צעיר הורשע באונס בת-דודתו אף שהעידה כי הסכימה ליחסי המין

בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע צעיר בן 28 באינוס בת-דודתו בת ה-26, לאחר שניסתה לסיים מערכת יחסים רומנטית סמויה שהיתה ביניהם - וזאת חרף עדותה של הצעירה בבית המשפט לפיה הסכימה לקיום יחסי המין, הגם שלא רצתה בהם, וחרף חזרתה מטענתה כי מדובר באונס.

בנוסף, הורשע הצעיר בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, באיומים ובכליאת שווא.

מהכרעת הדין עולה כי שני הצעירים קיימו מאז שנת 2004 מערכת יחסים רומנטית אותה הסתירו מבני משפחתם, כיוון שבעדה האתיופית, עמה הם נמנים, קשר רומנטי בין בני-דודים אינו מקובל.

בחלק מהתקופה אף התגוררו יחד בדירות שכורות, עד שהצעירה ביקשה לסיים את הקשר ועברה למקום מרוחק מדירת בן-דודה. אלא שהצעיר לא קיבל זאת והמשיך להטרידה, עד שבשלהי שנת 2009 גילה כי למתלוננת יש חבר חדש, והחליט לחשוף הקשר לפני חלק מבני משפחתם.

"אני לא רציתי, אבל הסכמתי"

כתב האישום מתייחס לאירועי היום שלאחר החשיפה, אז נפגשו הנאשם והמתלוננת בדירה בה התגורר הנאשם ושהו בה כ-20 שעות, שבסופן ירה הנאשם בבטנו שלו מאקדח שהיה ברשותו במסגרת עבודתו כמאבטח.

לטענת המדינה, בשעות אלה כלא הנאשם את המתלוננת כליאת שווא, אנס אותה פעמיים, ביצע ניסיון למעשה סדום, תקף אותה ואיים עליה.

מעדויות הנאשם והמתלוננת עלה כי במהלך השהות המשותפת שלהם בדירה, הדלת היתה נעולה, המתלוננת ביקשה לצאת ולא יכלה, השניים התווכחו בקולניות, צעקו, קיללו אחד את השני, הנאשם הטיח במתלוננת מילים קשות, בין היתר כינה אותה "זונה" ו"בוגדת", והאווירה היתה טעונה לפני האקטים המיניים ולאחריהם.

בבוקר למחרת החל הנאשם לחבוט במתלוננת, להכותה באגרופים בפניה ובגופה, איים בפגיעה בעצמו והצמיד אקדח לגופו, לאחר מכן טען את האקדח וירה בעצמו.

על קיום יחסי המין אמרה המתלוננת בעדותה: "אני לא רציתי, אבל הסכמתי". עוד הוסיפה כי הנאשם הוריד את בגדיה תוך כדי ריב קולני ושוב חזרה ואמרה כי לא רצתה את האקט המיני אבל הסכימה לו, ולאחריו הנאשם חיבק אותה וכך נרדמו. בתשובה לשאלות הסבירה המתלוננת: "לא אמרתי אני מסכימה... אבל לא אמרתי גם שאני לא מסכימה".

גם אקט היחסים השני החל והסתיים בצורה דומה. ושוב נשאלה המתלוננת האם רצתה ביחסי המין וענתה "לא". "אבל הסכמת?", הקשה הסנגור, והמתלוננת ענתה: "כן".

אלא שבעדותה הראשונה במשטרה תיארה המתלוננת את האירועים בצורה מעט שונה. לדבריה, הנאשם משך אותה בכוח למיטה, הוריד את מכנסיה, משך בשיערה וקיים אתה יחסים. "בהתחלה התנגדתי, ואז הוא ניער אותי", אמרה לחוקרים. לדבריה, היא התנגדה למגע מיני, אך הנאשם התעלם מכך.

לאחר כחודש הגיעה המתלוננת לתחנת המשטרה וחזרה בה מתלונתה לגבי האונס. "הוא לא אנס אותי ... רציתי את זה וקיימתי איתו יחסים מרצוני", אמרה לחוקרים.

הרצון לקיים יחסי מין הוא עניין שבלב

בית המשפט העדיף את גירסתה הראשונה של המתלוננת במשטרה על פני גירסתה המאוחרת ועדותה בבית המשפט.

סגן נשיא בית המשפט, השופט יעקב צבן, שכתב את הכרעת הדין, בהסכמת השופטים מרים מזרחי ורפי כרמל, קבע כי "אישה הסופגת קללות ונאצות ונאלצת להישאר בדירה הנעולה, אינה יכולה להעמיד או לפתח הסכמה חופשית. האווירה במקום יצרה נסיבות שוללות חופש ויוצרות פחד".

עוד הוסיף השופט: "מדוע אישה שיש לה חבר חדש, הרוצה לנתק את הקשר עם הנאשם, סופגת ממנו קללות וצעקות וביטויים כמו 'זונה' ו'שרמוטה', תגיב בפתיחת כפתורי בגדיה והשלת בגדיה? האם לכך ייקרא 'הסכמה'? האם לכך ייקרא 'חופשית'? הנסיבות הללו מלמדות כי המתלוננת הגיעה לדירה מרצונה, נשארה שם שלא מרצונה ולא היתה חופשית ליתן הסכמה למגעים המיניים".

בהכרעת הדין צוין כי "הרצון הסובייקטיבי של האישה (להבדיל מהסכמתה) הוא עניין שבלב", והגם שבית המשפט אינו מתיימר "לייחס למי שבא במגע מיני עם אישה יכולות לבחון כליות ולב - יש, ובהתקיימן של נסיבות מסוימות, נשללת אובייקטיבית היכולת ליתן הסכמה חופשית. נסיבות אלה הן המעקרות את החופש להסכים, באופן המאיין כל משמעות להסכמה, ככל שניתנה כזו". (תפ"ח 09-660).