נציב נגד תלונות הציבור

עמיתי יובל יועז דיווח השבוע ב"גלובס" כי ערן שנדר, לשעבר פרקליט המדינה, מיועד להתמנות לנציב תלונות הציבור בפרקליטות המדינה. יועז ציין כי מינוי כזה הוא בלתי ראוי, ואני בא כאן לחזק טיעון זה בסיפור אישי שיכול ללמד עד כמה מינוי כזה הוא מוטעה, שלא לומר מקומם.

בשנת 2005 ניהלתי תביעה נגד רשות השידור והמנכ"ל (המודח באותה עת) יוסף בראל, שייצג אותם בכיר בפרקליטות מחוז ירושלים בשם עו"ד דני ויטמן. בכתב התביעה כתב הפרקליט, בין השאר, כי בהליך משפטי קודם בין הרשות לביני, "בית הדין (האזורי לעבודה) קבע מסמרות באשר לבעיות, וזאת בלשון המעטה, במהימנות התובע", הוא אני.

עורך דיני, יורם זמיר, הגיש בקשה למחיקת טענה זו מכתב ההגנה, ורשמת בית הדין דורית וינשטיין קבעה כך: "בכתב הגנתה התייחסה הנתבעת (הפרקליט ויטמן) לכך שבית הדין האזורי קבע קביעות קשות ביחס למהימנות התובע (גולן)... אך לא ציינה כי בהסכמת הצדדים (בערעור)... נמחקו מפסק הדין כל המסקנות בנוגע למהימנות התובע (גולן)... השמטות אלה (של ויטמן - הח"מ) אינן ראויות - במיוחד כאשר הנתבעת היא המדינה (ויטמן)".

כאן נכנס לתמונה ערן שנדר, שהיה באותה עת פרקליט המדינה. שיגרתי אליו תלונה בטענה כי מדברי השופטת וינשטיין עולה כי הפרקליט ויטמן ניסה להטעות את בית המשפט בכך שהביא בפניו תמונה עובדתית לא נכונה.

לא אלאה אתכם בפרטי ההתנהלות, אומר רק זאת: היה צורך בהמון תזכורות כדי בכלל לזכות בתשובה. המון. לבסוף קיבלתי תשובה משנדר, באמצעות סגנו אלעד רוזנברג, כי לא נמצא בתלונתי "שום ממש". אתם מבינים? שום כלום, אפילו לא שמץ - אף שהשופטת הרשמת קבעה אחרת.

לא ויתרתי, והתרעתי על התנהגות שנדר בפני נציבות שירות המדינה. קיבלתי את התשובה הבאה: "לנוכח דברי כב' הרשמת וינשטיין... המלצנו בפני מכ"ל משרד המשפטים להעיר לויטמן... כפי שהתבשרנו זומן עו"ד ויטמן לשיחת הבהרה אצל פרקליט המדינה בעניין זה".

לך תדע מה באמת נאמר בפגישת ההבהרה, אבל בכל מקרה, גם את המעט הזה עשה שנדר רק לאחר שהדבר נכפה עליו מטעם נציבות שירות המדינה. התנהגותו של שנדר בפרשה עמדה בסימן של חוסר רצון בולט, שלא לומר נחרץ, לטפל בתלונה בצורה עניינית.

המסקנה מכל זה היא לא רק ששנדר אינו ראוי להיות כתובת לתלונות על הפרקליטות; לא רק שאם כבר, אז נגד שנדר עצמו צריכה להיות מוגשת תלונה, אלא גם - וזה העיקר - שהתנהגות שנדר אינה לגמרי חריגה.

הנורמה של הגנה על עובדים וטיוח פעולות לא ראויות שלהם מושרש עמוק בביורוקרטיה הישראלית - בממשלה, בצבא, וכמובן גם במשרד המשפטים והפרקליטות. ולכן אין כל ערך לגוף ביקורת המורכב מאדם או אנשים הבאים מאותו הכפר. כל הסיכויים שהם עצמם לא היו יותר טובים, ומכל מקום הם חיו בתוך הנורמה הזאת שהציבור הוא האויב המתנכל, ואנחנו הפרקליטים והפקידים צריכים לשמור זה על זה מפני הנודניקים האלה.

צריך להיות ברור: מינוי שנדר או כל איש פרקליטות אחר, פירושו עוד פקיד שיקבל שכר נאה כדי לעבוד - לא בשירות הציבור, אלא בהגנה על הפרקליטים מפני תלונות הציבור. השם שראוי למינוי כזה הוא נציב נגד תלונות הציבור.

מינוי כזה הוא הטעיית הציבור - אתם רוצים נציב, אז הנה יש נציב, ועכשיו תסתמו את הפיות. אסור ליפול לפח הזה. רק נציב חיצוני, אדם שאין לו נגיעה לפרקליטות, אדם שאינו "אחד מהם" - רק אדם כזה יכול להיות באמת נציב וגם נציג של הציבור.