עדיפות התכלית הכלכלית

לפי סעיף 47, ההוצאות יתואמו לפי מדד "יום ההוצאה או גמר השבחה", וכאשר מדובר בבניין חדש הנבנה על קרקע פנויה, לפי מדד היום שבו תמו שני שלישים מתקופת הבנייה.

בפסק דין ורה שכטר קבע בית המשפט העליון, כי יש לתאם את הוצאת ההשבחה לפי המדד החל ביום ההוצאה בפועל, ורק כאשר לא ידוע מועד ההוצאה או כאשר זה בלתי סביר לתאם כל הוצאה והוצאה, ייעשה שימוש בנוסחה של גמר השבחה או תום שני שלישים מתקופת ההשבחה (להלן: "הנוסחה").

השאלה שהתעוררה לאחרונה בפסק דין בנק קונטיננטל (ע"א 2343/05) הייתה, כיצד יש לנהוג כאשר יישום הנוסחה גורם לפער משמעותי בתוצאת המס לעומת מידוד ההוצאות לפי יום ההוצאה בפועל.

שאלה זו התעוררה בשני הקשרים: האחד, כאשר יישום הנוסחה גורם להגדלת תוצאת המס, והשני, כאשר יישום הנוסחה גורם להפחתה בתוצאת המס.

בעניין ורה שכטר (ע"א 5359/92) נמשכה הבנייה זמן רב, אך התשלום בגינה שולם בתשלום אחד בתחילת הבנייה. מנהל מיסוי מקרקעין ביקש למדד את ההוצאה החל מתום שני שלישים של תקופת הבנייה, ולא מיום בו הוצאה בפועל. יישום עמדת המנהל הייתה גורמת לשחיקת ערכה הריאלי של ההוצאה ומביאה למיסוי בלתי מוצדק של הרווח האינפלציוני. בית המשפט העליון אימץ גישה כלכלית וקבע שיש למדד את ההוצאה מיום בו הוצאה בפועל, לאור העובדה שמדובר בהוצאה אחת שתאריך הוצאתה ברור.

המקרה ההפוך: מידוד עודף והפחתה במס

בעניין קונטיננטל שניתן לאחרונה נדון מקרה הפוך: שם נמשכה הבנייה זמן רב ורוב רובן של הוצאות ההשבחה הוצאו בסוף תקופת הבנייה. לפיכך, יישום הנוסחה היה גורם למידוד עודף של ההוצאה ולהפחתה בתוצאת המס. גם במקרה זה העדיף בית המשפט העליון את הגישה הכלכלית וקבע, כי יש למדד את ההוצאות מיום הוצאתן בפועל.

בית המשפט ייחס חשיבות לעובדה שהיה תיעוד מסודר ומהימן של מועדי ההוצאות השונות בטופס הפחת ("טופס יא") שערכה הנישומה בעצמה. עוד ציין בית המשפט, כי אין לייחס משקל רב לכמות ההוצאות הנתבעות, שכן בעידן הטכנולוגי דהיום אין כל קושי למדד כל הוצאה והוצאה בעזרת המחשב, מבלי להיזקק לנוסחה הקבועה בחוק.