ייבשתם אותנו

במכונית של עודד יפה יש 50 ליטרים של מים באופן קבוע. אם יפגוש עץ יבש בדרך, ימהר להשקותו, ינסה להחזיר אותו לחיים. "מאז שהחלו העליות במחירי המים, מתייבשים אלפי עצי רחוב ויש עלייה של עשרות אחוזים בעצים חולים", הוא מסביר. "בשנתיים האחרונות אנחנו פשוט חסרי חמלה. פשוט סגרו להם את המים. אני הולך ברחובות של אשדוד, נס ציונה או רחובות ורואה אלפי עצים שמתייבשים כי לא משקים את הגינות באזור".

יפה, אגרונום שמתמחה בטיפול בעצים, מבקש להזכיר לנו שעם כל הכבוד לחיסכון במים, גם לעצים ולצמחים שבגינות יש ערך שרבים מדי מבינינו החלו להתייחס אליו כאל מובן מאליו: "אנחנו פועלים במערכת של חיים. אין דבר כזה רק עץ או רק דשא או רק מים. כל המערכת קשורה בתוכה ולמזג האוויר, לצל, לרוח ולמצב הרוח. כשיש סביבנו גינות, חורשות ועצים, הסביבה מתקררת והצומח מצנן אותנו ואת הבתים. כך אנחנו חוסכים בחשמל. מחקרים אחרים מראים ששורשים של עצים בוגרים מגינים על יסודות הבתים ברדיוס שסביבם מרעידות אדמה".

אז אתה מצפה שאנשים ימשיכו להשקות את הגינות במחירים כמעט בלתי אפשריים?

"בדיוק ההפך. דווקא בשנים קשות של יובש וחום צריך לתת מים והקצבות לאנשים במחיר נמוך".

יפה, מתברר, לא לבד במאבק. החלטות המדינה על רקע הפאניקה מבצורת פוגעות בענף הגינון הפרטי, שכולל משתלות, יצרני דשא וגננים. החורף האחרון היה אמנם סביר והלקוחות חזרו למשתלות, אבל החורף הקרוב, כך מעריכים, יהיה שוב יבש. וכשיבש, אנחנו כבר יודעים, הפנים של רננה רז מתקלפות, וכשהן מתקלפות הדשא הופך לאויב הציבור.

בחודש הבא ידון בית המשפט העליון בעתירה שהגיש משרד גדעון פישר ושות' ובה מיוצגים 17 עותרים מענף הגינון הפרטי והעסקי. המטרה: לתקן את העיוות שנגרם, לטענתם, כתוצאה מהרפורמה.

"בעתירה שהגשנו אנחנו מבקשים להקצות מכסות מים גם לגינון הפרטי והעסקי, בדומה להקצאות שניתנו לגינון הציבורי", מסביר עו"ד ארז יצחקי, שמייצג את העותרים. "המצב היום הוא שאין הקצאות מים לאדם פרטי שמבקש להשקות את הגינה, אז משלמים מחיר מופקע. הטענה שלנו היא שהמחירים המופקעים הם לא הכרח של המציאות כפי שהממשלה מנסה להציג. זה פשוט נובע מפעילות לקויה".

 רז יצהר / צלם: גלעד קלוורצ'יק

הציבור מבולבל, ואני משלם

עמוס קרת עוסק בענף הגינון כבר 25 שנה. את השינוי בגישה הציבורית כלפי שימוש במים הוא חש על בשרו. "בשנתיים האחרונות חלה ירידה של כ-20% בתחום ההשקיה והגינון", כתב בעתירה שהוגשה לבג"ץ לפני כשנה. "נאלצתי להשקיע כספים רבים בפיתוח אפיקי עיסוק אחרים כדי לנסות לחפות על הירידה בהכנסות. תקופה קשה כזו לא הייתה מעולם בענף: חברות פשוט נסגרות אחת אחרי השנייה".

עמיתיו של קרת גורסים כי אנשים פשוט ויתרו על הדשא, אבל הוא משוכנע שאם רק מחירי המים יחזרו לרמה הגיונית, הציבור יחזור אל הגינות. "לפי הרווחים של תאגידי המים", הוא מאשים, "אפשר לראות שהמחירים שהם גובים לא ממש מוצדקים".

