תנו הלוואות לילדים ולא מתנות

ועדת הערר קבעה לאחרונה, כי כספים שנתנו הורים לבנם לצורך רכישת דירה והגדירו אותם כהלוואה, אינם בגדר מתנה ולא יחול סעיף 49ו, למרות שהדירה נמכרה זמן קצר לאחר רכישתה

סעיף 49ו לחוק מיסוי מקרקעין מסייג את הפטור ממס שבח למי שמוכר דירה אותה קיבל במתנה. הסייג מתבטא בתקופת צינון שעל מקבל המתנה להמתין (בין שנה אחת לארבע שנים) בטרם יוכל למכור את הדירה בפטור ממס, וזאת כדי למנוע ניצול לרעה של הפטור על ידי מתנות פיקטיביות בין קרובים (שאינם חלק מהתא המשפחתי).

לאחרונה הכריעה ועדת הערר בסוגיה זו בעניין נדב מועלם (ו"ע 16810-04-10). בנסיבות אותו מקרה, נתן אב לבנו הסטודנט הלוואה לצורך רכישת דירה, כאשר יתרת תמורת הדירה מומנה על-ידי הבן עצמו. כארבעה חודשים לאחר רכישת הדירה מכר הבן את הדירה, משנוכח לדעת כי ההוצאות שנדרשו לשיפוצה היו גבוהות מכפי שהעריך מלכתחילה. הבן ביקש פטור ממס שבח לפי סעיף 49ב לחוק מיסוי מקרקעין. יצוין, כי כמה חודשים לאחר מכירת הדירה השיב הבן לאביו חלק מסכום ההלוואה.

הכרעה במישור המהימנות

מנהל מס שבח טען, כי יש לראות את ההלוואה שנתן האב לבנו כמתנה, שלגביה חלים הסייגים הקבועים בסעיף 49ו לחוק מיסוי מקרקעין, ומאחר שהבן לא המתין את תקופת הצינון המתחייבת, הוא אינו זכאי לפטור ממס. מנגד טען הבן שהכספים שקיבל מאביו לרכישת הדירה הם הלוואה שהוחזרה מתמורת מכירת הדירה, ולכן לא חל עליו סעיף 49ו לחוק.

ועדת הערר קבעה, כי מנהל מס שבח לא הצביע על קיומה של ראשית ראיה לביסוס טענתו. לעומת זאת, הוועדה קיבלה את עדות הבן שמדובר בכספים שניתנו לו בהלוואה מאביו, וזאת למרות שלא נערך ביניהם חוזה או מסמך המעיד על קבלת ההלוואה ותנאי החזרתה.

תמיכה למסקנתה כי הכספים ניתנו בהלוואה מצאה הוועדה בעובדה שהבן החזיר חלק מסכום ההלוואה לאביו. הוועדה קבעה, כי במקרה דנן מדובר בהכרעה במישור המהימנות, וכי יש לקבל את הערר ולהעניק לבן את הפטור ממס שבח.

נטל ההוכחה עובר לכתפי מנהל מס שבח

פסק הדין מחדד את הצורך להגדיר את הכספים הניתנים מהורים לילדיהם לצורך רכישת דירה כהלוואה, אחרת קיים החשש שהילדים לא יזכו לפטור ממס שבח במכירה מהירה של הדירה.

פסק הדין תומך במסקנה אליה הגיעה ועדת הערר בעניין דמבו אלה (ו"ע 1131/02), שם נקבע, בנסיבות דומות, כי מאחר שהבת הוכיחה את החזר הכספים להוריה, עובר נטל הראיה לכתפי מנהל מס שבח להוכיח כי מדובר במתנה ולא בהלוואה. עם זאת, אין להתעלם מפסקי הדין בעניין ביבי (עמ"ש 2023/01) ובעניין בנינגא (ו"ע 2059/01) שם סווגה "ההלוואה" כמתנה לאחר שהוכח שהילדים היו כלי שרת בידי ההורים ושימשו "אנשי קש" לצורך קבלת הפטור מס.