הו ג'יימס

"אוטיזם, דיסקו ואני", ב' 22:35, "יס דוקו"

עבור מי שלא מכירים אוטיזם מדרגה של קרבה אישית כלשהי, האסוציאציה הראשונה היא "איש הגשם" בכיכובו של דסטין הופמן. באחד התפקידים הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע, גילם הופמן אוטיסט החי במוסד שמגונן עליו מפני העולם שבחוץ, עד שמגיע טום קרוז, בתפקיד אחיו הצעיר, ומוציא אותו למסע ברחבי ארצות-הברית, כאשר בווגאס מגלה הופמן כישרון חריג למספרים, כזה שמאפשר לו לספור בו-זמנית, קלפים שמחולקים מחפיסות שונות ולהכות את הקזינו ב"בלאק ג'ק".

קשה שלא להיזכר בסרט ההוא כאשר נחשפים לסיפורו האמיתי של ג'יימס, נער אוטיסט שמתקשר בעיקר עם משפחתו הקרובה ועם החתולים שהוא מגדל, עד שבגיל 8 הוא מגלה את הדיסקו, אותו ריקוד שמזוהה כל-כך עם ג'ון טראבולטה, שנות ה-70, פאייטים ונצנצים, הופך לדרך שבה ג'יימס מצליח לבטא את עצמו כפי שלא הצליח באף אפיק אחר. הוא מתחיל להתחרות בתחום ורוצה להיצרב בתודעת הציבור כרקדן מוכשר בזכות עצמו, ולא כאוטיסט שהיה לרקדן.

אחד הדברים המייחדים את הסרט הזה, הוא שלרוב סרטים מסוגו נחשבים ל"כבדים", ואילו כאן מדובר אמנם עדיין בהצצה לעולם מורכב, אך לפחות היא נערכת לקצב הדיסקו.

יום אחד בנובמבר

"הארכיונים הסודיים של קנדי", ב' 22:00, ערוץ 8 (הוט)

קנדי, רבין, לנון... בהיעדר מזג-אוויר סגרירי, לפחות מצעד ימי השנה להירצחם של המנהיגים הללו, כל אחד בתחומו, מצליח להכניס אותנו לאווירה של חורף ולהרהורים מלנכוליים על עולם שבו מי שמנסה להפסיק את האלימות, הופך, לעיתים קרובות מדי, לקורבנה. יש נושאים שנדמה שנאמר עליהם כבר הכול, ובכל זאת הם מצליחים להפתיע, כמו למשל רצח קנדי. כמה סרטים תיעודיים וקולנועיים הופקו כבר על יום הרצח? כמה ספרים נכתבו? כמה תיאוריות הועלו? ועדיין סימני השאלה מנקרים. ייחודה של הסדרה התיעודית הזאת (שהחלק השני והמעניין יותר שלה, זה שמוקדש לתיעוד יום הרצח עצמו, ישודר הערב), הוא בחשיפה של חומרי ארכיון מצולמים "חדשים", כלומר שטרם נראו בעבר.

מי שיצפה במשדר הערב מתוך כוונה לפתור את התעלומה, עלול להתאכזב: המאפיה, הקג"ב, הימין האמריקני וכל מי שלכאורה היה עלול לי אווסוולד לעבוד עבורו, נותרים כולם חשודים, ומסלולו הפתלתל של "כדור הכסף" נותר אניגמטי כשהיה, מה שיש כאן הוא עוד תיעוד של היום האחרון, ובמיוחד של הדקות האחרונות לחייו של אחד מנשיאיה הגדולים של ארצות-הברית.