אצבע אחרת של קרת ועמיתיו מופנית אל רשות המים, ובעיקר לקמפיין החיסכון שלה, שלטענתם הותיר את הציבור מבולבל. מן הסתם, יש להם עניין במדיניות חסכנית פחות - והם גם אומרים את זה - אבל קמפיין החיסכון, לדבריהם, עבר מעל המטרה במקום לנחות עליה.

"ההרגשה היא שרשות המים עשתה מסע פרסום שלא נועד לחסוך במים, אלא רק להכשיר את הקרקע להעלות מחירים", אומר קרת. "ולפי איך שהחורף הזה מסתמן, בשנה הבאה לא יהיה כאן בכלל גינון".

וגם אם יהיה רצון לגינון, נראה שלא יהיה מי שיספק אותו: עם הירידה במכירות פוטרו עובדים רבים במשתלות ואלפים מהם נפלטו למעגל האבטלה; בד בבד החלו גם הצמצומים וניסיונות החירום להתייעלות.

קחו לדוגמה את משתלת מרבדשא, שפועלת כבר 80 שנה. "חשבון המים שלנו הוכפל ויותר בשנתיים וחצי האחרונות", מדווח מנהל המשתלה אבנר שלוח, "אז אנחנו עושים מהלכים של קיצוץ מתוך ניסיון להתייעלות. למשל, הכנסנו מערכת שאוספת בחזרה את מי הנגר מהצמחים המוגבהים וחלק מהמים מוחזרים למיכלים, ואז אנחנו משקים פעם שנייה ושלישית".

לחזי מולא, מנכ"ל ארגון לגננות ונוף בישראל, חשוב להדגיש שלא תמיד היה כך: "מדובר בסך הכול בענף מאוד רווחי, שמגלגל הרבה כסף ומעסיק בין 30 ל-40 אלף עובדים במעגל הראשון ועוד לפחות 20 אלף עובדים במעגל השני".

כשאני שואלת אם היה ממליץ ליזמים לפתוח משתלה במצב הנוכחי, הוא מיד מסתייג: "כמו שהמצב היום, הייתי אומר להם לחכות עם זה. לפני המתכונת הישנה, היה תעריף מים לגינון לפי גודל שטח שהתאים בערך ל-85% מהגנים בארץ, ואדם קיבל הקצאת מים במחיר מופחת להשקיית הגינה. אבל משנת 2009 המים להשקיית גינות פרטיות מתומחרים לפי התעריף הגבוה ובמחיר מופקע. השינויים האלה פגעו בבעלי הגינות הפרטיות, וזה משליך על הענף".

רז יצהר, שמגדל 800 דונמים של דשא לשיווק פרטי, דווקא טוען שהשנה האחרונה הייתה טובה, "אבל זה רק משום שמשתלות דשא אחרות נסגרו או הצטמצמו". גם אצלו נאלצו לייבש חלקות. "אנחנו חיים בפחד תמידי ואי-יכולת לתכנן. אתה לא יודע מה יהיה מחר".

כשהחל משבר המים קיבל יצהר על עצמו פרויקט שתילת דשא מטעם עיריית תל אביב. לדבריו, "ראש העיר פחד מהתגובות, אז עשינו פריסת דשא כמו חומה ומגדל - הגענו בלילה וסיימנו את העבודה בשעה חמש בבוקר. החשש היה שאזרחים שוחרי שלום יתחילו להתקשר לעירייה ולשאול למה שותלים דשא. פשוט מנפחים להם את השכל בטלוויזיה. יצא שאזרחים גם צעקו עלי, אז הסברתי להם למה לא צריך לייבש את כל הגינות. במקרה הזה התגייסתי למאבק".

דעת הקהל במקרה של ענף הגינון הפרטי היא קריטית מאין כמוה. "האנשים הפרטיים באזור שלנו שואלים מה עושים עם קיצוצי המים או איך מתכננים את הגינה מחדש על רקע עליות המים", מסביר שלוח, "אז אנחנו מציעים להם לעבור לגינון ישראלי שמורכב מצמחייה חסכונית במים, שנותנת מענה לכל השנה. אנחנו גם מייעצים ומלמדים אותם איך לגדל דשא בכמויות קטנות בהשקיה חסכונית וחכמה יותר ולחשב את כמויות המים במדויק".

