הוא איננו קשור ליצירת המודעה בעלון הליכוד, שבה הוכתר כ"שיאן המינויים".

שניים מבין 3 השופטים הרשיעו את הנגבי בעבירה זו, לאחר שהוכח מבחינה ראייתית כי המודעה נוסחה על גבי הלפטופ של מזכירתו, בעודה מנהלת שיחות ערות עם הנגבי ומחליפה עמו פקסים.

עבירה עדות השקר שבה הורשע הנגבי היא העבירה הפלילית החמורה ביותר שנכללה בכתב האישום מלכתחילה. גם אם היה מורשע בכל העבירות - היתה הפרקליטות דורשת להטיל על הנגבי מאסר בפועל בראש ובראשונה על בסיס עבירה זו.

המשמעות היא שבנפרד מהרוח הציבורית, מבחינה עניינית צריכה הפרקליטות לדרוש ענישה זו, על אף שמדובר בעבירה היחידה שבה הורשע. כך גם עולה, במרומז, מהודעתם של פרקליט המדינה, משה לדור, והיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שפורסמה בצהריים.

ברור גם כי בעבירה זו, המהווה פשע - עדות שקר בפני יו"ר ועדת הבחירות כמוה כעדות שקר בבית משפט - יש קלון. משמעות הקלון היא שהנגבי ייאלץ להיפרד מהזירה הפוליטית למשך שנים ארוכות - לא רק מהאפשרות שימונה לשר, אלא גם מחברותו בכנסת.

5. המציאות מורכבת. תיק הנגבי היה ה"בייבי" של היועץ הקודם, מני מזוז. קשה לומר שהרוח שהשרה המפקד הקודם על חיילי התביעה הכללית זהה לזאת שמשרה היועץ הנוכחי, יהודה וינשטיין.

ההחלטה אם לערער על פסק הדין, אם לדרוש קביעת קלון ומאסר בפועל בשלב הטיעונים לעונש, עשויה להתקבל גם על בסיס התפיסה הציבורית, הרואה בחלקה את פעולות התביעה כרדיפתו של הנגבי.