הקסם של יעקב נאמן

איך קורה שמי שהצליח לרקוח קואליציות וחוזי עתק לא מצליח להתמודד עם שביתת אנשיו?

שתי טלטלות חזקות עברו שלשום (ד') על מערכת המשפט, שאינה יודעת יום של שקט: בצהריים נודע על קריסת מערכת המחשוב של בתי המשפט, "נט המשפט"; בערב נודע על התפטרות השופט מאיר שנהב, לאחר שזומן לבירור בעניין חשד שהטריד מינית עובדת שהיתה כפופה לו.

אף אחד מהדברים הללו לא עלו שלשום על הרדאר של שר המשפטים, פרופ' יעקב נאמן. הוא מצדו בילה את אחר-הצהריים בנאום חגיגי לרגל פתיחת בית המשפט הכלכלי בתל-אביב, בעיתוי אומלל למדי.

אותה גישה מנותקת מגלה שר המשפטים מיומה הראשון של שביתת הפרקליטים, שציינה השבוע חודש ימים. הנה סיפור קטן, להמחשה. בסוף השבוע שעבר זימן נאמן ללשכתו את נציגי ארגון פרקליטי המדינה, את היועץ המשפטי יהודה וינשטיין ואת פרקליט המדינה משה לדור. סוף-סוף, חשבו לעצמם הפרקליטים, החליט נאמן להפשיל שרוולים ולהיכנס לעניין השביתה ברצינות.

תחילת הפגישה היתה מבטיחה. נמצא כאן מאחורי הדלת נציג משרד האוצר, אמר נאמן, תיכף הוא ייכנס לחדר ותראו שאפשר לסגור עניינים.

מפלס ההתרגשות עלה גם בקרב הציניקנים בחדר. אבל ההמשך היה שייך פחות לתחום הדרמה ויותר לז'אנר הפארסה. אל החדר נכנס פקיד זוטר מהאוצר - הממונה על השכר בדיוק שהה בחופשה בחו"ל - והפרקליטים השובתים הבינו שנאמן לא מתכוון ברצינות להתייצב לצדם מול האוצר.

אני מוכן לפנות את כל הלו"ז שלי ולרכז את המשא-ומתן להשגת הסדר, המשיך נאמן את הקו הדרמטי, חוץ מישיבות ממשלה וקבינט, אבל קודם כל תסיימו את השביתה ותחזרו לעבודה, ורק אחר-כך נתחיל במשא-ומתן. הפרקליטים דחו בזעם את ההצעה. אחרי אותו דיון אפילו וינשטיין ולדור שברו שתיקה, והתייצבו פומבית לצד הפרקליטים השובתים.

נאמן לא רלוונטי

פנייתם של אנשי הפרקליטות לראש הממשלה בנימין נתניהו ממחישה יותר מכל עד כמה הפסיק נאמן להיות רלוונטי בסיפור. היו מי שכינו אותו שר אוצר ב'.

אפשר להבין את ההיגיון בטענה הזו: מרגע שנאמן אימץ את הגישה שלפיה המשא-ומתן צריך להתחדש רק אחרי שהפרקליטים ישובו לעבודתם, האוצר יישר קו והפסיק את המגעים, שדווקא הגיעו בשלב מסוים לנקודה די מתקדמת, בניצוחו של יו"ר ההסתדרות עופר עיני. למה להם, לפקידי האוצר, להסכים לנהל "משא-ומתן תחת אש" - כשאפילו השר הממונה על הפרקליטות מציג גישה קיצונית יותר?

את המפתח לפיצוח התנהלות נאמן בפרשה צריך לחפש במחוזות יותר אמוציונליים ופחות רציונליים. האמת היא ששר המשפטים פשוט נעלב. בחודשים שלפני השביתה, כשארגון הפרקליטים הודיע על "צעדי מחאה ארגוניים" וכבר היה בדרך לשביתה מלאה, נאמן הציע להם לעצור הכול, להפקיד בידיו את המושכות ולהימנע מהשבתת התביעה הכללית. הפרקליטים סירבו ויצאו לשביתה - ונאמן החליט לא לנקוף אצבע למענם.

מאז, בכל פעם שהוא נשאל על שביתת הפרקליטים, הוא מפרט בהרחבה את נזקיה ואת השלכותיה לטווח הארוך. "מערכת המשפט מתמוטטת! התיקים נערמים, הפושעים משתחררים, המדינה מקבלת פסקי דין נגדה, כל עבודת הייעול יורדת לטמיון".

דבריו של נאמן נשמעים כמו הפניית אצבע מאשימה כלפי הפרקליטים השובתים. חובבי קונספירציות עשויים להעלות בדעתם סיבה נוספת למחדלו של השר: כל עוד השביתה נמשכת - ההחלטה בתיקו של אביגדור ליברמן מתעכבת.

כל עוד ההחלטה מתעכבת - היציבות הקואליציונית אינה מתערערת. כל עוד היציבות הקואליציונית וכו', נאמן - מינוי של פשרה במשרד המשפטים - ממשיך להחזיק במושכות.

הקסם פג?

אולי הדבר המפתיע ביותר בהתנהלותו של נאמן בפרשת השביתה, היא העובדה שדימויו הציבורי עד היום היה בעיקר של אמן רקיחת העסקאות, אשף המגעים החשאיים, רב-מג המשא-ומתן, תמיד בחיוך מבויש על פניו, דיבורו רך, מצויד באיזה פסוק טוב, משהו עם אהבת ישראל.

בשירותם של פוליטיקאים הוא הצליח לסגור קצוות של הסכמים קואליציוניים, בשירותם של בעלי הון סגר חוזי עתק. ופתאום, הקסם פג. או שאולי פשוט מרצו של שר המשפטים מופנה לאפיקים אחרים.

הנה, השבוע הוא דווקא הצליח לשחזר את הישגיו הגדולים כמוציא ומביא בשירותו של ביבי, וסיכל את כוונת הוועדה לביקורת המדינה בכנסת להחליט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקור את כשלי אסון השריפה בכרמל.

yuval-y@globes.co.il