לקראת החורף הקרוב מתכנן מולא לצאת למערך הסברה יחד עם משתלות אחרות. "אני רוצה לבטל את המונח הזה 'גינה חסכונית במים'", הוא אומר בתקיפות, "כי גינה חסכונית במים היא גינת חול. חד וחלק. במקום המונח הזה צריך לחשוב על גינה שמושקית נכון וחכם. לדעתי הציבור רוצה לשמוע ולהשקיע ברמה סבירה בגינה חכמה. לא צריך להגיד לציבור לסגור את המים, צריך לתת טיפים לגבי גינון, ואת זה לא עושים מספיק. יש דברים פשוטים שיכולים לחסוך 20% ממכסת המים לעונה שלמה. אבל הסברה זה עניין של תקציב: אם רשות המים הייתה מתקצבת סכום מסוים מהרווחים שלה להסברה בנושא הגינון ולא רק מדברת שלילי ובמונחים של חיסכון, אז אנשים היו מוכנים להקשיב ולהשקות בצורה חכמה את הגינות שלהם".

תקבעו כללי מים, לא גינון

אז מה בעצם מבקשים חקלאי הגינון הפרטי מבג"ץ? שיעבוד על-פי העיקרון שתמיד היה נר לרגליו: מידתיות. "במקום לייבש את הגינות ולזרוע פאניקה", מרחיב קרת, "אנחנו רוצים שהמדינה תיתן כלים לחיסכון במים ולהקצאת מים - לעשות ניתוח נכון שיבדוק כמה גינה צריכה לצרוך לפי שטח, כפי שעשו בעיריות, ולהקצות כמות מים הגיונית. מי שיחרוג - ישלם ביוקר. פנינו אליהם כמה פעמים, אבל מעולם לא קיבלנו תשובה עניינית, והנושא נדחה".

על-פי העתירה, שמגובה בנתוני משרד החקלאות, שיעור צריכת המים לגינון הפרטי הוא רק 1.65%-2%, כך שבעלי המשתלות מרגישים שיש להם קייס.

מולא מדווח שהציע לרשות המים מודל דומה שעליו שקד הארגון מול משרד החקלאות, אבל התשובה שלהם הייתה לא. "ההתייחסות ברשות המים לענף הגינון הפרטי היא כאילו אפשר לייבש היום את הגינה ומחר להשקות ויהיה בסדר", הוא מתלונן. "רשות המים אולי יכולה לקבוע כללי מים, אבל לא כללי גינון. אנחנו אומרים, תגידו לנו כמה מים יש, ואנחנו נחשוב איך להשתמש בהם. הציבור שלנו גם רוצה גינות, פשוט לא נותנים לו את האפשרות".

ברשות המים מסרו בתגובה כי הפיקוח על הגינון הפרטי באופן שמציעים בעלי המשתלות פשוט אינו אפשרי. "גם אם יותקנו מוני מים נפרדים על הגינה הפרטית, בלתי אפשרי לקרוא באופן חופשי את המונים ובוודאי שלא לפקח עליהם", נמסר בתגובה. "עד עתה גילה הציבור בגרות ואחריות, ייעל את השימוש במים בכלל השימושים בביתו, ובכלל זה בגינון, והביקוש למים במגזר הביתי פחת בקרוב ל-20%. נוכח מיעוט הגשמים גם השנה נדרשים כולנו להמשיך לייעל את השימושים במים, ולקוות לתחילת הגשמים. חורף שחון במיוחד עלול להביא לאיסור גורף של השקיית דשאים, ואולי אף יותר מכך".

תורם חשוב לאיכות הסביבה

אז למה בעצם חשוב כל-כך לקיים את גינות הנוי בבתים הפרטיים ובחזיתות הבניינים? הרי פחות ירוק בעיניים נשמע כמו מחיר הגיוני לשלם עבור הצלת משק המים הישראלי. אבל מולא מתעקש שזה פשוט לא נכון: "מה שאנשים לא מבינים הוא שהגינה הקטנה שלנו היא חלק מהסביבה העירונית. אם מודדים בעיר את אחוז השטחים מבטון מול אחוז השטחים הירוקים - אז רבותי, אני מבשר לכם שגם הגינות הפרטיות הן חלק מהשטחים הירוקים העירוניים והן חלק מאיכות הסביבה של כולנו".

