לילה לא ברור

בשתי מילים: "מס שפתיים". ובקצת יותר: ניכר שערוצי הטלוויזיה השונים (מלבד ערוץ 1 הממלכתי) אינם יודעים ממש כיצד "לאכול" את החג הזה, ט' באב. מעין "יום כיפור קטן" שצץ לו תמיד באמצע התוכניות במשקל נוצה של הקיץ.

לטעמי האפיקורסי, הרי שיום הזיכרון ההיסטורי הזה חשוב לי, כישראלי, הרבה יותר מיום כיפור - יום דתי שאין לי כל קשר אליו. אבל מספיק לדבר עליי, בואו ונדבר טלוויזיה:

בערוץ 1, היחיד שייחד את שידוריו הערב לענייני ט' באב, נוכל לצפות לפני החדשות בסרט "בעקבות אוצרות בית המקדש", ואחרי מהדורת "מבט" ב"בין חורבן לגאולה", דיון אקטואלי עם פרספקטיבה יהודית-היסטורית. מי שאוהב התפלפלויות שקושרות עבר והווה - מוזמן.

מי שלא, יתהה בוודאי מה קרה לערוצי הטלוויזיה האחרים. ערוץ 2, למשל, ייחד את הפריים-טיים שלו, שביום ב' שעבר הורכב מ"צחוק מהעבודה" ואחריו "אחד העם 101", לסרט על המאפיה הרוסית (ועליו בהמשך), וישאיר את הצופה הנבון לתהות מה מותר סיפורה של זו מקורותיה של מירי פסקל, פקחית החניה ממגדל הדירות הדמיוני.

כך גם נותרו עלומות הסיבות לשידור הסרט הבא, שעוסק במתן היתר לחולים לעשן גראס, תופעה נפוצה בעולם המערבי ובשנים האחרונות גם בישראל. לא שהסרט הזה לא מעניין (גם אם בשידור חוזר), אבל לא ברור מה עיצב את לוח השידורים הזה, מלבד הרצון שלא להיתפס "מריצים דחקות" בערב ט' באב.

ערוץ 10, אחרי "אורלי וגיא" (שתעסוק הערב בניסוי המעניין של "שטח סטרילי", שמטרתו להילחם בתאונות הדרכים), יפנה מקום לסרטים שיש להם - לכאורה לפחות - נגיעה לנושא: "האחיות ולדרמה", שמתאר את מסען של גיורות לארץ ישראל, ו"התערי" - סיפורה של מתנחלת מחומש שפונתה מביתה בעת ההתנתקות. למרות שמבחינתה האישית מדובר בסוג של "חורבן הבית", מה שהופך את השידור החוזר של הסרט לרלוונטי במיוחד ל-ט' באב, הרי שמבחינת הצופה האובייקטיבי מדובר בעוד ערב שידורים שבו ערוץ 10 מתחפש לערוץ דוקו.

את הבינוניות של ערוץ 10 הערב (ב') שוברת דווקא הרשות השנייה, שמימנה את הפקתו של הסרט "חופשת קיץ". הסרט נכשל אמנם בתחרות פרסי אופיר (היה מועמד בארבע קטגוריות), אך זכה בפסטיבל טרייבקה היוקרתי.

דוד וולך ביים את אסי דיין, בתפקיד אב משפחה חרדית שנוסע עם אשתו ובנו היחיד לים-המלח. מעין פרשנות מודרנית לסיפור התנ"כי של עקידת יצחק.

משום מה, הכישרון הגדול של אסי דיין נראה גדול עוד יותר כשהוא מגלם דמויות של דתיים ("לוויתן בחוף שרתון", "ההסדר" ועוד), ועל כך כבר נאמר "לאלוהים פתרונים".

ערוצי הסרטים, אגב, כמו גם ערוצי הדרמה והקומדיה הייעודיים, ממשיכים לשדר כרגיל: מס שפתיים, כידוע, הוא צרתם של ערוצי הברודקאסט, שמחויבים להתעטף בממלכתיות.

ציר הרשע

"גנבים בחוק", ב' 21:00, ערוץ 2

תוהו ובוהו שלטוני הוא, כידוע, הזדמנות פז למנצלי הזדמנויות: יש מי שהבין בזמן שניתן להשתלט בקלות על תעשיות שלמות בברית-המועצות לשעבר. אלה הפכו לאנשי עסקים לגיטימיים פחות או יותר וזכו לכינוי "אוליגרכים", אחרים השתלטו על תעשיות בעייתיות יותר והקימו תעשייה משגשגת של פשע מאורגן.

הסרט מציג כמה מראשי ארגוני הפשיעה ברוסיה שהפכו בתוך זמן קצר מבריונים לכל דבר לחלומו הרטוב של כל איש מאפיה: להיות איש עסקים לגיטימי.

הסרט הזה מעניין למדי ומעלה גם תהיות פילוסופיות שקשורות בהתעשרות שהיא תולדה של ניצול הזדמנויות. בין השאר הוא שואל היכן עובר הגבול בין מי שמוגדר על-ידינו כיזם מצליח לבין פורע חוק.

מבלי לפגוע חלילה ביזמים שהם אנשים הגונים וחרוצים, כולנו מכירים מקרים שבהם הגבול הוא מעט מטושטש.