איכות סביבה, מתעקש מולא, אי-אפשר לייבא, "וחבל שהמדינה מתייחסת לזה כאילו זה משהו שניתן למחוק. ענף הגינון עוסק בעבודה חקלאית, אבל המוצר שלנו הוא בסופו של דבר איכות סביבה".

הדיון על היתרון האקולוגי משלהב את האחרים. "דשא באי תנועה ובכלל צומח הם קולטי פיח מעולים ותורמים להפחתת זיהום אוויר", מצטרף יצהר. "זה, אגב, מאוד מתאים לאיי תנועה באזור גוש דן". וקרת מחזק: "כל מקום שהוא מדבר ואין בו ירוק - אז אין בו אידוי ואין בו חלחול. התוצאה היא כמה שנים אחר-כך פחות ופחות גשם. זה רק יחמיר את המצב במדינה. אנשים פשוט לא מבינים את זה".

יפה ממשיך לתאר את השרשרת האקולוגית: "עץ בריא שותה מים ומשיר עלים שנרקבים בגינה, ואז העלים הם האוכל של העץ. כל זה קורה כשמשקים את העץ במים. אבל כשיש תקלות כמו בשנים האחרונות וסוגרים את המים, אז מגיעים המזיקים והעץ חוטף מחלה, וכשיש מחלה, נופל ענף ונוצר פצע, ואז באות עוד מחלות וכן הלאה".

בכל הטענות על פגיעה בפרנסה ופגיעה באיכות החיים, מונפת שוב ושוב אצבע מאשימה כלפי המדינה וכלפי אחריותה למצב שאליו הגיעו משק המים וענף הגינון.

"המדינה לא דאגה מספיק לכמויות מים שפירים", מסכם שלוח בקול רם את מה שחושבים עמיתיו, "היה חוסר תכנון וחוסר חשיבה שהובילו את המדינה להתעלם מזה שהיא נכנסת לתקופת יובש ופוגעת בחקלאות, במשתלות ובגינון הפרטי. לדעתי המדינה כשלה בגדול".

גם בעתירה לבג"ץ ניכרת הטרוניה כלפי המדינה. "הפתרון למשבר המים", נכתב שם, "לא יגיע מייבוש המדשאות ומפגיעה אנושה בענף הגינון (...) יש להתמקד בגורמים אחרים, בהם מחדלי הממשלה, אשר מזה שנים רבות מונעת את הרחבתו והגדלתו של היצע המים (...) ההתנהלות הקלוקלת של המדינה היא שהביאה למשבר המים".

אפילוג: פריחת הדשא הסינתטי

לפני כעשר שנים נסע שמעון חמו לחופשה משפחתית בחו"ל וגילה לראשונה את הדשא הסינתטי. חצי שנה בלבד אחרי ששב ארצה הוא כבר ביצע את ההזמנה הראשונה. ההזדמנות העסקית, הוא אומר, פשוט קרצה לו.

"עד אז היה בארץ דשא סינתטי רק במגרשי ספורט", הוא מתגאה. "בהתחלה הגננים צחקו עלי, אבל אני תמיד האמנתי שזה יתפוס גם בבתים הפרטיים ובעסקים".

היום חמו הוא מנכ"ל חברת פשוט ירוק, שעוסקת בייבוא ומכירה של דשא סינתטי. לדבריו, מאז החל משבר המים, גדלו המכירות במספרים דמיוניים של 500% ואף יותר.

"לאורך השנים היה קשה לאנשים לעבור לדשא סינתטי", מסביר חמו. "מה שדרבן אותם זה עליית מחירי המים והרצון לחסוך במים. מאז משבר המים והביקוש לדשא סינתטי השוק הפך להיות מוצף גם מבחינת ספקים, שכמה מהם מורידים את האיכות של הענף, אבל אנחנו שמחים לראות לקוחות שחוזרים אלינו כי הם גילו שדשא סינתטי מאוד נוח וזול יותר מריצוף או בניית דק מעץ".

הדשא הסינתטי הפך פתרון זמין עבור רבים מהלקוחות לשעבר של הגננים והמשתלות. ולא רק שהענף נהנה מעלייה של מאות אחוזים בביקוש; לפני כשנה הוחלט גם על הורדת עלות המכס על המייבאים, וכך גם המחירים לצרכן ירדו והפכו נוחים ואטרקטיביים יותר.

"האיכות של הדשא הסינתטי שופרה והמחירים ירדו", ממשיך חמו, "מה גם שהוא יפה הרבה יותר מדשא רגיל". באופן פרדוקסלי, הוא אומר, הדשא הסינתטי הפופולרי ביותר אצלו הוא דווקא זה בעל המראה היבש. "יש לנו דשא סינתטי מאוד צפוף בארבעה גוונים, עם שילוב של צהוב כדי להמחיש יובש וטבעיות".

כמי שנמצא בצד המרוויח, חמו מודע היטב לסבלי הצד המפסיד: "לא רק שענף הדשא הצטמצם גם כל הציוד הנלווה למדשאות, כמו מכסחות דשא, פשוט קרס. אני יודע על משתלות בענף הדשא שנכנסו גם לדשא הסינתטי כי הביקוש עולה".

העוסקים בענף הגינון רואים את השגשוג בתחליפים הסינתטיים ולבם נחמץ. "אנשים מחפשים תחליף לצבע הירוק, אבל לדעתי האישית הם גורמים לעצמם נזק", אומר שלוח, ויצהר מוסיף: "האויב שלנו זה הדשא הסינתטי. אני נעלב כי אני חקלאי, זה המקצוע שלי כבר 18 שנה ואני אוהב אותו. דשא סינתטי בעיני זה פלסטיק. יש מקומות שהגיוני לשים אותו, אבל בסופו של דבר זה שטיח".

לא רק הדשא הסינתטי מאיים על ענף הגינון המסורתי. גם גינות הזן היפניות, הגינות היבשות בעלות המראה הייחודי, הפכו לטרנד של ממש. "לפני שש שנים כמעט לא היה דבר כזה בארץ, זה היה תחום בתולי", אומר שגיא ברון, שעוסק בגינון היפני כבר 20 שנה ולפני שש שנים הפך את התחביב לביזנס. "היום המודעות גדולה יותר ויודעים על מה מדובר ואיפה אפשר למצוא גינות יפניות. זה הרבה יותר נפוץ. מאז שהחל משבר המים יש עלייה בסדר גודל של 200% בביקוש לגנים יבשים או לגנים חצי יבשים, שהתחזוקה שלהם קטנה יותר וצריכת המים נמוכה. גם במרפסות ובגגות עושים דברים הרבה פחות גרנדיוזיים ובוחרים יותר עצים מעוצבים בתוך עציצים או כדים, שזה גם חלק מהאמנות היפנית".

שלא כמו הדשא הסינתטי, הגינה היפנית לא בהכרח זולה יותר מתחזוקת גינה מסורתית. "נהפוך הוא", אומר ברון, "גנים יפניים הם מורכבים הרבה יותר מבחינת התפיסה והעיצוב והם בכלל לא זולים. מדי פעם אנחנו מתפשרים עם לקוחות שמחפשים פתרון זול ומבקשים לקבל את האפקט של החיסכון במים והחיסכון הכלכלי, אבל הם לא עושים גן יפני אמיתי. מי שבוחר בגן יפני קלאסי צריך חצץ מיוחד, מגרפות ליצירת הצורות, סלעים ואלמנטים מורכבים מאוד. לכן את גינות הזן הקלאסיות אנחנו עושים בדרך כלל באזורי יוקרה".

כנראה שככה זה בחיים: על כל מי שמפסיד יש אחד שמרוויח. טרנדים חדשים קוברים את הישנים, ואותם מנווטים המסים, התקנות והחישובים הכלכליים, שקוברים על הדרך גם את ענף הגינון הפרטי. אבל האם כשזה מגיע לאיכות החיים והסביבה של כולנו זה חייב להיות ככה? לרשות המים הפתרונים.